בכורי שלמה חלק א עו

אין דנין רק על הצל ובצל אינו ניכר אם הוא סכך כשר או פסול ומ"ה שייך בי' ביטול. ויעי' בחת"ס שם שכ' בעצמו אח"כ וז"ל והנה אהך דלבוש דצל סכך פסול מתבטל בכשר לא תיקשי הא הו"ל קבוע וניכר במקומו די"ל דדיינינן על הצל והו"ל פירש. וסברא זו כ' המג"א (בסי' רצ"ח סקי"ג) ע"כ. ונלפע"ד להביא ראי' לסברא זו ע"פ מ"ש הר"ש מקינון בספר הכריתות להקשות. בסנהדרין אמאי אזלינן בתר רוב והא המיעוט סנהדרין הוי קבוע. ומתרץ כיון דהדיבור נייד הוי כפירש יע"ש. והסברא לכאורה אינו מובן אמנם כל האחרונים העלו בטעם סברתו כיון דאנו דנין רק על הדיבור דאין לו נ"מ על הדיין. וכיון דבהדיבור לא ניכר מי המחייב ומי הפוטר דינו כפירש. וא"כ ה"ה בסוכה ג"כ עיקר המצוה הצל כשם הסוכה. מ"ה אינו דנין רק על הצל ולא הוי קבוע. ויעי' בסוכה (דף כ"ב:) היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע. ויעי' ברש"י ובהר"ח דאם החמה והצל מלמעלה שוין פסולה שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל. א"כ מבואר דאזלינן בתר הצל דלמטה דאל"ה למה כ' דפסולה שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל. אפילו אם מלמטה ג"כ שוין מ"מ פסול כיון דאין הצל מרובה מהחמה. אע"כ דגם בשוין כשר רק דצריך שיהי' עכ"פ למטה שוין. דאל"ה אף דבסכך הם שוין לא מהני כיון דלמטה בהצל אינם שוין. א"כ ראי' ברורה דאזלינן רק בתר הצל דלמטה. א"כ א"ש דברי הלבוש דלא מיקרי ניכר האיסור ושייך בי' ביטול דמיעט הסכך פסול בטל ונהפך להיתר. היוצא לנו מזה דמכאן ג"כ השגה לחקירת כ"ג דהא מוכח מכאן דמיעוט שאינו ראוי משלים לשיעור. ואין לתרץ כפי מה שתרצתי לעיל דמ"ה בטל כאן המיעוט שאינו ראוי לרוב סכך כשר דאם לא ישלים לשיעור אז תהי' הסוכה פסולה ושוב יהי' הרוב נגרר אחר המיעוט שיהי' ג"כ כמו סכך פסול. ושוב אמרינן בי' דהמיעוט נגרר אחר הרוב ומשלים לשיעור. אמנם אחר העיון ז"א. דדוקא במיעוט איסור ורוב היתר אם המיעוט אינו בטל ויהי' אסור אז ישתנה הרוב מכשר לטריפה דבלא המיעוט הי' כשר ויהי' נגרר הרוב למיעוט. מ"ה המיעוט נגרר אחר הרוב. אבל בנ"ד אף אם הסכך פסול אינו בטל להרוב ג"כ לא ישתנה הרוב משום המיעוט. דנהי דהוא פסול כיון דאינו בטל הלא גם בלא המיעוט ג"כ הרוב כשר הי' פסול כיון דליכא כשיעור סוכה וכיון דהרוב לא נשתנה בשביל המיעוט שוב אמרינן דהמיעוט אינו נגרר להרוב. כיון דבלא"ה אין הרוב נגרר אחר המיעוט והדרא קושייתי לדוכתא. גם תירץ של כ"ג ג"כ ל"ש כאן דהכא ל"ש כל דפריש כמובן. רק מוכרחים לומר דא"ש לשיטת הרמב"ן והר"ן דס"ל דהיתר אין דרכו להתבטל וא"כ ה"ה מה שאינו ראוי למצוה הר"ן לשיטתי' דס"ל דהא דסכך פסול בטל אינו מטעם ביטול איסור רק דהתורה לא צותה לקחת רק חציו סכך כשר או רובו ואז המיעוט סכך פסול אינו איסור וא"צ לבא לביטול. הביאו המג"א (סי' תרכ"ו) דבזה א"ש דמותר לסכך במיעוט סכך פסול ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה. וא"כ א"ש הר"ן לשיטתי' דאף דהמיעוט אינו ראוי ול"ש בי' ביטול הא להר"ן א"צ לבא לביטול. וגם המל"מ והמנחת כהן נוכל לומר דס"ל ג"כ כשיטת הר"ן ז"ל

עו) לכאורה קשה על התוס' בזבחים שהביא כבודו ממשנה מפורשת במ' מכשירין (פ"ב מ"ג) ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא רוב מהטהור טהור יע"ש. א"כ מבואר דאם רוב טמא המיעוט טהור בטל להרוב ומשמע שם דאף אם נ"מ לענין מלקות ומיתה ג"כ הדין כן דלא כתוס' והמל"מ והמנחת כהן

עז) אולם לפי מה שתרצתי לעיל (אות ס"ג) גם מכאן ליכא השגה דשם ע"כ מיירי בספק טומאה בר"ה. דאי בספק טומאה ברה"י לאו דוקא רוב טמא טמא רק אפילו מחצה על מחצה ג"כ טמא דספק טומאה ברה"י טמא. אע"כ דמיירי בר"ה ואם נימא דהוא טהור יהי' הרוב נגרר אחר המיעוט שטהור וזהו אי אפשר. משום הכי אם הרוב טמא טמא והמיעוט נגרר אחר הרוב

עח) ויש להעיר עוד על תוספות בזבחים הנ"ל ממשנה מפורשת במסכת פרה (פ"ט מ"ז) אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובה אפר מקלה הוא לא מטמאה ע"כ משמע דאף דליכא שיעור באפר פרה לבד לטמא מ"מ מצטרף מיעוט האפר מקלה להרוב לטמא כמ"ש במתני' דהולכין בו אחר הרוב. א"כ מבואר דאם הרוב אפר פרה ומיעוט אפר מקלה הולכין אחר הרוב ליטמא. ואם נימא דמיעוט היתר אינו בעל ברוב. אמאי מטמא דהא ליכא שיעור באפר פרה לבד לטמא צירף האפר מקלה. אע"כ דגם היתר בטל ברוב איסור ומשלים לשיעור. בהיפך ממ"ש התוס' בזבחים שהביא כ"ג והמל"מ והמ"כ

עט) אמנם ז"א דהא בבכורות (דף כ"ג.) מייתי משנה זו ואמרינן שם וז"ל ואי אמרת טומאה כמאן דאיתי' דמי נהי דבמגע לא מטמאה ליטמא במשא ע"כ. ואם נימא דמתני' מיירי בדליכא שיעור באפר פרה ליטמא. מאי מקשה הא ליכא באפר פרה לבד שיעור ליטמא וממילא אינו מטמאה במשא ג"כ. אע"כ דפשיט להש"ס דמיירי דיש באפר פרה לבד שיעור לטמא ויפה פריך. א"כ אינו מוכח דמצטרף המיעוט היתר לשיעור טומאה וה"ה לאיסור. א"כ מיושב קושייתי

פ) אולם אכתי צ"ע דכיון דע"כ מיירי שיש כזית באפר פרה מאי מקשה אי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמאה ליטמא במשא ע"כ. קשה הא הכזית אפר פרה צריך להיות ביחד במקום אחד ליטמא במשא כמ"ש התוס' שם בד"ה נבילה בטילה בשחיטה וז"ל ומסיק לענין מגע אבל לענין משא מטמאה. ועל כרחין כשיש בנבילה כזית במקום אחד דאל"ה במשא לא מטמאה כו' עכ"ל. א"כ אם אין היתר בטל באיסור הלא כאן בתוך הכזית אפר פרה מתערב בו אפר מקלה וחוצץ בפני טומאתו כיון דאין ההיתר בטל באיסור. וא"כ לא הוי הכזית במקום אחד דהא נבלל האפר מקלה בהאפר פרה. אע"כ דמיעוט היתר בטל באיסור. וא"כ אינו חוצץ והדרא קושיתי לדוכתא. ואפשר לתרץ בדוחק דדוקא ביבש ביבש צריך להיות על מקום אחד דאל"ה כל חצי זית נבדל בפ"ע ואף שתחבו בקיסם אין לו חיבור ואינו מצטרף לכזית מ"ה אינו מטמא. אבל אפר באפר דהוי כמו קמח בקמח לח בלח כפי שיטת התוס' בזבחים (דף ע"ג) והמג"א (סי' ת"ל) וכיון דבתערובות זה הוי כזית מצטרף אף דנבלל בתוכו גם אפר מקלה מ"מ אף דהאפר מקלה אינו בטל באפר פרה מ"מ אינו חוצץ לקלקל הצירוף שיש להאפר פרה מקצת זה לזה דנבללו כל הפרידות בכל פעם באופן אחר. י"ל דזה מקרי כזית במקום אחד לענין שיטמא במשא. וצ"ע דהא מבואר במל"מ ה' מטמאי מו"מ (פ"א הי"ד) דהרמב"ם ס"ל דאפר באפר מקרי יבש ביבש

פא) עוד יש להעיר על דברי התוס' בזבחים והר"ן והמל"מ והמנחת כהן הנ"ל. מדברי המרדכי ביבמה שרקקה דם דמהני דא"א בלא צחצוחי רוק. והקשה דיתבטל ברוב דם יע"ש. נראה דס"ל דשייך ביטול במיעוט היתר ברוב איסור דהמיעוט רוק הוא היתר והרוב דם הוא איסור ואיך יתבטל המיעוט היתר ברוב איסור. שוב מצאתי שהרגיש בזה אחד מהאחרונים. וכאן ל"ש כתירוצי הנ"ל דיפה מקשה המרדכי דמיעוט היתר יתבטל ברוב איסור. דאל"ה רק תהי' החליצה כשרה יהי' הרוב נגרר אחר המיעוט. ז"א דאטו מהני החליצה מחמת הרוב. דהא דמהני הוא מחמת מיעוט הרוק דכשר והרוב כמאן דליתא. אבל לא משום דהרוב נגרר אחר המיעוט ונהפך להיתר וממילא אין המיעוט נגרר אחר הרוב. אולם על התוס' ליכא קושיא מהמרדכי דבכגון זה אמרינן אטו גברא אגברא קרמית. דלפי שיטת התוס' נוכל באמת לתרץ קושית המרדכי דמ"ה לא בטל הרוק דהיתר אינו בטל ברוב איסור. והמל"מ והמנחת כהן ס"ל כשיטת התוס' דלא כהמרדכי. ויעי' בשו"ת רשמי שאלה (חיו"ד סי' ל"א) שהעיר על הפמ"ג והמנחת כהן הנ"ל מכתובות (דף ט"ו) פרט לזורק אבן לגו ומוקי לה בדאיכא ט' ישראלים וחד מצרי כו' דהו"ל מצרי קבוע כו' משמע דאי לאו קבוע היינו מחוייבים אפילו מיתה מחמת הרוב איסור מיעוט היתר ויעי' ש"ך ביו"ד (סי' ק"י ס"ק ט"ו) וכן קשה על התוס' זבחים הנ"ל יע"ש שתירצו בטוב טעם ולא רציתי להעתיקו מפני