בכורי שלמה חלק א עב

יש לו כל המעלות שיש לאתרוג א"כ כולו חזי ואין כאן חסר כלל יע"ש שהניחו בקושיא. אולם כבר כתבתי לעיל (אות ד' ה' ו') דאשתמיטתי' במחכ"ג דברי הרמב"ן והרמב"ם בהקדמתו לזרעים והריטב"א ומתורץ קושיתו בטוב טעם

נג) אולם קצת אחרונים השיגו על טעם זה דהוי חסר ולא הוי כולו אתרוג. הלא בטל חלק הלימו"ן ברוב אתרוג אף דאיתא בסוטה ילדה שסבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה היינו רק לענין ערלה דעיקר הכח בא מהזקנה ולא נחשב ערלה אבל לענין גוף הפרי רובא אתרוג הוי כיון דהפרי גדל כמו היחור דעיקר גידולו הוא כמין היחור כדאיתא ברש"י בפ' משוח מלחמה ובטל השאר ברוב

נד) ונלפע"ד לתרץ קושיתם דל"ש בזה ביטול ברוב ולא דמי לשאר רובא דעלמא. ע"פ מה שראיתי בשו"ת חכמת שלמה (סי' ט' שבסוף שו"ת הר המור) שהעלה בנמצא טעות בס"ת שנכתב שם אחד בפסול דל"ש בי' ביטול ברוב שמות שכ' בהכשר. דכלל בידן דהרוב יש בידו לגרע המיעוט משא"כ למיעוט אין כח לגרע הרוב. ולפ"ז בס"ת המיעוט מגרע כח הרוב דכל זמן שלא נתקן הטעות כל הספר מוטעה בכה"ג לא אזלינן בתר רוב. יע"ש פלפול עצום בזה. לפ"ז מיושב קושית האחרונים הנ"ל דבנ"ד ג"כ ל"ש ביטול כיון דהמיעוט מגרע כח הרוב דהא בעינן שיהיה כולו אתרוג כנ"ל. וכיון דבמקום דהוא לימו"ן חסר מהאתרוג והוא פסול. ומיושב קושית אחרונים

נה) וכבוד גאונו תירץ בספרו (סי' א') דל"ש בזה ביטול ברוב כאשר נסתפק באם נתערב מיעוט מדבר שאינו ראוי לצאת בו י"ח מצה ברוב שראוי לצאת בו אם בטל ברוב שיצא בכזית ממנו ושיש בו תערובות מיעוט שאינו ראוי לצאת בו והעלה שאינו בטל ברוב לענין שישלים זה שאינו ראוי לשיעורא כאשר נסתפק במל"מ (פ"ז מה' מעילה) אם מיעוט היתר נתערב ברוב איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות וכו' זה לא שמענו. וכ"ג מצא הדבר בפירוש בתוס' זבחים (דף ע"ח.) בד"ה הפיגול מבואר דהיתר מיעוט שנתבטל ברוב איסור אינו משלים השיעור. ובמנחת כהן בח"א בפרק התערובות כתב ג"כ כמו המל"מ מדעתיה דנפשיה. וא"כ ה"ה לענין היכא שנתערב דבר שאינו ראוי לצאת בו י"ח מצה בדבר הראוי ג"כ אינו משלים לשיעורו אף דהוי רובא מדבר הראוי עכ"ד היקרים ודפח"ח. הנה בעיקר הערתו על המל"מ אם מועט היתר משלים לשיעור ללקות עליו מדברי התוס' בזבחים (דף ע"ח) זכה לכוין להגאון מהר"א תאומים בהגהותיו לספר נחלת יעקב בחי' לב"מ פ"א

נו) ומה שהשיג הרב הגאון הקדוש חסידא ופרישא כו' כקש"ת מוה"ר אברהם שליט"א אבד"ק נאשעלסק [וכעת אבד"ק סאכאציאוו] על כ"ג ממנחות (דף כ"ג) למ"ד דשחיטה בטלה בנבילה. א"כ מוכח דלא כתוס' בזבחים והמל"מ הנ"ל. אולם כבר קדמו בהשגה זו הרב פמ"ג בספרו שושנת העמקים (כלל י"ד) וז"ל ולכאורה למהר"ם אלפנדרי ז"ל היתר נהפך לאיסור ולהמל"מ בפ"ז מה' מעילה אין נהפך. ומ"ש המל"מ דלא שמענו מעולם שיתחייב שום עונש וממנחות (דף כ"ג.) נבילה בשחיטה לרבנן שחיטה בנבילה בטלה וטמא כטהור משוי לה. וי"ל איסור מטומאה לא יליף לביטול ויעיין בכ"מ ה' שא"ה (פ"א הי"ז) ב' הר"י קורקוס ע"כ. ויעיין בשו"ת רשמי שאלה (חיו"ד סי' ל"א) שהקשה ג"כ על חקירת המל"מ ממנחות שם. ומתרץ ג"כ כהפמ"ג. ונלפע"ד להביא ראיה לתירוצם מדברי הפר"ח ביו"ד (סי' צ"ח) שהעלה דהא דמנחות הנ"ל מיירי רק לענין טומאה ולא לענין איסור יע"ש ונפלאת היא בעיני למה לא הביאו ראיה לתירוצם מדברי הפר"ח אלו

נז) אמנם לפענ"ד תירוצם אינו מחוור בעיני דהלא התוס' כתבו בבכורות (דף ז':) לענין נשתנה לחלק בין איסור לטומאה דבטומאה מקילין טפי מבאיסור יע"ש. וא"כ אם בטומאה בטל ונהפך הטהור לטמא ולוקין עליו כל שכן דהיתר בטל לרוב איסור ללקות עליו. ויעיין בגנת ורדים (כלל נ"ב) שמסתפק בכעין זה ואח"כ העלה מחולין (דף צ"ח:) דקאמר שם לענין זרוע בשלה דחידוש הוא ומקשה א"ה למאה וששים נמי לא נגמר מיניה ומשני אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן בק"ו מה זרוע בשלה שהקיל בו בדבר דהוא חידוש יע"ש דמבואר דילפינן מק"ו. ויעיין בשו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' ל"ז) ויעיין ביבמות (דף ק"ג:) שכ' רש"י הטעם דאיסור מטומאה לא ילפינן דהלכות טומאה חידוש הוא. וא"כ לפמ"ש ב' התוס' בבכורות דבטומאה מקילין טפי א"כ נילף מק"ו דאם בטומאה בטל טהור לרוב טמא כל שכן דהיתר בטל לרוב איסור ללקות עליו. ויעיין בספר קהלת יעקב (ממהרי"ט אלגזי ערך א') שכ' שכל ימיו היה מצטער על כלל זה דאיסור מטומאה לא ילפינן דאמרינן ביבמות שם. הלא בחולין (דף ט'.) ילפינן כל החזקות מבית המוסגר ומפ"ק דפסחים (דף י'.) יליף ספיקי חמץ ממתני' דב' שבילין א' טהור וא' טמא וממתני' דטהרות (פ"ו מ"ה) דהנכנס לבקעה. יע"ש. ובריש פ"ק דנדה (דף ב':) פריך ממתני' דהי' בודק את החביות אמתני' דמקוה שנמדד ונמצא חסר כו' וחביות איסורה היא והיכי דמי איסורא מטומאה והניחו בקושיא. יע"ש. ואני מצאתי עוד דיליף איסור מטומאה דהנה בבכורות (דף כ"ג.) אמר אביי אם טומאה מעוררת טומאה טהרה עורר טומאה. בתמיה. ויעיין בשו"ת הרמב"ן (סימן קפ"ב) דיליף מכאן דגם לענין איסור והיתר אמרינן דרק איסור מעורר איסור אבל אין היתר מעורר איסור וההיתר לא יכול לגרום איסור יע"ש. וכן איתא בשו"ת הרשב"א (סימן תש"ל) דלמד כן משם לענין איסור [ויעיין בהרא"ש בפ' גיד הנשה (סי' ל"ז) שלמד כן משם לענין איסור כנ"ל רק דכתב שם חילוק בין טומאה לאיסור ויעיין ברמב"ם ה' שאה"ט ספ"ק בכ"מ בשם הר"י קורקוס ויע' בהגהות הרא"ש פ' ג"ה (סי' כ"ט) בשם מחזור ויטרי דלמד איסור מטומאה ויעיין במרדכי פ' גיד הנשה (אות תרע"ט) דאין טומאה בלוע מטמאה טהרה בלוע וה"ה לענין איסור אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע. וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן (סי' ק"ה) מוכח דיליף איסור מטומאה אף להקל. ולפי מה שהעלתי ב' התוס' דבכורות (דף ז':) קשה איך נוכל למילף קולא מטומאה הא טומאה קיל מאיסור

נח) אמנם קושית מהרי"ט אלגזי אינו קושיא. דכבר כ' הרשב"א והריטב"א ביבמות שם דהא דלא ילפינן איסור מטומאה היינו ילפותא גמורה אבל גילוי מלתא בעלמא לאו מילף הוא וא"כ נוכל לומר דבאותן מקומות דיליף בש"ס איסור מטומאה הוי רק גילוי מילתא בעלמא ועוד יש לתרץ ע"פ מ"ש הבית שמואל (באה"ע סוסי' ו') דהא דאיסור מטומאה לא גמרינן היינו בדליכא סברא למיגמר מטומאה אבל היכא דאיכא סברא ילפינן איסור מטומאה יע"ש א"כ אפשר לומר דכל מקומות הנ"ל פשוט להש"ס דאיכא סברא למימר איסור מטומאה

נט) איברא מה שהבאתי מבכורות (דף ז':) ב' התוס' דטומאה קיל מאיסור מצאתי אח"כ בשו"ת נוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו) שהקשה על זה דהתוס' תברו לגזיזייהו בבכורות (דף כג:) בד"ה ואידך וז"ל וי"ל דלענין איסור ודאי סרוחה מעיקרא לא צריך קרא עפרא בעלמא הוא אבל טומאה הוי אמינא דמטמאה אע"ג דלא חזי לאכילה מידי דהוי אשרץ וש"ז וזיבה עכ"ל. א"כ מבואר מזה דס"ל להתוס' דאיסור קיל מטומאה. והעלה הנב"י שם ע"פ דברי הר"ש משאנץ בשם רב האי גאון שכ' דשאני טומאה שאפישי טומאה לא מפשינן והיוצא לנו מדבריו דיש דעות שס"ל דיליף איסור מטומאה. ואפילו מאן דלא יליף דוקא בדרבנן כיון דבאיסור החמירו רבנן אבל בדאורייתא לכ"ע ילפינן יע"ש. לפ"ז מיושב ג"כ הרבה קושיות על כלל זה. לפ"ז הן נסתר מחמתו תירץ של הרב שושנת העמקים והרשמי שאלה שתירצו קושיתם על המל"מ ממנחות דאיסור מטומאה לא ילפינן. הלא שם מיירי לענין דאורייתא ולענין דאורייתא שפיר ילפינן זה