בכורי שלמה חלק א עד

מ"מ כיון דהוי רוב לאיסור אף דלא הוי בירור אמרינן כל דפריש מרובא פריש וספיקו כוודאי אף ללקות עליו. והדרא קושית כ"ג לדוכתא על המל"מ. אולם באמת לא קשיא גם על המל"מ והמנחת כהן כנ"ל

סה) לכאורה יש להעיר בדברי כ"ג למה לא הזכיר רק שיטת התוס' בזבחים (דף ע"ח.) שהעלו דהיתר לא בטל. ולא הזכיר דדעת רש"י שם להיפך וז"ל רש"י שם בד"ה א"א שלא ירבה כו' ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו כו' עכ"ל. א"כ מבואר דס"ל. דאיסור מצטרף לאיסור להוסיף בשיעור כ"ש דהיתר מצטרף לאיסור להוסיף בשיעור [כפי מ"ש התוס' בהיפוך וז"ל דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כל שכן איסור מצטרף לאיסור. ולרש"י הוא בהיפך דמיעוט היתר מצטרף להשלים השיעור] וכן מצאתי במהר"א תאומים בהגהותיו לנחלת יעקב בסוגיא דת"כ שכ"כ להדיא בדעת רש"י ואם כן לדעת רש"י הדרא קושית האחרוני' לדוכתי' דיהי' בטל המיעוט לימו"ן ברוב אתרוג

סו) אמנם באמת צדקו דברי קדשו שלא הביא דדעת רש"י דמיעוט היתר בטל ברוב. דנוכל לומר דרש"י ס"ל דניהו דאיסור מצטרף להשלים לאיסור אבל אין משלים לשיעור. ואף שכ' התוס' דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור. קשיא לי דהא בפסחים (דף מ"ה.) איסור והיתר מצטרפין איסור ואיסור מבעיא יע"ש. א"כ מוכח בהיפך. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בזבחים שם שכתב על דברי התוס' אלו וז"ל ואין נראה לי קושיא זו דאיסור ואיסור מצטרפי טפי כדאיתא בפ"ב דע"ז עכ"ל. ושמחתי שכוונתי בעזה"י לדעתו הגדולה בעיקר קושיתו. אך מ"ש בפ"ב דע"ז לא מצאתי כלל בע"ז רק בפסחים כמו שהבאתי. וא"כ גם שיטת רש"י נהי דאיסור ואיסור מצטרפי אבל היתר אינו מצטרף לאיסור להשלים השיעור. ויעיין בשושנת העמקים (כלל י"ד) שהביא דברי המל"מ בפ"ז מהל' מעילה שכ' שם וז"ל דהאיסור אינו מועיל לחייב מלקות כו' ואף דהיתר מצטרף לאיסור זה בלח והטעם מתפשט. והשיג עליו שם וז"ל והיתר מצטרף קיי"ל בנזיר לא בשאר איסורין עכ"ל. א"כ מסתמא גם רש"י מודה לזה דהיתר אינו מצטרף להשלים השיעור

סז) ונפלאתי על כ"ג שלא הזכיר דברי הפמ"ג (ביו"ד בפתיחה לה' תערובות) שהוכיח משו"ת הרשב"א (סי' רע"ג) דס"ל דהיתר מיעוט בטל ברוב ונהפך להיות איסור. דלא כמנחת כהן והמל"מ. וראיתי בשו"ת רשמי שאלה (חיו"ד סי' ל"א) שהרעיש העולם על הפמ"ג שהעלה בדעת הרשב"א בתשובה דס"ל דמיעוט היתר נהפך לאיסור הלא עיקר חקירתו של הפמ"ג הוא דוקא לשיטת הרא"ש הובא ביו"ד (סי' ק"ט) דס"ל דאיסור נהפך להיתר. וא"כ אפשר דהיתר נהפך לאיסור אבל לדעת הרשב"א בתורת הבית שהובא שם דס"ל דלא אמרינן דהאיסור נהפך להיתר. א"כ כ"ש דהיתר לא נהפך לאיסור והניחו בקושיא. ורציתי לכאורה לתרץ השגתו דיפה כ' הפמ"ג להעמיס כן בדברי הרשב"א בתשובה כיון דהרשב"א ז"ל אף דבתורת הבית ס"ל דאיסור לא נהפך להיתר אבל בתשובה דעת אחרת אתו והעלה (בסי' תש"ל) בשם הר"ר מאיר מרוטנבורג דאיסור נהפך להיתר ומותר לאכול כולן בבת אחת. והרשב"א אינו חולק עליו בכל תשובה זו. נראה להדיא דהסכים לדבריו וחזר מדבריו שכ' בתה"ב. ויעיין בכנסת הגדולה בח"מ (סי' רפ"ג הגב"י חות ב') שהביא אף ע"פ דהכלל אצלינו בכל מקום שדברי הרא"ש ז"ל מתחלפים מפסקיו לתשובותיו הפסקים עיקר. מ"מ היכא שהחזרה היא מתוך דברי תשובה שראה אח"כ דברי התשובה עיקר. יע"ש. וא"כ ה"ה נוכל לומר כלל הזה בדעת הרשב"א וכיון דראה אח"כ למהר"ם מרוטנבורג שס"ל דאיסור נהפך להיתר הסכים לדבריו. וא"כ דברי הפמ"ג שרירים וקיימים בחקירתו מה שהעלה בדעת הרשב"א בתשובה שס"ל דהיתר נהפך לאיסור כיון דבתשובה חזר מדבריו ס"ל ג"כ דאיסור נהפך להיתר. אולם באמת צדקו דברי הרשמי שאלה בהשגתו דהא כבר כ' הכנה"ג בח"מ (סי' קפ"א בהגה"ט אות ט') דתשובת איזה פוסק שנדפסה בתוך ספר התשובות של פוסק אחר ולא חולק עליו אין ללמוד מזה דמדקבעה עם תשובותיו ולא פליג עליה ש"מ דהכי ס"ל דשמא המעתיק מצאה בתוך כתביו והעתיקה שם. יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד אף שהרשב"א בתשובה הביא תשובת מהר"ם מרוטנבורג דאיסור נהפך להיתר ואינו חולק עליו. מ"מ אין מוכח מזה דס"ל כוותיה ומסתמא לא חזר מדבריו שכ' להדיא בתה"ב דאינו נהפך. לפ"ז מיושב דלא אשתמיט חד מהפוסקים להביא דדעת הרשב"א בתשובה סותר למ"ש בתה"ב. אע"כ כמו שכתבתי. ויפה השיג הרב רשמי שאלה על הפמ"ג ויע"ש שהאריך ברשמי שאלה דליכא שום ראיה מהרשב"א דס"ל דהיתר נהפך לאיסור ויפה עשה כ"ג שלא הביא דברי הפמ"ג בדעת הרשב"א וצדקו דברי המל"מ והמ"כ

סח) הנה לפי מה שתרצתי השגת הגאון מנאשעלסק שליט"א על התוס' מזבחים שהביא כ"ג והשיג עליו ממנחות ותרצתיו לעיל (אות ס"ג) נלפע"ד לתרץ עפ"ז ג"כ השגת הגאון מנאשעלסק שליט"א שהשיג עליו מנדה (דף כ"ז.) דאמרינן שם אי אפשר שלא ירבה שתי פרידות של רקב על פרידה אחת עפר ונפיש ליה שיעורא. וכ' כ"ג ודא ודאי קושיא. ולפי מ"ש א"ש דהא דמיעוט היתר אינו בטל ברוב איסור היינו כיון דאף דלא בטל לא הוי הרוב נגרר אחר המיעוט דעכ"פ אסור מספק וזה ל"ש שם בטומאה. דהא שם היה שיעור תרווד רקב לטמא ומשום דנתערבו בו מיעוט איזה פרידות של עפר נימא דהמיעוט היתר אינו בטל ברוב איסור וממילא לא יטמא. א"כ שוב הרוב נגרר אחר המיעוט וזה לא נתן להאמר דכבר כתיב אחרי רבים להטות. מש"ה מוכרח לומר דהמיעוט נגרר אחר הרוב ומטמא. אבל לעולם גבי איסור כיון דאף אם אין המיעוט בטל ברוב איסור ג"כ אין הרוב נגרר אחר המיעוט מש"ה אין המיעוט בטל ברוב ונשאר כמקדם בהתירו. ואין להקשות דהא לענין מלקות עכ"פ נגרר הרוב אחר המיעוט דמקודם אם היה אוכל חתיכה אחת של נבילה היה לוקה ועכשיו כשנתערב אינו לוקה. ושוב נגרר הרוב אחר המיעוט. ז"א יעי' בשו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' ט') בסופו שתירץ סברת הפמ"ג ב' המנחת כהן כעין זה והעלה שם דבין ספק לודאי אין שום נ"מ לכתחילה כיון דמה"ת אסור ורק לענין אם יעבור א' אם ילקה א"כ שוב הוי כלא נודע דא"צ לדון כלל על זה אי בטל או לא כיון דב"כ וב"כ אסור מה"ת וא"צ לדון רק אחר שאכל אי חייב או לא א"כ ממילא אכל רק ספק איסור מה שלא נהפך כמו אלו אכל א' בלא נודע תערובתו ברוב איסור דהיה חשוב קבוע כיון דלא נהפך כנ"ל וממילא גם בנודע כן כיון דקודם שאכל לא נתבטל ההיתר דגם אם לא יכריע יהיה אסור הכל כנ"ל ודו"ק

סט) הנה גוף השגת הגאון מנאשעלסק שליט"א כבר קדמוהו רבנן בזה יעי' בשו"ת חמדת שלמה (חיו"ד סי' י"ז) שהשיג מנדה שם על המל"מ והניחו בצ"ע. וגם הגאון מהר"א תאומים בס' נחלת יעקב בסוגיא דת"כ שם השיג על התוס' בזבחים (דף ע"ח.) הנ"ל שהביא כ"ג מנדה שם יע"ש. ומה שתירץ כ"ג דתלוי אם טומאת משא בטל. יעי' ברמב"ן שם בנדה וימצא ראיה לדבריו

ע) אולם נפלאתי על כ"ג למה אינו מתרץ בפשיטות השגה זו מנדה לפי דרכו שהעלה בדעת התוס' בזבחים הנ"ל דהיתר אינו בטל ברוב איסור להשלים השיעור א"כ התם בנדה דמיירי דאיכא שיעורא דטומאה כמלא תרוד רקב אף בלא הגרגרי עפר דכן כ' להדיא שם מלא תרווד רקב [וכ' רש"י רקבובית של מת וזה שיעורא לטמא באהל הלמ"ס] ונפל לתוכו עפר כש"ה יע"ש. וא"כ לא נצריך לומר דנהפך העפר לתרווד רקב להשלים השיעור רק לומר דבטל כמאן דליתא. ושוב איכא שיעורא דמלא תרווד רקב לטמא. אבל לעולם היכא דלא הוי שיעור טומאה בלא העפר רק בצירוף