בכורי שלמה חלק א עג

מזה כמ"ש הנוב"י וכ"ה הגרע"א בתשובה (סי' ר"ז) בשמו. וגם לפי סברת הבית שמואל הנ"ל ג"כ תירוצם אינו עולה יפה דהא מאן דס"ל דשחיטה בטלה בנבילה אמר סברא יע"ש. וסברא זו שייך גם באיסור וגם לפי מה שהעלתי בשם הרשב"א והריטב"א דבגילוי מילתא ילפינן זה מזה ג"כ תירוצם אינו עולה יפה דכאן מוכח מה"ת הענין בטל חד בתרי ורק מה דמספקין אם כמו דא סור בטל בהיתר כן היתר בטל באיסור זה הוי רק גילוי מילתא בעלמא ושפיר ילפינן איסור מטומאה. ויעיין בריטב"א בסוכה (דף כ"ב:) ד"ה יתיב ר' כהנא שהעלה שם דדעת רבא ורב כהנא דילפינן איסור מטומאה. ורב אשי חידש שם דלא ילפינן איסור מטומאה יע"ש ברמב"ם ה' סוכה (פ"ה ה"ב) שהעלה כרבא ורב כהנא וא"כ להלכה ילפינן איסור מטומאה. ובזה מיושב מה דאמרינן ביבמות (דף ק"ג:) דאמר רבא להלכה דיליף סנדל מוחלט חולצין בו בדיעבד מטומאה. דרבא לשיטתיה דס"ל דילפינן זה מזה. וכן יש לתרץ ע"פ האו"ה (כלל ל"ד אות כ"ה) ע"ש היוצא לנו מזה דתירץ של השושנת עמקים והרשמי שאלה נפל בבירא והדרא קושיתם וקושית הגאון מנאשעלסק שליט"א לדוכתי'

ס) ומה שתירץ כ"ג דהשגות הגאון ממנחות לא קשה על התוס' בזבחים דכוונתם רק דאין היתר בטל באיסור היינו רק להשלים השיעור. היכא שאכל כזית מרוב איסור ומיעוט מהיתר דאין ההיתר נהפך לאיסור. אבל היכא שהיה כאן שני חתיכות איסור וחתיכה א' של היתר ובכל חתיכה איכא שיעור ואכל אחת בוודאי חייב מלקות כיון דמרובא פריש הם דברי פח"ח. [וזכה לכוין בזה לדברי הגאון מהר"א תאומים בהגהותיו לס' נחלת יעקב בסוגיא דת"כ יע"ש שמברר בזה סברת הרא"ש מפליזא שהוא באס"ז בסוגיא זו דרוב אינו בירור וא"כ מוכח דגם הרא"ש ס"ל סברא זו דהיתר אינו נהפך לאיסור יע"ש] אבל קשית הגאון מנאשעלסק קשיא על המ"כ והמל"מ. כמ"ש מעכת"ר שם

סא) אולם לכאורה קשה על דברי כ"ג מדברי התוס' בזבחים (דף ע"ג.) שחידש שם הר"ת דר"י ס"ל מין במינו לא בטל דוקא בלח בלח. והקשו בתו' עליו ממנחות (דף כ"ג.) וז"ל וההיא דנבילה בשחיטה בשנימוחה ע"כ. כלומר דהוי לח בלח. ואף דהקשו על ר"ת תירצו דבריו בשני תירוצים יע"ש מבואר מזה דבמנחות מיירי בלח בלח. וא"כ הדרא קושית הגאון מנאשעלסק שליט"א גם לשיטת התוס' בזבחים. דשוב ל"ש לומר כל דפריש כיון דהוי לח בלח ונתערב כולו. איברא צדקו דברי קדשו דהתוס' לא כתבו לחלק בין לח ליבש רק לר"י משום קושיתם האיך תרומה עולה במאה ואחד דילפינן מקרא דאת מקדשו ממנו משא"כ לרבנן דאין לנו ראיה לחלק בין לח ליבש אמרינן דמסברא אין לחלק ביניהם. אלא דזה יש לדחות כמ"ש בשו"ת הגר"ע איגר (סי' ר"ט) דהא הקרא דאת מקדשו ממנו אינו דרש גמור אלא אסמכתא בעלמא וע"כ מסברא מחלקי לר"י בין לח ליבש ומה"ת לא נימא כן גם לרבנן. אולם יעיין בס' שערי שמחה (שער ג') שהעלה דדוקא לר"י יש טעם וסברא לחלק ולא לרבנן א"כ כיון דקיי"ל כרבנן ל"צ לחילוק התוס' בין לח ליבש. וצדקו דברי כ"ג. אבל על המל"מ והמנחת כהן קשה ממנחות כנ"ל

סב) הנה קושיא זו גם על הרמב"ן בע"ז (דף ע"ג) שס"ל דאיסור דרכו להתבטל אבל היתר אין דרכו להתבטל יע"ש. ג"כ קשה כנ"ל. כמו שהקשה כ"ג. אך מה שכ' כ"ג דעל תוספות בזבחים שם לא קשיא כנ"ל. יש להעיר בזה. ע"פ דברי השושנת העמקים שכתב שם (בכלל י"ד) על דברי המל"מ והמנחת כהן וז"ל וכ"ת אכתי נימא מהרוב לקח י"ל כל קבוע אף באין ניכר כמחצה דמי וכנראה מתוס'. מנחות (דף כ"ג.) ד"ה שחיטה. ול"ד לאיסור בהיתר דבטל הוא באינו ניכר. משא"כ היתר באיסור דאין נהפך תו קבוע הוי עכ"ל. א"כ מבואר דכיון דהיתר אינו נהפך לאיסור שוב ל"ש לומר כל דפריש. וא"כ קשה על תוס' בזבחים התוס' שם במנחות איך יפרנסו הסוגיא במנחות. ואתמהה על הרב שושנת העמקים שכ' סברא זו מדעתא דנפשיה. והוא מבואר בר"ן פ' גיד הנשה דהא דקבוע שאינו ניכר לא חשיב קבוע הוא מטעם דכיון דבטל ברוב אין כאן איסור ולא חשיב קבוע יע"ש ויעי' בשו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' ט') מהגאון הקדוש זצ"ל שהביא דברי הר"ן וכתב כן בדעת הפמ"ג שכתב בשם המנחת כהן דהיתר לא נהפך לאיסור יע"ש. וא"כ קשה קשיית הגאון מנאשעלסק שליט"א על התוס' בזבחים ועל המל"מ ומנ"כ ממנחות שם. (ועי' לקמן סי' צ' אות י"א]

סג) ונלפע"ד לתרץ דהנה צריכים להבין סברת התוס' והמל"מ והמ"כ דס"ל דמיעוט איסור נהפך להיתר. ומיעוט היתר אינו נהפך לאיסור דמאי שנא ואמנם דבר ד' אמת בפי כבוד אדומו"ר הגאון הקדוש רשכבה"ג כו' מוהרי"ם זצלה"ה בשו"ת הרי"ם (חיו"ד סי' כ') דדוקא איסור ברוב היתר שאם לא נהפך האיסור להיתר יכריע המיעוט את הרוב היתר להיות איסור כולו מספק לכך מכריע הרוב ונהפך משא"כ היתר ברוב איסור גם אם לא נהפך מ"מ נשאר כולו אסור מספק ולא יכריע כלל הרוב איסור להיות מותר ממילא לא נהפך כלל ונשאר ההיתר היתר והאיסור איסור והכל אסור מספק יע"ש ודפח"ח לפ"ז א"ש במנחות (דף כ"ג.) דשחיטה בטלה בנבילה לענין טומאה דלענין טומאה אם נימא דההיתר לא נהפך לנבילה שוב גם הנבילה אינו מטמאה. דאז הוי כמחצה על מחצה וספק טומאה בר"ה טהור [יע"ש בתוס' ד"ה שחיטה אינה בטלה בנבילה. והיכא דקבעי בר"ה ואינו יודע באיזה מהן נוגע ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי היכא דאפשר למהוי כוותיה עכ"ל. וא"כ ה"ה לר' חנינא דאזיל בתר בטל וס"ל דשחיטה בטלה בנבילה ע"כ ג"כ נ"מ לענין ר"ה דאז דאי לאו דבטל היה ספק בר"ה וטהור. וכיון דהוא בטל גם בר"ה ספיקו טמא. דאזלינן בתר רוב ונהפך הטהור לטמא אבל ברה"י אף דאינו בטל השחיטה בנבילה מ"מ ספק טומאה ברה"י ספק טמא. אע"כ דמיירי לענין ר"ה דאז ספיקו טהור וכיון דבטל השחיטה ברוב נבלה טמא. וז"ב] ומש"ה הרוב נבילה נגרר אחר המיעוט שחיטה וזה א"א לכן ע"כ נהפך גם השחיטה לנבילה ומטמאה כמו באיסור דהמיעוט נגרר אחר הרוב. אבל באיסור אם נתערב מיעוט היתר ברוב איסור גם אם לא נהפך ההיתר לאיסור מ"מ נשאר כולו אסור מספק ולא יהיה נגרר הרוב אחר המיעוט מש"ה לא נהפך כלל ונשאר ההיתר היתר והאיסור איסור ומש"ה מי שאכל חתיכה אחת אין לוקין עליו דהוי התראת ספק שמא אכל החתיכה של היתר. וכן בכזית אחד דמיעוט ממנו היתר והרוב איסור גם כן אין לוקין עליו מה"ט כיון דאין המיעוט היתר לא נהפך לאיסור כנ"ל. ומיושב השגת הגאון מנאשעלסק שליט"א על תוס' בזבחים והר"ן והמל"מ והמנ"כ. וז"ב בעזה"י

סד) ומה שתירץ כ"ג על קושייתו על המל"מ דנימא כל דפריש ויהיה לוקה עליו ותירץ דס"ל להמל"מ כשיטת, הרא"ש מפליזא שס"ל דרוב אינו בירור וא"כ איסור ודאי לא הוי היכא דהאיסור הוא רוב עכת"ד. לא זכיתי להבין דברי קדשו דהנה לכאורה קשה על שיטת הרא"ש מפליזא דהא קיי"ל דסוקלין ושורפין על הרוב או חזקה ואמאי הא רוב אינו רק ספק והוי התראת ספק. אע"כ דסברתו דרוב אינו בירור רק ספק אכן דגזירת הכתוב דספק שאינו ישקול התירה התורה. וה"ה ברוב לאיסור אף דאינו רק ספק חייבה התורה עליו כוודאי אף שאינו בירור. ולכן א"ש דסוקלין ושורפין על הרוב כיון דהמכניס עצמו בספק זה שהוא רובא לאיסור אמרה התורה, דסוקלין ושורפין עליו ומ"מ א"ש סברת הרא"ש שם דגילתה התורה לענין מעשר שיהיה עשירי ודאי אבל בספק אף שהוא רוב מ"מ פטור. וא"כ א"ש דקפץ א' לתוך המנויין נהי דהוי רוב מ"מ כיון שאנו דנין ע"ז אם הוא עשירי או לא וזה אינו עשירי ודאי מש"ה כולן פטורין. וא"כ אינו ענין לנ"ד דנהי דאינו בירור