בכורי שלמה חלק א פג

אקנ"ס אבל בשאר עבירות לא. א"כ ל"ש באתרוג אקנ"ס דאינו בלתא דע"ז. ואף שמהרי"ט אלגזי הקשה על זה מכהן שהרג את הנפש. כבר העליתי דזה דוקא אם הוא בעצמו עשה העבירה אז גם בשאר עבירות שייך אקנ"ס א"כ באתרוג דהוא לא חטא בו רק אדם הראשון ל"ש ביה אקנ"ס מ"ה יכולין לרצות בו אף דהוי כלפנים. ומ"מ יפה כתב הרמב"ן דליתר שאת כיון דיש בו עוד מינים מסייע ג"כ לרצות שלא יהיה שייך ביה אקנ"ס אבל בבגדי זהב שהוא לתא דע"ז גם בצירף שאר מינים לא מהני וז"ב בעזה"י

קיג) לפ"ז נלפע"ד דהא דאמרינן בר"ה דאם נשתנה ל"ש בי' אקנ"ס זה דוקא אם לא עשה העבירה בדבר זה עצמו רק מה שעשו אבותינו עבירה במין זה אז הוא רק משום זכר של העבירה מ"ה אם נשתנה ליכא זכר ול"ש בי אקנ"ס. אבל אם נעשה העבירה בעצם הדבר או שנולד מעבירה אז שייך אקנ"ס אף אם נשתנה. דאז לא הוי רק זכר רק עצם העבירה או תולדתה והקטיגור עוד בעולם מ"ה לא מהני נשתנה כי שייך סברת הירושלמי אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. א"כ א"ש דברי הלבוש כיון דאתרוג המורכב נולד ממעשה העבירה עצמה לא מהני נשתנה. ובפרט לפי מה שהעלתי (באות פ"ח) דקי"ל כלאי אילן אסור לקיימו א"כ העבירה עדיין בעולם מ"ה אקנ"ס. אבל באתנן דאמרינן במרובה (דף ס"ה:) דהן ולא שינוייהם. שאני התם דלא נעשה העבירה בגוף הדבר דהביאה הוא האיסור. רק דאתנן נמאס לגבוה הוא דומה לזכר עבירה דמהני נשתנה. וז"ב. גם לא קשה ממה דאמרינן בב"ק (דף צ"ד.) גבי הרי שגזל סאה חטים כו' אין זה מברך אלא מנאץ שהבאתי ב' התוס' דרק משום הברכה הוי מנאץ. א"כ כיון דנשתנה מחמירין רק בשם שמים. שאני התם נהי שנעשה העבירה בגוף הדבר מ"מ כיון שהי' שינוי וקנאה שוב ליכא חיוב השבה גוף הדבר. רק חיוב על קרקפתא דגברא דניתן לתשלומין. א"כ כלתה העבירה מגוף הדבר מ"ה מותר מדנשתנה. אי לאו משום הברכה דמחמירין דהוי מנאץ ומקרי מהב"ע. אבל באתרוג מורכב דנולד מעבירה שעדיין הוא בעולם כנ"ל. מ"ה פסול מצד מהב"ע. ובפרט לפי מה שאכתוב (באות ק"ך) בלא"ה נדחו דברי הט"ז. ועי' במרדכי ר"פ לה"ג

קיד) לכאורה יש להביא ראי' לדברי הט"ז דאם נשתנה מותר מדברי רבינו יונה בברכות גבי מוס"ק [בל"א קורין פיזום] די"א דהוא מדם המתקבץ בגרון חיה ואח"כ חוזר ונעשה מוסק. והרז"ה הי' חושש לאכלו משום חשש דם. וכ' הרבינו יונה דאפשר לומר דפירשא בעלמא הוא ואע"פ שמתחלה הי' דם ל"ח להא דבתר השתא אזלינן והביא ראי' לזה מדבר איסור שנפל לדבש ונימוחה דכדבש דיינינן לי' והרא"ש בפ"ק דברכות כ' דגם ראייתו צריכה ראי' ויעי' במג"א (סי' רט"ז סק"ג) שכתב עליו שדבריו צ"ע מבכורות (דף ו':) יע"ש. אולם כבר תירצו הרב חק יעקב (סי' תס"ז סט"ז) דשאני התם בחלב דנשתנה לדבר המותר וכן הט"ז והא"ר (סי' רט"ז) העלו כרבינו יונה וכן הביא הט"ז (בסי' תצ"ז) בשם תשובת הרא"ש דמסכים עם הר' יונה. וכ"ה בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תע"א) וכ"ה במקור חיים (סי' תס"ז) ובשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' מ"ט) ובשו"ת משיבת נפש (חא"ח סי' ט'). כרבינו יונה. א"כ לכאורה ראי' ברורה לדברי הט"ז דכיון דנשתנה ונעשה ברי' חדשה תו ל"ש באתרוג דנעבדה בו עבירה דאזלינן בתר השתא דלא כלבוש

קטו) אמנם באמת אינו ראי' דאפשר לומר דמאי דאזלינן בתר השתא הוא רק לענין איסור דיהי' מותר באכילה כיון דנשתנה. אבל מנין לנו דכשר למצוה. תדע דהרי בהמת כלאים אע"ג דמותר להדיוט כדאמרינן בחולין (דף קט"ו.) אסור לגבוה וכמו שהביא הלבוש ראי' לדינו מכלאים

קטז) לכאורה נראה לי להביא ראי' להט"ז דאם נשתנה כשר למצוה מדברי רמב"ן (פ' תשא פסוק כ"ג) רשם הרמב"ם [כוונתו לפ"א מה' כלי כלי המקדש כי מר דרור הוא מיס"ק [וכן דעת רבינו סעדיה גאון הובא באבן עזרא שם בשם הגאון וידוע דכוונתו על רבינו סעדיה. וכן מצאתי ברבינו בחיי בשם רבינו סעדיה גאון] וכ' דידוע כי המוס"ק הוא דם נצרר בגרון החיה הידועה בארץ הודו הדומה לצבי כו' ואחרים אומרים איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה [ומצאתי בראב"ד שם שהשיג מטעם זה על הרמב"ם. ואפשר דכוונת הרמב"ן על הרז"ה שס"ל דמוס"ק אסור באכילה וכ"ש דפסול לקטורת] גם זו אינו קושיא כי הלחות ההיא נאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחייה אין בו לא טומאה ולא מאוס עכ"ל הרמב"ן ז"ל. א"כ מבואר מכל הני גאונים דהמוס"ק הי' בקטורת אף דבא מדם חיה וע"כ דהי' כשר לאכילה דאל"ה בוודאי הי' פסול לקטרת ולשמן המשחה. דהא בפסחים (דף מ"ח.) דרשינן מדכתיב ממאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל אע"כ דמותר לאכילה והטעם משום דנשתנה כמ"ש הכ"מ שם לתרץ קשית הראב"ד על הרמב"ם דכשר לקטרת כיון דנשתנה. ונפלאתי על הגדולים הנ"ל שפלפלו בדינו של הרבינו יונה ממוס"ק ולא הביאו ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם ורבינו סעדיה גאון ורבינו בחיי והרמב"ן ז"ל דס"ל ע"כ דמוס"ק מותר באכילה. כנ"ל. ונהי דבאבן עזרא השיג על הגאונים הנ"ל כבר תירצו הרמב"ן ז"ל בטוב טעם וזיל לאידך גיסא כיון דהשיג על הגאונים מטעם אחר ולמה אינו משיג דאיך יכנס בקטרת דבר שאסור באכילה והא בעינן מן המותר בפיך. אע"כ דס"ל ג"כ כדעת הרבינו יונה. ואף דהרמב"ן ז"ל כ' אח"כ דממדרש חזית נראה שאין המור מוס"ק. ועי' ברבינו בחיי פ' תצא שהביא דברי הרמב"ן אלו ותירץ קשייתו והעלה כדעת הגאונים הנ"ל. יע"ש. היוצא לנו מזה דמכל הני גאונים מבואר דס"ל דמוס"ק מותר באכילה. ולקטרת אף דבא מדם חיה כיון דנשתנה. א"כ כ"ש באתרוג המורכב דמותר למצוה כיון דנשתנה ונעשה ברי' חדשה. כט"ז דלא כלבוש

קיז) שוב נזכרתי מדברי הרבינו בחיי (פ' תרומה) דלא מצינו בנדבת המשכן משי לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכענין שאמרו בתחש וצבע תולעת שני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגורים שהתולעת בתוכן עכ"ל. ובשו"ת מהר"ם חביב הובא בס' גנת ורדים (חא"ח כלל ב' סי' ט"ז) כ' דספר התרומה והרא"ש דשרו לתפור יריעות ס"ת במשי פליגו על רבינו בחיי. וס"ל דמשי טהור דהיא מריר התולעת ולא מתסר באכילה ואין לו שום טעם והוא עפרא בעלמא ועל רבינו בחיי קשה מתכלת שהוא מדם חלזון דם דג טמא יע"ש. וקשיא לי דהרבינו בחיי סותר עצמו עם מה שכ' בפ' תשא בפרשת הקטרת דהסכים להגאונים דמור הוא מוס"ק שבא מדם חיה. והקשה כקשית הרמב"ן דאיך ראוי לקטרת דם חיה טמאה. ומתרץ ג"כ כיון דנשתנה ונעשה ריר יע"ש. והוא כמו המשי דמשי בוודאי נשתנה ולמה במשי פוסל ובמוס"ק מכשיר וצע"ג

קיח) עוד קשיא לי על הרבינו בחיי שכ' שצבע תולעת שני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגורים שהתולעת בתוכן ע"כ. הלא בירושלמי כלאים (פ"ט ה"א) כ' וז"ל מנין שהן מותרין בכלאים שנאמר ואת המצנפת שש כו' תכלת וארגמן ותולעת שני כו' מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים כו' עכ"ל. א"כ מבואר דשני התולעת הצבע בא מגוף התולעת שיש בו רוח חיים אבל אם לא הי' בא מגוף התולעת אלא מתוך גרגורים שהתולעת בתוכן איך קאמר בירושלמי מהו שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים הלא הגרגורים שהתולעת בתוכן אין בו רוח חיים. וצע"ג. שוב ראיתי בשו"ת נוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ג') שפלפל בענין זה ואשתמיטתי' במחכת"ר דברי רבינו בחיי שכ' להדיא כן שבא מהגרוגרים והוא מסתפק בזה. גם הביא דברי, רש"י ישעי' (קפיטל א' פסוק י"ח) והרמב"ם מה' פרה אדומה (פרק ג') והרד"ק בשרשים דלא בא מגוף התולעת ואשתמיטתי' דברי הירושלמי הנ"ל שהבאתי. אולם צריכים לדחוק דאין כוונת הירושלמי דהצבע בא מגוף התולעת כמ"ש הפני משה. אלא דכוונתו דאינו כשר לשני תולעת רק מגרגורים שבהם תולע שיש