בכורי שלמה חלק א פב

מן הבקר דאסור לגבוה ומותר להדיוט אבל אי לא כתב קרא באמת היה אסור בנעבד להדיוט וא"כ יפה מקשה הת"ח דלמה לי מן הבקר ניליף מהק"ו. ודו"ק. וכיון שזכינו לעמוד על כוונת הת"ח. נלפע"ד לתרץ קושייתו דאם נעשה הק"ו כמ"ש התורת חיים נוכל לעשות הק"ו גם להיפך דהיינו מה אתנן דאסור לגבוה ומותר להדיוט כ"ש בהמה דמותר לגבוה דמותר להדיוט וכיון דיכולין לומר בהיפך כבר כיילו לנו בעלי התוס' בתמורה שם דבבע"ח לא אמרינן לחומרא מקשינן ע"ש. וא"כ הק"ו פרוך הוא לאסור נעבד לגבוה מש"ה איצטרך קרא דמן הבקר לאסור נעבד לגבוה ומיושב קשית הת"ח

קו) לכאורה רציתי להביא ראיה לדברי הט"ז שהעלה דאם נשתנה לא שייך ביה מהב"ע. דהנה הטעם דהמב"ע דלולב הגזול פסול מבואר בירושלמי (ריש פ' לולב הגזול) דכ' שם לוי הטעם דפסול משום שלא יעשה סניגור קטיגורו והיא שיטת ר' יוחנן בש"ס דילן בר"פ לה"ג דפוסל משום מהב"ע. ויע"ש בפני משה דר"ח דפליג על לוי ס"ל כשמואל בש"ס דילן דלא ס"ל מהב"ע. וכן מצאתי טעם זה במדרש רבה פ' אמור. וברמב"ן במלחמות בריש פרק לה"ג יע"ש. לפ"ז נלפע"ד דלטעם זה אם נשתנה מותר ולית ביה משום מהב"ע. ומנא אמינא לה מר"ה (דף כ"ו.) אמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור [זהב העגל. רש"י] ולא והא איכא דם הפר. הואיל ואשתני אשתני [להיות דם אין מראית הפר ניכר. רש"י] עכ"ל הש"ס. א"כ מבואר בש"ס דאם נשתנה תו ל"ש אין קטיגור נעשה סניגור. ואם כן נשתנה שוב לא שייך ג"כ הטעם דמהב"ע דהא כל הטעם דמהב"ע משום דאין קנ"ס ובנשתנה לא שייך אקנ"ס אם כן לכאורה סייעתא לשיטת הט"ז דאתרוג המורכב כיון דנשתנה ל"ש ביה מהב"ע. ובזה נבין היטב מ"ש המג"א שם (בסי' י"א ס"ק י"ב) בהמשתחוה לבהמה צמרה פסול דמ"מ חזותא עליו. יע"ש. ודו"ק

קז) לפ"ז מיושב קשית התוס' שם בסוכה (דף ל':) ד"ה שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. אף ע"ג דקנו מדרבנן כדאיתא בב"ק (דף צ"ג:) ותירוצם דחוק. אולם לפמ"ש מתורץ דנהי דקני מ"מ מדלא הוי שינוי וחוזר לבריית' שוב שייך ביה אקנ"ס והוי מהב"ע. ולא קשה על דברי מב"ק (דף צ"ד.) גבי הרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ והטעם משום מהב"ע כמ"ש התוס' בפ' לה"ג. אע"ג דהיה שינוי ובנשתנה תו לא שייך מהב"ע. אינו קושיא כמו שתירץ התוס' שם דשאני ברכה דאיכא נמי הזכרה לש"ש. מש"ה אף בשינוי אסור. היוצא לנו מזה דלכאורה ראיה עצומה להט"ז דבנשתנה מותר ול"ש בי' מהב"ע דלא כלבוש

קח) לפ"ז מיושב קשית הפ"י בסוכה (דף ל':) ברש"י ד"ה ולקנינהו בשינוי מעשה לפמ"ש רש"י דר"ה חייש נמי למהב"ע וכיון שכתב רש"י לעיל א"נ דיאוש כדי קונה. אפ"ה הוי מהב"ע נראה דלא נחית לסברת התוס' בד"ה הא קניא הדרא קשית התוס' לדוכתא. מש"ה מהני השינוי יע"ש. ולפמ"ש א"ש דמקשה יפה ליקני בשינוי מעשה ויעי' בתוס' ב"ק (דף ס"ה:) דמשום השינוי נעשה גוף אחר. ושוב לא שייך ביה אקנ"ס ולא הוי מהב"ע. אבל לעיל דמיירי בלא שינוי יפה כ' רש"י דהוי מהב"ע א"כ לכאורה סייעתא לט"ז דלא כלבוש

קט) אמנם אחר העיון ז"א. דהנה לכאורה קשה על הטעם דגזל פסול מטעם דאין קנ"ס הלא אמרינן בר"ה (דף כ"ו.) דדוקא מבפנים פסול משום אקנ"ס. אבל מבחוץ לית לן בה. ולולב הוי מבחוץ. ונלפע"ד לתרץ דהנה בס' שמע שלמה מהגאון מהר"ש אלגזי כ' עמ"ש הר"א מזרחי להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה. והקשה הא אקנ"ס. והוא תירץ דהי' מבחוץ. והרב שמע שלמה תירץ דדוקא בלתא דעכו"ם איכא למימר אקנ"ס דומיא דבגדי זהב לפי שהזהב עשו לבעל אבל בשפיכת דמים ושאר איסורין לא אמרינן. וראיה לזה דאמרינן על מה הכתונת מכפרת על ש"ד שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם ואמאי לא אמרינן נמי אקנ"ס. ויעי' בספר קהלת יעקב (ממהרי"ט אלגזי באות א') שהשיג עליו דהרי כתבו התוס' ביבמות (דף ז'.) ד"ה מעם מזבחי. דטעם דכהן דהרג את הנפש לא ישא את כפיו לפי שהרגו בידיו ואקנ"ס. אלמא בש"ד נמי אמרינן אקנ"ס ע"כ והניחו בקושיא יע"ש. וקשיא לי דהיה לו להקשות מדברי הירושלמי ומדרש רבה הנ"ל דכתבו דגם בלולב דפסול מטעם אקנ"ס אף דאינו לתא דע"ז

קי) ונלפע"ד לתרץ קשית הרי"ט אלגזי ולחלק יצאתי דדוקא אם הוא בעצמו לא עשה העבירה רק אבותינו עשו העבירה בכה"ג כ' הרב שמע שלמה דיש חילוק דדוקא בלתא דע"ז אמרינן אקנ"ס. אבל בשפיכת דמים ובשאר איסורין לא אמרינן אקנ"ס. אבל היכא דהוא בעצמו עשה העבירה אז אף בשפיכת דמים וכדומה אמרינן אקנ"ס דאין לך קטיגור גדול מזה שצווח פלוני עשני כמ"ש בירושלמי הנ"ל, לפ"ז מיושב קושית מהרי"ט אלגזי מכהן שהרג את הנפש דאין נושא את כפיו משום דאקנ"ס. דכאן עשה הוא העבירה בעצמו בידיו מש"ה גם בשפיכת דמים אמרי' אקנ"ס. לפ"ז מיושב מה שהקשיתי על הרב שמע שלמה מירושלמי והמדרש הנ"ל. דבגזל שהוא בעצמו עשה העבירה שייך ביה אקנ"ס אף דאינו לתא דע"ז. ויש להביא ראיה לסברא זו מדברי התוס' יבמות (דף ז'.) ד"ה שנאמר כו' ועוד דוקא ולא ישא את כפיו לפי שהרג בידו ואין קטיגור נעשה סניגור וכדכתיב בההוא קרא ובפרשכם כפיכם עכ"ל. יע"ש. מבואר כסברתי כיון דהוא בעצמו עשה העבירה

קיא) לפ"ז נלפע"ד דהא דאמרינן שם בר"ה דדוקא לפנים שייך אקנ"ס אבל מבחוץ לא. זה דוקא אם לא עשה בעצמו העבירה כמו התם בחטא העגל מש"ה דוקא לפנים שייך אקנ"ס. אבל אם הוא בעצמו עשה העבירה אז אף מבחוץ שייך ביה אקנ"ס. ובזה מיושב מה שהיה קשה לי על מה שכ' התוס' ביבמות הנ"ל דכהן שהרג את הנפש אין נושא את כפיו משום אקנ"ס הלא שם הוא מבחוץ דאינו במקדש אבל לפמ"ש א"ש. דבכהן שהוא בעצמו עשה העבירה אף מבחוץ שייך ביה אקנ"ס

קיב) לפ"ז מיושב מה שהיה קשה לי על מ"ש הרמב"ן (בפ' אמור) על פסוק פרי עץ הדר וז"ל ובטעם המצוה הזאת אמר על דרך האגדות שהמינין הללו באין לרצות על המים. ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה ובו חטא אדם הראשון כו' והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינין כו' ע"כ לשונו הזהב. קשיא לי כיון שחטא בו אדם הראשון איך בא לרצות הלא אקנ"ס כמו שמקשה הרא"ם על רש"י הנ"ל. ומה שתירץ הרא"ם שהיה מבחוץ ל"ש כאן כיון שכ' הרמב"ן שהד' מינין באין לרצות. וכן אמרינן בתענית (דף ב':) וכ"כ הריטב"א במס' סוכה וכן מפורש בזוהר הקדוש פ' נח (דף ס"ג:) יע"ש א"כ הוי דומיא דכ' הש"ס בר"ה (דף כ"ו.) בשופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. וא"כ ה"ה בד' מינין שבאין לרצות הוי כלפנים ושייך ביה אקנ"ס. [ובזה מיושב נמי קושיתי הנ"ל (באות ק"ט) על הירושלמי הלא לולב מבחוץ אבל לפמ"ש כאן הוי ד' מינין ג"כ כלפנים] ומה שתירץ הרב שמע שלמה דלא אתמר הך כללא אין קנ"ס אלא כשאין אנו מבטלין הקטיגור דומיא דבגדי זהב אבל בעגל דשוחטין אותו מבטלין הקטיגור יע"ש. הא בנ"ד ג"כ אין מבטלין הקטיגור. ונראה דהרמב"ן הרגיש בזה במ"ש דהחטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינין נראה דמתרץ דלא שייך ביה אקנ"ס כיון דיש עוד שאר המינין. א"כ אמאי אין כהן הגדול נכנס בבגדי זהב הלא החטא היה רק בזהב שעשו לבעל ובהבגדים היה ג"כ שאר מינים שש וארגמן. אע"כ דגם באופן זה שייך אקנ"ס. וא"כ אנו רשאים לברך על הד' מינין שבאין לרצות והא אקנ"ס. אולם לפי מה שהעלתי בעזה"י א"ש דכבר העלתי בשם הרב שמע שלמה דדוקא בלתא דע"ז איכא למימר