בכורי שלמה חלק א עט

דהמלוה הוי מוזיף ברבית הני דמים גופייהו לישראל אחרינא ליכא משום לפ"ע כההוא דאמרינן בפ"ק דע"ז דמושיט כוס לנזיר דלא מחויב משום ולפ"ע אלא אי קאי בתרי עברי דנהרא אבל אי לא קאי בתרי עברי דנהרא לא עבר המושיט אלפ"ע ע"כ ותמה המל"מ דל"ד כלל לנזיר דשאני התם דהאיסור דלפ"ע לא הי' נעשה אם לא הי' מושיט זה הכוס. ולפ"ז אף אם הושיט אינו עובר אבל גבי רבית דאם לא הי' לוה זה הי' הלוה האחר עובר אלפ"ע בשביל שלוה זה לא נפטר מלפ"ע ודכוותי' גבי נזיר נמי אם הי' מושיט לו אחר כוס יין בתרי עברי דנהרא ובא אחר והושיט לו פשיטא דעובר עכ"ד. וא"כ בנ"ד לפי מה שהעלתי בשם הגנת ורדים, דגם נכרי עובר אלפ"ע. א"כ לשיטת המל"מ הדרא הקושיא לדוכתי' דאסור לקנות אצל הב"נ משום לפ"ע דע"י זה יחזור ויגזול. ואין לתרץ כמ"ש הר"ח אז כיון דלא הוי בתרי עברי דנהרא כיון דאם לא יקנה הישראל יקנה העובד כוכבים הלא גם העובד כוכבים אסור לקנות מגזלן משום ולפ"ע דעי"ז יחזור ויגזול ושוב גם ישראל הקונה עובר אלפ"ע

צד) ונלפע"ד לתרץ דע"כ המל"מ לא ס"ל סברת הגנת ורדים דעובד כוכבים מצוה על לפ"ע תדע דהא המל"מ הביא ראי' לסברתו הנ"ל ממ"ש התוס' בחגיגה (דף י"ג.) בד"ה אין מוסרין ד"ת לעובדי כוכבים דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדנו וכו' ומדלא קאמר דאיכא ישראל שרוצה ללמדו ש"מ אינו נפטר משום ולפ"ע בשביל שיש ישראל אחר שעובר וגבי רבית נמי הוי דכוותי' וכדכתיבנא יע"ש. ואם נימא דהמל"מ ס"ל דגם עובד כוכבים מצווה אלפ"ע עדיין קשה נהי דהעובדי כוכבים ילמדנו מ"מ גם עובדי כוכבים מצווה אלפ"ע ושוב גם הישראל עובר והדרא קשית התוס' לדוכתי'. אלא ע"כ דס"ל להמל"מ דעובדי כוכבים אינו מצווה אלפ"ע. וכ"ה בחת"ס (ח"ו סי' ד') וא"כ א"ש תירץ של הר"ח אור זרוע דל"ש לפ"ע כיון דיכול למכור לעובדי כוכבים ועובדי כוכבים אינו מצווה אלפ"ע. לפ"ז נוכל לומר דבאמת הפני משה ס"ל כשיטת הגנת ורדים דגם עובדי כוכבים מצווה אלפ"ע וא"כ נסתר ראיית המל"מ מדברי התוס' בחגיגה. כיון דגם בעובדי כוכבים איכא לפ"ע ואפ"ה גבי הישראל ליכא לפ"ע כיון דלא הוי בתרי עברי דנהרא. וא"כ עוד סייעתא לשיטת הפ"מ מדברי התוס'. ולשיטת הפ"מ ג"כ א"ש תירץ של הר"ח אור זרוע בפשיטות ודוק

צה) בחת"ס ח"ו בחי' לפ' לולב הגזול (דף ל"א) כתב ג"כ לתרץ קושית הט"ז מאוונכרי וז"ל ומה שהקשה הט"ז מאוונכרי הא גם אי גזיזנהו עובדי כוכבים נעבד בו עבירה. אימר אה"נ אי ידעינן שגזל הקרקע ואח"כ נטע בו אילן והאילן יונק כל שעה מגזל עי' ב"מ (דף ק"א:) כחשא דארעא אה"נ דאסור אך איכא ס"ס שמא לא גזל הקרקע ואת"ל גזל דילמא גזלה עם האילן ולא נתגדל באיסור מתחלת ברייתו וכל ספק מתיר יותר מחבירו דאי לא גזל הקרקע מותר הישראל לקצוץ ואם גזלה עם האילן אסור לישראל לקצוץ ואמנם אחר שקצץ העובדי כוכבים וקנאה ממנו ישראל בשינוי הנ"ל לענין נעבד עבירה ס"ס עכ"ל הנה במחכ"ג אשתמיטתי' דברי הלבוש בא"ח (סי' תרמ"ט) שכתב וז"ל וי"א דלא נפסל גנוב וגזול אלא לגנב וגזלן דלגבי דידי' הו"ל מהב"ע טפי אבל לאחרים שמוכרו לו או שנתנו לו הגנב כשר דהו"ל יאוש וש"ר מיהו גם האחרים לא יברכו עליהם ביום הראשון שהוא דאורייתא שאין זה שלכם ודוקא הכא הואיל והוא עצמו נגזל אלא שקנאו ע"י יאוש וש"ר או שינוי מעשה. אבל לעיל שאין המין עצמו נגזל אלא שהקרקע שהוא גזול בה הי' גזולה ביד העובדי כוכבים והאתרוג לא הי' בעולם כשגזל הקרקע לפיכך סגי כשקוצץ העובדי כוכבים והוא קנה אותו ממנה דהו"ל יאוש גדול וש"ר שקנאה בהן וכ"ע מודו שמברכין עליו אפילו ביום ראשון עכ"ל ובשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קע"ג) תירץ בזה קושית הט"ז על הלבוש ודוק ובשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' קנ"ו) השיג על תירץ זה ובחידושי לה' סוכה תרצתי בעזה"י השגת בית אפרים. מ"מ היוצא לנו מדברי הלבוש דיש יותר היתר אם בשעה שגזל הקרקע האתרוג לא הי' עוד בעולם. ואיך כ' הרב חת"ס לתרץ דעת הלבוש דיש יותר היתר אם בשעה שגזל האילן הי' האתרוג בעולם וצע"ג. ומה שהביא החת"ס ראי' מב"מ כחשא דארעא. לפענ"ד אינו ראי' דבגזל קרקע לא שייך סברא זו דכחשא דארעא דנימא בשביל זה דגדל באיסור דהא קרקע אינה נגזלת והוי רק כשאולה כמו דאמרינן בסוכה (דף ל'.) וכיון דהוי כשאולה בוודאי לא נתגדל באיסור. מ"ה צדקו דברי הלבוש (בסי' תרמ"ט) דלא כמ"ש בחת"ס וצ"ע. ויעי' בס' אדני פז א"ח (סי' תרמ"ט) שמתרץ ג"כ קושית הט"ז מאוווכרי וכל זה העליתי לפי שיטת הט"ז בדעת הלבוש דסברתו משום מהב"ע וכ"ה כ"ג בספרו נפש חיה חא"ח (סי' א'). אולם יעי' בשו"ת רבינו חיים כהן ראפפורט (בהשמטת לא"ח) שתירץ קושית הט"ז דהלבוש לא מטעם מהב"ע אתי כמו שסיים הט"ז בלשון מהב"ע אלא דדייק בלשונו וכ' כיון דנעבדה בו עבירה ור"ל דהאתרוג נולד מן המבירה כמו בהמת כלאים שנולדה ממה שתיעב ה' וא"כ מה ענין גזל לזה דהתם האסא נולד מהיתר אלא שגזלו העובדי כוכבים וזה לא מקרי נעבדה בו עבירה אלא מהב"ע יע"ש שהאריך בזה. והוא כעין תירץ של כ"ג. וכן תירץ בשו"ת בית אפרים שם רק שכ"ג קראו בשם מהב"ע. ובשו"ת פני ארי' (סי' מ"ג) תירץ ג"כ כמ"ש הר"ח כהן דזה לא מקרי מהב"ע היוצא לנו מזה דליכא שום קושיא מאונכרי על דעת הלבוש ושפתיו ברור מללו

צו) המג"א (בסי' תרמ"ח) הקשה על הלבוש דלדבריו עז של כלאים יהי' פסול לשופר מטעם דנעבדה בו עבירה ותירץ כ"ג בנפש חי' (סי' א') דמט"ז נראה בדעת הלבוש דטעמו דהוי מהב"ע ובשופר לא שייך טעם מהב"ע. דאף בשופר הגזול יוצא כדאיתא בא"ח (סי' תקפ"ו) כמו דאיתא בירושלמי לחלק בין לולב הגזול ובין שופר הגזול דא"ר אלעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולן הוא יוצא, פירוש והקול אינו עבירה. וא"כ מכ"ש בשופר של כלאים עכ"ד הקדושים. ולפענ"ד יש להעיר עוד בזה דהנה המג"א (בסי' תקפ"ו) ציין על מה שכ' שם בש"ע דבשופר הגזול יוצא עי' (בסי' תנ"ד) וכ' הלבושי שרד בהגהותיו דכוונת המג"א להשיג על הש"ע דהלא הירושלמי כתב שני טעמים דיוצא בשופר הגזול. חד טעם משום דליכא קרא לפסול גזול בזה. וטעם שני דאין גזל בקול. אמת דהרמב"ם תפס טעם הב' אולם בסי' תנ"ד העלה בש"ע בשם הרא"ש כטעם הא'. וכ' שזה עצמו מה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם וז"ל ואין בקול דין גזל. א"א ואפילו יהי' בו דין גזל יום תרועה יהי' לכם מ"מ הכי איתא בירושלמי עכ"ל הראב"ד. ונחזי אנן דלטעם הא' שבירושלמי בשופר הגזול ה"ה בשופר של כלאים פסול משום שנעבדה בו עבירה דילפינן מכלאים דנעבדה בו עבירה פסול למצוה כמו דפסול לקרבן וכמו דדימה הלבוש מצוה לקרבן לענין אתרוג המורכב. א"כ יפה מקשה המג"א לשיטתי' על הלבוש דשופר של כלאים צריך להיות פסול

צז) לכאורה עלה בדעתי לתרץ קושית המג"א דבאמת שופר של כלאים פסול כמו דכלאים פסול לקרבן דהא שופר דומה לקרבן. וחילי דילי ממס' ר"ה (דף כ"ו) שופר דלזכרון קאתי כלפנים דמי ע"כ וא"כ בוודאי עז של כלאים פסול לשופר כמו דפסול לקרבן. ולא הוצרך להשמיענו כזאת בפירוש מרוב פשיטתי'

צח) איברא דזה אינו דא"כ אמאי קי"ל בא"ח (סי' תקפ"ו) דבשופר גזול יוצא הלא קרבן הגזול בוודאי פסול כמבואר בסוכה (דף ל') דשונא גזל בעולה. ולמה בשופר גזול יוצא אלא ע"כ לחלק כמ"ש בירושלמי בטעם הב' דאינו יוצא בגופו רק בקולו. א"כ שוב גם בכלאים כשר למצות שופר דאינו יוצא רק בקולו. ונ"ל לתרץ זה. דהנה הרמ"א בא"ח (סי' תקפ"ו ס"א) העלה דשופר מבהמה טמאה פסול דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד א"כ נראה דפוסק כטעם הא' של הירושלמי וכמו שהעלה בש"ע א"ח (סי' תנ"ד) ב' הרא"ש וכשיטת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם ולטעם הא' שבירושלמי שופר של כלאים פסול משום דאיכא