בכורי שלמה חלק א עה

העפר אז אינו מטמא דאינו משלים להשיעור כמ"ש כ"ג ב' התוס' בזבחים. ומיושב השגת הגאון מנאשעלסק שליט"א

עא) לכאורה עלה על דעתי לדחות זה כיון דאמרינן שם אדרבא א"א שלא ירבה שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש ליה שיעורא יע"ש. והשני גרגרי עפר אינם מבטלים הגרגר רקב ע"כ לומר דנהפכו הגרגרי עפר ג"כ לאיסור דאלא"ה רק דנשארו בהתירם אינם מבטלים את הגרגר רקב שבתוכם. וכעין זה כ' הר"ן בנדרים (דף נ"ז:) וז"ל מיהא הא בהא תליא דאי גידולי היתר מעלין את האיסור פשיטא דשרי ואי אין מעלין פשיטא דאסורי דאי שרי הי' מעלין עכ"ל וא"כ ה"ה בנ"ד אם אינן נהפכי' לאיסור מבטלים מיעוט הרקב ובציר לי' השיעור. ואף דאיכא רוב איסור היינו התרווד רקב נגד השני גרגרי עפר מ"מ איסור אינו מבטל את ההיתר כמ"ש הר"ן שם. וא"כ כיון דנשארו בהתירם מבטלים את הגרגר רקב שבתוכו ובציר ליה שיעורא דטומאה. אלא ע"כ דהמיעוט עפר נהפך לאיסור להשלים השיעור וא"כ ה"ה אם ליכא שיעור טומאה רק בצירף מיעוט העפר ג"כ מטמאה דמשלים להשיעור כמו התם דג"כ נהפך לאיסור וכיון דנהפך לאיסור ממילא משלים השיעור דהא כל הסברא דאינו משלים השיעור הוא רק כיון דאינו נהפך לאיסור ואסור כל התערובות מספק. ומהתם מוכח דהיתר נהפך לאיסור וממילא משלים להשיעור וממילא יפה השיג הגאון מנאשעלסק ויפה עשה כבודו שלא תירץ זה ע"פ דרכו

עב) אמנם אחר העיון דיחוי זה חוזר ונראה. דנוכל לומר לעולם כשיטת התוס' בזבחים דהיתר אינו מצטרף להשלים לשיעור ואפ"ה א"ש שם דאינו משלים להשיעור ולא נהפך לאיסור דנוכל לומר דהמיעוט עפר נהי דבטל לענין זה דלא נקרא שם היתר שיוכל לבטל את האיסור מ"מ גם שם איסור לא נקרא עליו וכמו בהיתר שנתערב ברוב איסור נהי דלא בטל ברוב ולא נהפך ההיתר לאיסור מ"מ גם שם היתר תו אין עליו מכח התערובות. ומ"מ כיון דלא נהפך לאיסור ולא נקרא עליו שם איסור אינו מצטרף להשלים להשיעור. א"כ ה"ה בנ"ד נהי דלא נקרא על העפר שם איסור דלא נהפך לאיסור מ"מ גם שם היתר אזל ממנו כנ"ל. ותו אין בכחו לבטל את הגרגר רקב שבתוכו והוי כמאן דליתא וכעין דאמרינן בחולין (דף ק':) סליק את מינו כמי שאינו כו' יע"ש וה"ה בזה דהוי כמו דלא נפל בזה העפר דג"כ היה בו שיעור מלא תרווד רקב לטמא אבל לעולם אם בלא העפר לא היה לו שיעור טומאה בוודאי אינו מצטרף העפר להשלים השיעור כמ"ש התוס' בזבחים. ומה שהבאתי ראיה מהר"ן בנדרים דהגידולין אסורין דאי הוי היתר מעלין את האיסור וא"כ מוכח דתלוי זה בזה. אינו ראיה לנ"ד שאני התם דגידולים באים מכח העיקר ויוצאין ממנו ומחוברין ביחד ומש"ה תלוי זה בזה וכמ"ש בהר"ן שם להדיא וז"ל ונ"ל דעיקר ספיקי' אי אמרינן דגידולין כיון דנמשכין ויוצאין מן העיקר שאינו כלה אי הוי להו כעיקר ואסור אי הוי להו כהיתר ומעלין את האיסור עכ"ל. אבל בדברים נפרדים שנתערבו אין זה תלוי בזה ויכול להיות דאינו נאסר ואינו מבטל ודו"ק ועוד יש לתרץ ההשגה מנדה הנ"ל ממלא תרווד רקב כמו שתירץ בשושנת העמקים הקושיא ממנחות דאיסור מטומאה לא ילפינן דבנדה מיירי רק לענין טומאה. אולם יש לפלפל בזה כמו שהשגתי על תירץ זה (באות נ"ז) וא"צ לכפול הדברים

עג) ולפי מה שתרצתי לעיל (באות ס"ג) יתיישב לנו קושית כ"ג על התוס' בזבחים (דף פ') ד"ה תנן התם דלבטלי המים ברוב מי חטאת ותירצו משום חומרא דמי חטאת נגעו בה ע"כ. וכ' כ"ג לתרץ דכיון דרבנן סוברים דהזאה צריכה שיעור לא מהני ביטול ברוב דאף שבטל ברוב מ"מ אין המים משלימים לשיעורא דכיון דקסבר יש בילה א"כ בוודאי כל הזאה יש מים ג"כ ובציר ליה שיעורא כיון דהזאה צריכה שיעור. והעיר כבודו דהתוס' שכתבו כאן דהיה בטל המים במי חטאת אי לאו משום חומרא דמי חטאת סותר לדבריהם (בדף ע"ח) דאף דבטל ברוב אינו משלים לשיעור. ולפמ"ש ליכא סתירה. שאני התם (בדף ע"ח) דמיירי לענין איסור המיעוט אינו משלים לשיעור כסברא הנ"ל כיון דאף דאינו נהפך לאיסור גם כן אין הרוב נגרר אחר המיעוט. אבל התם לענין מי חטאת דהיה בו שיעור הזאה רק משום דנתערב בו מיעוט מים נימא דיהיה פסול כולו. א"כ הרוב יהיה נגרר אחר המיעוט זה אי אפשר לכן המיעוט צריך להיות נגרר אחר הרוב ומשום הכי מקשים התוס' שפיר דנימא דיהיה בטל המים ברוב מי חטאת ותירצו שפיר משום חומרא דמי חטאת נגעו בה דיהיה פסול ואינו מן הדין. וא"כ הן נסתר מחמתו השגת כ"ג על התוס' לפי מה דאמרו בזבחים דאינו משלים להשיעור מש"ה ל"ש ביטול. דבמי חטאת ל"ש זה. ולכ"ע שייך ביטול ומשלים ג"כ השיעור [ויש לעיין בזה ג"כ על דברי כ"ג לכאורה מדברי התו' בזבחים (דף ע"ה:) ד"ה הזאה כל שהוא מטהרת. וכ' שם דלא בעי שיעור אגבא דגברא אבל במנא בעי שיעור בנדה (דף ט'.) וביומא (דף י"ד) יע"ש. א"כ יש לעיין כיון דבכלי יש שיעור הזאה ואף דאם נזה על גברא יש לחוש דליכא שיעור הזאה מ"מ מהני כיון דבכלי יש שיעור. אולם אינו קושיא דהא כ' התוס' בזבחים (דף פ'.) ד"ה כגון דזה דוקא למ"ד אין הזא' צריכה שיעור אפ"ה מודה דבמנא צריך שיעור אבל למ"ד דהזאה צריך שיעור פשיטא דצריך שיעור הזאה על הגברא]

עד) לפ"ז מיושב ג"כ מה שקשה עוד על התוס' בזבחים (דף ע"ח) דסותרים עצמם עם מה שכתבו בב"מ (דף ו':) שהקשו בקפץ אחד לתוך המנויין כולן פטורין נימא דבטל ברובא ותירץ הגאון מליסא בספרו נחלת יעקב בסוגיא דתקפו כהן דלא אמרינן שיעשה הפטור חיוב מטעם ביטול ברוב. וע"כ דהתוס' דמקשים שיהי' בטל לא ס"ל סברא זו רק דאפילו היתר נהפך לאיסור ויעי' שם בהג"ה ממהר"א תאומים שהרגיש בזה. אולם לפי מה שהצעתי בעזה"י ליכא קושיא דכאן ג"כ אם נימא דאינו בטל כולן פטורין אף הרוב שמחוייבים במעשר א"כ הרוב נגרר בתר המיעוט דפטור וזה א"א ולכן יפה מקשה בתוס' דיהי' בטל המיעוט ברוב אף דהמיעוט הוא פטור כנ"ל. וגם לפי מה שכ' כ"ג בדעת התוס' בזבחים ג"כ ליכא סתירה דשם במעשר שייך לומר כל דפריש מרובא פריש ומודה התוס' דבטל מטעם כל דפריש וכן תירץ באמת מהר"א תאומים שם יע"ש. אולם לפי מה שהשגתי על זה ע"פ דברי השושנת העמקים והר"ן ז"ל נסתר תירוצו וצריכים לבא לתירוצי

עה) ומה שהביא כ"ג לתרץ השגת הגאון הקדוש מנאשעלסק שליט"א מעירובין (דף כ"ד) ע"פ דברי הט"ז בא"ח (סי' תרל"ב סק"ב) שהביא דברי הלבוש דהטעם דסכך פסול פחות משלשה אינו פוסל משום דבטל אצל הסכך כשר ואף שניכר האיסור בטל כמו בסנהדרין דאזלינן בתר רוב אף שניכר מי הוא המזכה ומי הוא המחייב. והט"ז חולק עליו דבוודאי כל שניכר האיסור לא שייך ביטול ברוב ומסנהדרין אין ראי' דשאני התם שהתורה בטלה דעת המיעוט לגמרי. ע"כ. ניכר מכותלי דברי כ"ג דמטעם זה לא הי' קשה לו מכאן על חקירתו במיעוט שאינו ראוי למצה ברוב שראוי למצה כיון דבסכך ניכר הפסול אינו מטעם ביטול. ולפענ"ד יש עוד מקום השגה מכאן. דהנה בשו"ת חתם סופר (חא"ח סי' קע"ח) הביא דברי הלבוש וכ' שם וז"ל והט"ז פליג ודבריו צריכים ביאור כו' והנראה מזה אע"ג שנדחו דברי הלבוש בהא שיתבטל מב"מ אפילו בניכר מ"מ בשאינו ניכר לא יחלוק הט"ז שהפסול חזר להיות כשר א"כ ה"נ שאותו הפסול המתערב יתבטל ברוב וחזר להיות כשר עכ"ל. א"כ במצה דמיירי שנתערב בשאינו ניכר לכ"ע. אמרינן דמיעוט שאינו ראוי חוזר להיות כשר וראוי להשלים השיעור. ויעי' בדברי הריטב"א בסוכה (דף י"ט) בד"ה ורב הושעיה שכ' וז"ל לכך נראה לפרש כדפי' רש"י ז"ל שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרינן לבוד וחשבינן לי' כאילו נתבטל בסכך כשר יע"ש. א"כ מבואר דהוא מטעם ביטול כמ"ש הלבוש. ולעיקר קושית הט"ז על הלבוש אינו קושיא דנהי דהסכך פסול ניכר. מ"מ