בכורי שלמה חלק א עז

האריכות. ויעי' בס' נחלת יעקב בסוגיא דתקפו כהן שהביא ראי' מיו"ד (סי' ש"ך) דהיתר אינו נהפך לאיסור יע"ש. ובס' שערי שמחה הביא ראי' דהיתר אינו נהפך לאיסור ממתני' דפאה (פ"ד מ"ג) יע"ש. היוצא לנו מכל זה דצדקו דברי כ"ג לתרץ קשית האחרונים דל"ש כאן לומר דבטל מיעוט הלימונ"י ברוב האתרוג דמיעוט שאינו ראוי אינו בטל ברוב שראוי למצה. וא"כ א"ש טעם שני של האלשיך הקדוש דאתרוג המורכב פסול מטעם דאינו אתרוג והוי כחסר וכמ"ש הט"ז והמג"א: פב) הרב הלבוש בא"ח (סי' תרמ"ט) כ' טעם ג' לפסול אתרוג המורכב וז"ל ואע"ג שהרכיבו עובדי כוכבים הא איכא למ"ד ב"נ מצווה על הרכבת אילן וכיון דנעבדה בו עבירה אע"ג דמותר לאכילה אימאס לגבוה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר לאכילה אסורה לקרבן מטעם דנעבדה בה עבירה. אימאסה לגבוה ה"נ הכא. עכ"ל. והט"ז שם הקשה עליו דאם נימא כיון דנעבד בו עבירה ע"י נכרי האתרוג פסול א"כ קשה מההוא דאוונכרי דאמר להו רבא להנהו אונכרי כי זבינתא אסא מכותי דלא לגזזו אתן אלא לגזזו אינהו ויהבו לכו מ"ט סתם עובדי כוכבים גזלני ארעאתא נינהו. וקשה מאי מהני דלגזזו אינהו סוף סוף עביד העובד כוכבים עבירה ואימאס לגבוה דהא ב"נ מצווה על הגזל וכמ"ש הלבוש דמורכב נמאס לגבוה אף שב"נ הרכיבו יע"ש

פג) ונלפע"ד לתרץ קושית הט"ז ע"פ מה שכתבו הפ"י והכפות תמרים בפ' לה"ג והים התלמוד בב"ק (דף ס"ו) דבאוונכרי הוי רק ספק גזל וכבר קדמם בזה בחק יעקב ה' פסח (סי' תנ"ד סק"ו) וכבר קדמו בזה בחי' הריטב"א בסוכה (דף ל') ד"ה ופרכינן. יע"ש וכ"כ באסיפת זקנים בב"ק (דף ס"ז.) בשם ר' ישעי' יע"ש. לפ"ז מיושב קושית הט"ז על הלבוש דכמו דלא הוי מהב"ע משום דהוי רק ספק גזל וספק גזל מותר כמ"ש התומים בקונ' התפיסות ליישב קושית מהר"י באסן למה אמרינן בכל ספק ממון קולא לנתבע א"כ ה"ה דלא הוי מהב"ע מה שעשה העובד כוכבים באיסור גזל כיון דהוי רק ספק גזל. אבל מ"מ הישראל אין לו לעשות בידים ספק גזל ולגזוז בעצמו דאז יהי' הוא הגזלן. מ"ה אמר ר"ה לגזוז אינהו ויהבו לכו. ואפ"ה מהב"ע לא הוי כיון דספק גזל מותר

פד) לכאורה נוכל לדחות זה ע"פ מה שחקר הרב פמ"ג בספרו תיבת גמא (פ' נח) ספק אבר מן החי אי שרי להושיט לבן נח. והעלה דתלוי בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א אם ספק מה"ת להחמיר. ולהרמב"ם סברא חיצונה להחמיר ומ"ה גלי קרא בממזר להקל. וא"כ עובדי כוכבים גם ספק אסור מה"ת כסברא חיצונה כו' יע"ש. א"כ נהי דבישראל לא הוי מהב"ע דהוי רק ספק גזל מ"מ כותי בכותי אסור אולם ז"א דכבר כ' הר"ן בחי' לסנהדרין (דף נ"א) ד"ה עובד כוכבים בעובד כוכבים, אסור וז"ל ואיכא למידק כיון דישראל מותר מדאורייתא כו' א"כ מי איכא מידי דישראל שרי ולעובדי כוכבים אסור כו'. וכ"ת דישראל נמי אסור לגזול ישראל חבירו וא"כ ליכא מידי דלישראל שרי ועובדי כוכבים אסור. ליתא דהא אמרינן לקמן גבי יפת תואר דלישראל שרי ועובדי כוכבים אסור אע"פ שישראל אסור הוא בודאי יפת תואר של ישראל חבירו. ואין זו קושיא אצלי דבשלמא גבי יפת תואר דאסורה לב"נ בין שתהי' היפת תואר של ישראל או דידהו ואלו לדידן שריא יפת תאר דדהו בהא איכא לאקשויי דאיכא מידי דלישראל שרי ולעובדי כוכבים אסור. אבל דין גזל הרי ישנו בישראל אלא דישראל בעובדי כוכבים שרייה רחמנא כדכתיב ראה וגו' עכ"ל. היוצא לנו מזה דמ"ה לא שייך בעובדי כוכבים מי איכא מידי כו' משום דדין גזל ישנו בישראל מ"ה גם אצל עובדי כוכבים אסור א"כ זה תינח בוודאי גזל דישנו בישראל אבל בספק גזל דמותר אף בישראל כנ"ל. שוב לא נוכל לומר דספק גזל אצל עובדי כוכבים אסור דאז יתעורר קושית הר"ן לדוכתא. אלא ע"כ דגם אצל עובדי כוכבים ספק גזל מותר. וא"כ גם בנ"ד שוב לא הוי מהב"ע אם העובד כוכבים גוזז. ומיושב קשית הט"ז על הלבוש ויעי' בס' שושנת העמקים כלל ט"ז דדבר מוסכם הוא ליכא מידי כו' כסנהדרין (דף נ"ט) לר"י ואף לרבנן דג"ה בסיני נאמר אפ"ה מסיק בחולין (דף ל"ג) ליכא מידי והתוס' שם ד"ה אחד התנו שם ג' תנאים יע"ש והג' תנאים ל"ש הכא כמובן ובס' תיבת גמא (פ' לך) כ' דספק א"צ למול וגלי קרא בב"נ ספיקו לקולא יע"ש]

פה) לכאורה יש לדון עוד בזה דשאני גבי ישראל דלדידי' הוי ספק גזל דהוא אינו יודע אם העובדי כוכבים גזלו אם לא מ"ה לא הוי מהב"ע. אבל בעכו"ם המוכר דלמא העובדי כוכבים בעצמו גזלו והוא גוזז את הלולב א"כ אצלו לא הוי ספק גזל רק ודאי גזל ועשה העבירה כמו באתרוג שהרכיבו ב"נ ואף דהוי ספק שמא לא גזלו העובדי כוכבים ולא נעשה העבירה תינח לפי שיטת התוס' בסוכה (דף ט.) דמהב"ע רק מדרבנן א"כ בספק אם נעשה בו עבירה מותר דספיקא דרבנן לקולא. ואף דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה כמ"ש במג"א (סי' תס"ז) ובנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' מ"ג) ובמגן גבורים (סי' י') מ"מ זה מיקרי דיעבד כגון דלא יכול להשיג אסא מהיהודים וכמ"ש ביו"ד (סי' צ"א) אם נתאכסן בבית עו"ג. אבל לפי שיטת הפוסקים דמהב"ע מה"ת אסור יעי' בשאגת ארי' (סי' צ"ט) שהאריך בזה. א"כ אף בספק אסור דספיקא דאורייתא לחומרא

ויש לתרץ דזה חששא רחוקה שהמוכר הזה יהי' הגזלן. רק כוונת הש"ס דנהי דהוא לא גזלו רק קנה הקרקע מ"מ שמא גזלו עובדי כוכבים המוכרו למוכר כותי זה או מוכר קודם לזה וכיון דקרקע אינה נגזלת א"כ הוי הוא הגזלן כיון שגזז הלולב וא"כ המוכר הגוזז הוי אצלו רק ספק גזל

פו) באופן אחר נלפע"ד לתרץ קשית הט"ז ע"פ מ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' לולב הגזול על מאי דאמרינן שם סתם עובדי כוכבים גזלי ארעאתא נינהו. היינו מעובדי כוכבים ולא מישראל דלא שכיח (דלא כרש"י שכ' דגזלו מישראל] ע"ש ועי' בס' יראים (סי' קכ"ד) שהעלה דגזל עובדי כוכבים מותר רק דלא הוי לכם. הובא במג"א ה' סוכה (סי' תרל"ז סק"ג) ועי' בפ"י בסוכה (דף ל') על מה דאמרינן שם מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול. כיון דאפר לו לעשות בהיתר לצאת בשאול תו לא מקרי מהב"ע. אף בגזל כיון דהמצוה אינו בא ע"י העבירה דוקא [ואף שהחת"ס בחי' לפ' לה"ג תמה על הפ"י אטו שואל בחטיפה שלא ברצון בעלים לאו גזלן הוא ולא עובר עבירה הוא. כבר תירצו האחרונים ע"פ מ"ש בס' ארחות חיים הל' לולב (אות י"ט) שכתב והבעה"ת כ' אפי' למ"ד גזול פסול כל שבעה אם נטל אדם לולב של חבירו בע"כ כדי לצאת בו ולא נתכוין לגוזלו אלא להחזירו לו מיד לאחר שיצא בו יוצא בו ביום ב' דשואל שלא מדעת כה"ג לא הוי גזלן ול"ה חייב באונסין דל"ד לשואל דעלמא דיש בו הנאת ממון עכ"ל א"כ א"ש דברי הפ"י דשואל שלא מדעת כה"ג לאו גזלן דאין כאן הנאת ממון. ואף דכ' שם דמ"מ לא משמע כן מכל הפוסקים דאף דליכא הנאת ממון מ"מ אם חבירו מקפיד חשיב כגזלן וחייב באונסין ג"כ. מ"מ גוף סברת הפ"י אמת דמהב"ע לא הוי רק אם א"א לעשות המצוה רק ע"י העבירה עי' בס' איגרא רמא (מרבינו משולם מטוסמניץ) שבנה כמה פלפולים על גוף סברא זו בפ' לה"ג יע"ש ועי' באסיפת זקנים בב"ק (דף צ"ז) ב' הראב"ד שכ' שאע"ג דשואל של"מ הוי כגזלן לענין חיוב אונסין מ"מ לא נפיק מתורת שואל ועי' בח"מ סי' רצ"ב. נ"מ בינו לגזלן. ע"ש]. א"כ ה"ה בנ"ד אם הי' גוזז ישראל אחר האתרוג לא הוי מהב"ע כיון דגזל עובדי כוכבים מותר וכמ"ש בס' יראים. ממילא אף אם כותי גוזז וכותי בכותי אסור לגזול כנ"ל. מ"מ לא בא המצוה ע"י העבירה דוקא. כיון דאפשר בהיתר שישראל אחר יגזזנו. דבשלמא בהרכבה דאילן דאסור בין לישראל בין לב"נ א"כ אי אפשר כלל בהיתר רק ע"י העבירה מ"ה יפה אמר בס' הלבוש דאסור משום מהב"ע. משא"כ באוונכרי דאפשר בהיתר כנ"ל. ומ"ה אמר רבא לאוונכרי לא לגזזו אתן. דנהי דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא הוי לכם כמ"ש בס' יראים. ומיושב קו' הט"ז על הלבוש

פז) לפ"ז מיושב קשית המג"א (סי' תרמ"ט) על הארחות חיים שפסק דהיכא דגזל לולב או אתרוג ומכרו