בכורי שלמה חלק א פא

שחל עליו איסור אתנן לא יתכן טעמא דשינוי קונה וכי בשביל שקנאתו בשינוי מותר ולאו אסור כו' עכ"ל. ולפי דברי היראים מיושב קושית התוס' בב"ק (דף ס"ה:) ד"ה הא מני שהקשו דהאיך מדמה לה דמאי ענין אתנן אצל שינוי. ולפי מ"ש בשם היראים א"ש דמהני שינוי כיון דנשתנה קודם שנעשה אתנן וקנאה מחוייבת רק דמים ובדמים לא שייך אתנן כנ"ל. א"כ מבואר מדברי היראים דאחר שחל עליו איסור בעצם לא מהני שינוי. א"כ ה"ה דוקא במחובר פסק הרמב"ם דסולת מותר אבל בצמר דבע"ח דאיסורו בעצם ושם ע"ז עליו מש"ה לא מהני נשתנה ואסור. ומה שהקשה הכ"מ דהא בגמ' קאמר היינו בעיא דרמי בר חמא תירץ שפיר דלא אמר היינו בעית רמי בר חמא לענין משתחוה לקמה אלא חוזר על בעיא דמשתחוה להר אבניו מהו למזבח דהתם פסק רבינו לאיסורא ע"ש. ונלפע"ד דתירץ זה מוכרח. דאם נימא דקאי גם על איבעית רמי בר חמא לענין משתחוה לקמה. יקשה כמו שהקשה בס' לחם סתרים ד"ה אי תכלת לכהנים. דרמי בר חמא בעי אי יש שינוי בנעבד במחובר ולהכי בעי הכא דדלמא את"ל יש שינוי בנעבד בקמה היינו משום דהוא מחובר. אבל בבעל חיים איכא לספוקי שמא אין שינוי משום דחמור כדכתבו התוס' לעיל דבע"ח חמור ממחובר. יע"ש שהניחו בקושיא. אולם לשיטת הרמב"ם א"ש דקאי דוקא על איבעיא דמשתחוה להר אבניו מהו למזבח אם מכשיר קרבן כקרבן. א"כ שפיר פריך היינו בעיא דרמי בר חמא ומיושב שיטת הרמב"ם ז"ל

קג) לפ"ז מיושב קושייתי על הלבוש מהא דכתב הרמב"ם המשתחוה לקמה חטים מותרין למנחות שהרי נשתנה. ולמה פוסק הלבוש באתרוג המורכב דפסול אף דנשתנה. אולם לפי מה שהצעתי אינו קושיא. דדוקא במחובר דלא נאסר בעצם רק משום דמאיס לגבוה כמו שכתבתי בשם הריטב"א. אי משום דיליף ק"ו מאתנן ואמרינן דיו ורק מדרבנן יש להסתפק אם אסור. מש"ה פסק הרמב"ם בספיקא דרבנן להקל דמותר בנשתנה. אבל באתרוג המורכב דאיסורו בעצם כיון דנעבדה בו עבירה. ואם כן הוא דומה למשתחוה לחטים דלא מהני ביה נשתנה וז"ב. לפ"ז מתורץ ג"כ קושית הט"ז על הלבוש. דלא קשה תו גם מהשתחוה לפשתן נטוע דכשר לציצית מדנשתנה. דהא מיירי גם כן בהשתחוה במחובר דלא נאסר להדיוט רק משום דאמאס לגבוה ולא מקרי שם ע"ז עלייהו כנ"ל מש"ה מהני שינוי. וכן מצאתי כדברי בפרישה א"ח (סי' י"א) דדוקא בהשתחוה לפשתן שהיה מחובר כשר לציצית. אבל בתלוש, פסול לציצית יע"ש. אבל לענין מורכב דאיסור הרכבה הוא רק במחובר והאיסור הוא בעצם כמו כלאים דפסול לקרבן מש"ה תו לא מהני ביה שינוי ודומה להשתחוה לבהמה דצמרה פסול לציצית ומיושב קושית הט"ז על הלבוש. לפ"ז מיושב ג"כ קשית המג"א (סי' י"א ס"ק י"ב) שהקשה במשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית הלא נשתנה דמעיקרא צמר והשתא חוטין יע"ש שמתרץ בדוחק. ולפי מה שכתבתי א"ש בפשיטות דבזה דגוף הבהמה אסורה לגבוה לא מהני ביה נשתנה: קד) הנה הראיה שהבאתי מדברי, היראים (בסימן ר"ז) דדבר שפסול בעצם לא מהני ביה נשתנה. לכאורה יש לשדות בו נרגא. דהנה קשיא לי על דברי הספר יראים ממס' ע"ז (דף מ"ו:) בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמת חטים מהו למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד כו' ע"כ. קשה לדברי היראים מה איבעי ליה הלא במחובר מהיכי יליף לאיסור מאתנן. הלא באתנן אם כבר נעשה אתנן גם בנשתנה אסור. א"כ כ"ש בע"ז במשתחוה לקמה דגם בנשתנה אסור. והצעתי קושיא זו לפני כבוד הרב הגאון מאור הגולה כו' אבד"ק קיטנא בעהמ"ס ישועות ישראל שליט"א. ואמר לי שהיא קושיא עצומה וגם הוא הניח דברי היראים בתימא משום קושיא זו. והוא אתו בכתובים וכעת נלפע"ד לתרץ קושיא זו על היראים. דס"ל דזה עצמו היה איבעית רמי בר חמא שהיה מסופק בטעם דשינוי מותר באתנן. אם הפירוש דגם אם נשתנה אחר שנעשה אתנן מותר. וא"כ יליף משם דיש שינוי בנעבד מק"ו וא"כ די לבא מן הדין כנדון כקשית התוס' ד"ה יש שינוי בנעבד. או דילמא דהפירוש הוא כמ"ש בס' יראים דדוקא אם נשתנה קודם שנעשה אתנן מותר. אבל אם נשתנה אח"כ אסור מה"ת. וא"כ ה"ה במחובר דיליף מק"ו מאתנן בוודאי אין בנעבד במחובר. כיון דנשתנה אחר שנעבד כמו באתנן בכה"ג דאינו מועיל שינוי ואמר מר זוטרא ת"ש כל האיסורין לגבי מזבח כו' ולא אתמר עלה כו' וה"נ כעיברו ולבסוף נרבעו דמי ע"ש ברש"י דאע"ג דנשתנה אין שינוי בנעבד להוציאו מאיסורו. א"כ מוכח משם דאם לבסוף נרבעו דאיסור דלא מהני שינוי. וא"כ ה"ה באתנן לא מהני שינוי אם נשתנה אחר שנעשה אתנן. ואיכא דאמרי מחלוקת כו' הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא ע"כ. והיינו דמהני שינוי. וא"כ ה"ה באתנן אפשר דמהני שינוי אף אחר שנעשה אתנן להאיכא דאמרי. א"כ לא איפשטא האיבעיא. אולם בירושלמי איתא בפשיטות דאין שינוי כמו תירץ הראשון של הבבלי מוכח דהירושלמי ס"ל דגם באתנן לא מהני שינוי כל שנעשה אתנן ואף דבש"ס דילן העיקר כלישנא בתרא כמו שכתבתי לעיל ב' הרמב"ם מ"מ י"ל דהיראים ס"ל כהר"ן בע"ז (דף מ"ח:) גבי לא ישב בצילה דתמה על הפוסקים שפסקו דצל צילה מותר משום בלישנא בתרא מספקא ליה כיון דלישנא קמא פשיטא לן לאיסור לא שבקינן פשיטתא דלישנא קמא משום ספיקא דלישנא בתרא ע"ש. וכיון דגם היראים ס"ל כן. א"ש דקיי"ל כתירץ הא' לשיטת היראים. ממילא מוכח דהפי' באתנן דדוקא אם נשתנה קודם שבא עליה כנ"ל. אבל אחר שנעשה אתנן לא מהני שינוי. ומיושב קושיתי על היראים. אולם הרמב"ם לשיטתיה דפוסק כלישנא בתרא כנ"ל. מש"ה א"ש לשיטתיה דבאתנן אף אם נשתנה אח"כ מותר. אולם לדינא רוב פוסקים חולקים על היראים. ובזה א"ש דברי הרב שבות יעקב (ח"ג סי' ט') שהעלה דאם נעשה המחיר או האתנן קודם שנעבדו העורות לקדושת ס"ת. א"כ בעבוד העורות לשם ס"ת קנאו בשינוי ומותר ע"ש. ואף דאשתמיטתי' דברי היראים הנ"ל מ"מ להלכה יפה הורה כדעת רוב פוסקים. ואף דבעיקר הדין לא קיי"ל כהיראים מ"מ מוכח מהיראים ראיה לסברתי כנ"ל ובלא"ה הבאתי כמה ראיות לסברתי בחילוקי וא"צ עוד להאריך בזה

קה) מדי דברי אתרץ קשית התורת חיים בע"ז (ד' מ"ו:) ד"ה ק"ו ומה אתנן וז"ל וא"ת למה לי דכתב רחמנא מן הבקר להוציא את הנעבד ונילף מק"ו ומה אתנן שמותר להדיוט אסור בע"ח לגבוה נעבד שאסור להדיוט אין דין שאסור בע"ח לגבוה. יע"ש בת"ח. הנה מלבד דקשה הלא מבואר בע"ז (דף נ"ד.) המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן וכן היא בירושלמי כלאים (פ"ז ה"ג) וצריכין אנו לומר דכוונת הת"ח במה שכתב נעבד שאסור להדיוט היינו תלוש וכוונתו כיון דתלוש נעבד אסור להדיוט וא"כ עכ"פ בע"ח לגבוה אסור כמו דאמרינן כה"ג בש"ס כאן אולם אם כוונתו כך אשתמיטתיה במחכת"ר דברי התוס' בתמורה (דף כ"ח:) ד"ה ומה אתנן שהקשו קושיא זו דהוי מצי למיעבד ק"ו זה והניחו בקושיא. ולמה לא הזכיר הת"ח דברי התוס' בתמורה אלו וצע"ג. וגם מה שמתרץ הת"ח דמש"ה איצטרך קרא בנעבד להתיר להדיוט יע"ש. לא זכיתי להבין דא"כ מאי מקשה בתמורה שם למה לי קרא בנעבד והא איכא ק"ו. למה אינו מתרץ דצריך להתיר להדיוט וכמ"ש באמת בחולין (דף קט"ו.) גבי כלאים דהא לתירץ שמתרץ הש"ס בתמורה עדיין קשה הא אמרינן בע"ז (דף מ"ו:) דלחומרא מקשינן. וצריכים לדחוק דבבע"ח שאני כמ"ש התוס' שם. עדיפא מיניה היה לו לתרץ דאיצטרך להתיר להדיוט. אע"כ דעל זה א"צ קרא דבע"ח אינו נאסר להדיוט דדומה למחובר דאינו נאסר. וא"כ נסתר תירץ של הת"ח אולם נלפע"ד לומר דכוונת הת"ח במ"ש דנעבד אסור להדיוט דמה דאמרינן בש"ס דמותר להדיוט. הוא דוקא אחר שכ' קרא