בכורי שלמה חלק א ז

אולם לפי הצעתנו נבין מאמרם ונבואה שעריו. כי המלאכים באמת לא טענו על פשטיות התורה רק התאוו תאוה לסודות התורה כי הם רוחניים וגדולים במעלה מן בני אדם וכסברת הפליסופים וכמ"ש הרמב"ם בה' יסודי התורה (פ"ג) וכ"כ הראב"ע בפ' משפטים וחולק על הגאון שכחב בהיפוך. והעלה שבני אדם נכבדים מהמלאכים מאותם המתחדשים לבקרים ובכל רגע אבל לא מהשרים היושבים ראשונה במלכות עי"ש. ולפ"ד טענו אותן השרים הגדולים המתחדשים פני השכינה כי להם יתן יתברך את התורה להשיג סודותיו הקדושים אשר שייכים להם יותר מלבני אדם. וכשאמר לו הקב"ה החזר להם תשובה אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם כלומר שינצחוני בהבל פיהם היא רוחניות (כמ"ש הקדוש הרח"ו זצ"ל בהגהותיו לזוהר פ' תזריע דמ"ז כ') שיאמרו שהם יותר רוחנים מה אומר אליהם. משום הכי א"ל הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה אמור להם כי לישראל יש אחיזה בכסא כבוד דמקור מחצב נשמת ישראל גדולה במעלה ממלאכים כדעת המקובלים דמחצב נשמת ישראל אחוזה בכסא כבוד וצורת יעקב חקוקה בכסא כבוד כסנהדרין (דף צ"ג) א"ר אלעזר גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת וכן איתא בפסחים (דף קי"ח.) בשעה שהפיל נ"נ לחנני' מישאל ועזרי' לכבשן האש וכו' ובס' עבודת הקודש (בחלק התכלית פ"ד) הוכיח כן מהרבה מקומות בש"ס ומדרשים ע"ש שמתרץ שם כל קשיות הראב"ע על הגאון ומעמידו על האמת כי מעלת ישראל מצד נשמתן גדולה ממלאכי השרת. מ"ה שייכים הסודות יותר לישראל, או יאמר כי עוד רמז לו הקב"ה למשה במה שאמר לו אחוז בכסא כבוד והחזר להם תשובה והוא ע"פ שאמרו חז"ל ביומא (דף פ"ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד. ועוד אמרו דחותר הקב"ה חתירה מתחת כסא כבוד לבעלי תשובה לקבל תשובתם דהיינו דחוזרים בזה למקור מחצבתם לכסא כבוד כי משם נאצלו. וגדולה תשובה שקדמה לעולם כמ"ש בנדרים (דף ע"ב) ואצלם לא שייכה תשובה מחמת שאין בהם יצה"ר. וזהו החזר להם תשובה כי מתשובה מוכח דנשמת ישראל יש לה אחוזה בכסא כבוד משא"כ בהם ולא שייך למו סודות התורה כמו לישראל. וזה פרשז עליו עננו. דענן מורה מכסה גשמיות על דבר רוהני כמו שפי' הנני בא אליך בעב הענן. ככה האדם שמתלבש בגשמיות בעב הענן בגוף עכור עלול לתאות בשרים ע"י היצה"ר וע"כ שנשמתו ממקום קדוש תהלך. יותר גבוה ממקור מחצב המלאכים

ומשה רבע"ה מרוב ענותנותו לא חפץ להתגאות בפניהם ולאמר להם כי שרש נשמתנו אחוזה בכסא כבוד ופנימי מכם לכן הליט תשובתו זאת במליצה יקרה דמשתמע בהשקפה ראשונה לענות צדק ואמר כלום יש ביניכם מדות מגונות כאלה קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם וכו' להיות התורה לכם תבלין והם הבינו תכלית תשובה הרמוזה כי מזה יש ראי' למעלת נשמת ישראל יותר מהמה כי אם הי' למו יצה"ר. ונתלבש בגופים כמונו לרדת לארץ. לא יוכלו קום להתגבר על היצה"ר, כמו הנפילים שירדו ונאבדו אבל לישראל נתן היצה"ר המסית לכל רע כי מצד שרש נשמתן יוכלו לעמוד בנסיון. ע"כ יש שייכות להם גם לסודות התורה יותר מלהמלאכים. מיד הודו להקב"ה ואמרו מה אדיר שמך בכל הארץ. פי' דידוע דאין אדיר אלא מלך כגיטין (דף נ"ו) שמך מורה ג"כ על מלכות כמ"ש בזוהר ויחי (דף רל"ב) על הכתוב ויעש דוד שם. כלומר שהודו להקב"ה דעל ידי נתינת התורה על הארץ לבני אדם תתגלה מלכות שמים בכל העולמות כי רוח ב"א עולה היא למעלה

ובזה נבין דברי הגמ' שבת (דף פ"ט.) מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומוסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות אף מלאך המות מסר לו דבר וכו' ולכאורה תמוה מפני מה נעשו לו עוד אוהבים די שעזבו שנאתם ממנו אבל לאהבה מה זו עושה ועכשיו ניחא כיון ששמעו המלאכים כי התורה שייכה רק לישראל מצד מעלתם עליהם. וכשאין נמשך השפע מהי"ס לנשמת ישראל הפנימים מהן. תחסר גם השפעתם שהם חיצונים במדריגתם. וע"י קבלת התורה תתרבה השפע לישראל ועל ידם תגיע המכה למלאכים. משו"ה נעשו לו אוהבים ועזרוהו במתנותם שיקנה כל השלימות ומכחם שחדו בעדו לעבוד להקב"ה גם בכח שיש לכל מלאך למען הרבות השפעת הקדושה גם עליהן. וגם הס"ס נתן לו מתנה והוא סוד הקטורת שבו י"א בחינות הקדושה. הם י"א סימני הקטורת הנותנת גם לו חיים [וכמ"ש בס' לקוטי האר"י ז"ל דס"ס לא רצה ליתן חלק מחיותו לאדה"ר לכן הי' לו נפילה מפני שאין מי שיברר מתוכו הקדושה כיון שלא הי' באדם חלק מחיות הס"ס]

ואם עוד תשוב תתפלא הלא המלאכים בלא"ה יכולים ג"כ לקיים את התורה ומכש"כ סודותי'. אולם כאשר נאמר אין למו חלק בפשטיות התורה כדאמרינן בב"מ (דף פ"ו) בעובדא דרבה בר נחמני אם בהרת קודמת לשער לבן וכו' ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרו טמא. והרמב"ם ה' טומאת צרעת (פ"ב ה"ט) פוסק דספק טמא. ובדרשות הר"ן (דרוש ה') כתב ע"ז וז"ל אבל הגדה זו מתפרשת ע"ד שכתבנו כי עם חיותם יודעים שספק טהור על דרך האמת היו אומרים טמא שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם שכלם הי' מחייב לטמא. הי' מן הראוי שיהי' טמא אע"פ שהוא היפך מן האמת שכן מחייב שכל האנושי יע"ש. משו"ה שפיר פוסק הרמב"ם לפי הכרעת שכל אנושי ומה שהכריע רב"נ טהור יעי' בכסף משנה ה' טומאת צרעת (פ"ב ה"ט) שמתרץ כיון שהי' סמוך למיתתו לא הי' לו עוד שכל אנושי ופסק כמו בשמים וכן אמרינן בפסחים (דף קי"ד.) אין משגיחין בב"ק, דלא בשמים היא. וכן אמרו ביבמות (דף ק"ב) דאפילו אתא אליהו ויאמר דאין חולצין בסנדל אין שומעין לו דאין הנביא רשאי לחדש מצד נביאותו [כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות ס' זרעים שאין להוסיף ולגרוע במצוה על דרך נבואה בשום פעם כו' ובי סברת פ' אמת יהרג שהוא נביא שקר ע"ש. וכ"ב ברמב"ם ה' יסודי תורה (פ"ט) ויעי' במל"מ ה' אישות (פ"ט ה"ו) דבספק דמציאות גובל לברר ע"י אליהו יע"ש. אולם בתוס' יוה"כ (דף ד') חולק דגם בספק דמציאות לא נשגיח על דברי אליהו והרב ברכי יוסף באו"ח (סי' ל"ב) השיג על הרב תוס' יוה"כ משבת (דף ק"ח) ומגיטין (דף ו') ומה שהקשה עליו ממגילה (דף ב') גבי מנצפ"ך. נ"ל לתרץ ע"פ דברי הש"ס דתמורה (דף ט"ז) שלשת אלפים הלכות כו'. שהחזירו הצופים דרך פלפול. ואכמ"ל] ככח אין למלאכי מרום שום שייכות לסודות התורה, אשר כשלהבת קשורה בגחלת כן תלויות סודותיה בפשטיותה. זולת מה שיש להם מדריגה ועלי' ע"י הצדיקים אשר בארץ אדירי כל חפצם בם

והנני נותן הודאה ושבח להקב"ה ששם חלקי בין יושבי בהמ"ד ולא מיושבי קרנות. וזכני להנות בתורתו הקדושה בעיון ושים שכל ואף שאעסוק במו"מ ג"כ כמאמר חז"ל באבות (פ"ב מ"ב) יפה ת"ת עם ד"א. [ויעי' בתי"ט שם ותוס' ישנים יומא (דף ס')]. מ"מ התורה היא עיקר אצלי ב"ה ובאהבתה אשגה תמיד להוליד חדשות וסברות ישרות מפרי עשתנותי בעזר החונן לאדם דעת. כי בן תחייבנו תוה"ק לחנות בה יומם ולילה בכל עת מצוא ולקבוע עתים לתורה וכדאמרינן באבות (פ"ה מ' כ"ז) הפך בה והפך בה כו'. שאז תהי' נקראת תורתו כדאיתא בע"ז (דף י"ט) ואמרו בפסחים (דף נ') אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ע"כ. היינו אחר שעמל בתורה הרבה ולמד תורת