בכורי שלמה חלק א עא

פרי. מ"מ לא הי' למתני' לסתום דשיעורו כביצה הלא משכחת לה דע"י איזה פעולה יהי' גמר פרי אף דאין האתרוג כביצה. והי' להמתני' לכתוב שיעור האתרוג שיהי' נגמר הפרי. ויעי' ברמב"ם בה' לולב (פ"ז ה"ה) ארבעה מינין אלו כו' ובהלכה ז' הביא ג"כ הד' מינים. ובהלכה ח' כתב כמה שיעור אורך כל מין מהם כו' אתרוג אין פחות מכביצה עכ"ל. א"כ מבואר דגם באתרוג כתב שיעור. דהא הלשון כמה שיעור אורך כל מין קאי גם אאתרוג. ועוד דהי' לו להרמב"ם לומר הטעם דאתרוג אין פחות מכביצה משום דלא גמר פרי. אע"כ דאם בעצמו של אתרוג אינו נגמר אף דע"י כח אחר שמעורב בו הוא נגמר פרי לא מהני. ואמדו חז"ל דבאם האתרוג קטן מכביצה או אגוז אז אי אפשר שיהי' נגמר הפרי ואף דמשכחת לה אף בפחות מכביצה או אגוז שיהי' נגמר פרי ע"י איזה פעולה או הרכבה לא מהני. רק דצריך שיהי' גמר פרי מטבעו ולא ע"י דבר אחר מ"ה יפה סתם במתניתן דשיעורו כביצה או כאגוז. דבפחות מזה לעולם פסול כיון דאפילו נגמר הפרי ע"י איזה פעולה לא מהני. לפ"ז באתרוג המורכב דאפשר דליכא ג"כ רק כחצי ביצה אתרוג רק שאינו בעיגול רק בצורה אחרת כפי תערובות של ההרכבה. וא"כ מצד טבעו אינו נגמר הפרי. וא"כ ניהי דע"י ההרכבה נגמר הפרי לא מהני כנ"ל. וא"ש דברי האלשיך דחושש במורכב דהוי רק פחות מכביצה וקי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול

נ) ונלפע"ד להביא ראי' דאתרוג מקרי בעי שיעור [והיינו במה דבעי שיהי' מינכר לקיחתו כנ"ל] דהנה איתא באה"ע (סי' קכ"ד ס"א) גט שכתבו על איסורי הנאה כשר. וכ' רמ"א מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה אם כתב עליו הגט בטל. הר"ן בפ"ב דגיטין עכ"ל. והקשה החלקת מחוקק על הרמ"א למה כ' בפשיטות הגט בטל דמקורו מהר"ן והר"ן ז"ל לא כ' זה רק למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי ור"ש הוא דאית לי' במנחות (דף ק"ב:) ולטעמי' אזל דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי. ולא קיי"ל כר"ש וכמ"ש הרמב"ם בה' פסולי המוקדשין (פרק ד'). ויעי' בבית שמואל שסותר ראיות הח"מ. אולם יעי' בפר"ח שם שהאריך בזה להשיג על הרמ"א שכ' דהגט בטל כי אנן קיי"ל כחכמים דלא אמרינן עומד לשרוף כשרוף דמי. ואחד מראיותיו הוא מדתנן בר"ה ובסוכה דממעטינן מידי דבעי שיעור משום כתותי מכתת שיעורי' מכלל דבמידי דלא בעי שיעורא ש"ד אלמא דלא הוי עפרא בעלמא, דאי קיי"ל כר"ש דכשרוף דמי. למה לן טעמא דמכתת שיעורא תיפוק לי' דאפילו דלא הוי בעי שיעורא דהוי כעפרא בעלמא. אלא ודאי דקיי"ל כרבנן דלאו כשרוף דמי ומ"ה לא ממעטינן אלא מאי דבעי שיעורא. וכ' בכוונת הר"ן דכתותי כו' וכל העומד לשרוף תרי מילי נינהו וכתותי שייך במידי דבעי שיעור לכ"ע יע"ש. וכ"כ הט"ז דהר"ן לא כתבו רק למ"ד העומד לשרוף כשרוף דמי וכ"כ הגר"א מווילנא שם בביאורו דקיי"ל כחכמים יע"ש. א"כ נראה דעת רוב פוסקים דבמידי דלא בעי שיעור ל"ש כתותי כו' רק למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי אבל אנן קיי"ל כחכמים. ואם נימא כמ"ש כ"ג דאתרוג לא בעי שיעור יקשה איך נפרנס סוגיא ערוכה בסוכה (דף ל"ה.) על הא שכ' במתני' דאתרוג של אשרה ועיר הנדחת פסול מ"ט כיון דלשרפה קאי כתותי כו' ע"כ. הלא אתרוג אין צריך שיעור ול"ש בי' מיכתת שיעורא וגם משום כל העומד לשרוף כשרוף דמי לא נוכל לומר דפסול דהא קיי"ל כחכמים דלא אמרינן כל העומד לשרוף כשרוף דעי ואמאי קתני במתני' דפסול. ודוחק להעמיד מתני' שלא אליבא דהלכתא ועוד דבשעה"מ ה' גירושין הביא ב' ת' משאת משה דבערלה ותרומה טמאה דליכא עשה מפורשת לשרוף אז אף לר"ש לא אמרינן כל העומד לשרוף כו' יע"ש. א"כ אף לר"ש ע"כ הטעם דאתרוג של ערלה ות"ט פסול משום דאתרוג בעי שיעור וכתותי מיכתת שעורי'. וכ"כ בשו"ת מהר"י הכהן מהד"ת חקירה בלאו דלא יבואו לראות כבלע את הקודש דבאתרוג הקפידה התורה שיהי' שיעור בגוף האתרוג ולפיכך אינו יוצא בהאתרוג יע"ש. אע"כ דגם אתרוג מקרי בעי שיעור והיינו שיהיה מינכר לקיחתו וצריך שיהיה גדול עכ"פ מפלפלין דאל"ה לא הוי מינכר לקיחתו. ואם כן איכא למיחוש באתרוג המורכב שמא ליכא שיעורא במה שהוא אתרוג שיהי' מינכר לקיחתו בלא צירוף הלימון שמורכב בו. בשלמא לשיטת הרמב"ם דנראה דלא גרס משום דכתותי כו' רק משום מהב"ע נסתר ראייתי. אבל לשיטת התוס' בסוכה (דף ל'.) ד"ה משום דהו"ל מהב"ע דדחו גירסא זו דבזה לא שייך מהב"ע דאטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק בי' יע"ש. א"ש ראייתי. וגם גירסת רוב הקדמונים בש"ס הוא משום דמכתת שיעורא וכ"כ הר"ן ובעה"מ והרמב"ן במלחמות ובריטב"א ועי' בשו"ת שער אפרים (סי' ל"ח) שכ' להדיא ב' התוס' והר"ן הטעם דמיכתת שעורי' וכ"ה בס' ים התלמוד בהקדמה דאתרוג בעי שיעור וכן מבואר בדברי הרא"ש בסוכה בפי' דברי התוס' דבעי שיעור משום דיהי' מינכר לקיחתו. יע"ש. ויעי' בכסף משנה (פ"ח) מה' לולב שכ' להדיא דבמידי דלית לי' שיעור קצוב ל"ש מכתת שיעורא. ואיך כתבו כל הקדמונים כגירסת הש"ס משום דמכתת שיעורי' של אתרוג [ומה שכ' המחצית השקל דאיידי דנקט בלולב כן נקט גם באתרוג כן הוא דוחק]. אע"כ דגם אתרוג בעי שיעור. ונלפע"ד להביא עוד ראי' דאתרוג בעי שיעור מדברי המג"א (סי' תר"ן סס"ק כ"ז) על מ"ש מהרא"י (בסי' צ"ב) דבחתיכת אתרוג אפילו נשאר מיעוטא סגי וע"ז כ' המג"א דאפילו לא נשתייר רובו כשר רק שישאר כביצה וכ"ד הטור והרמ"א עכ"ל המג"א. ואם נימא דאתרוג לא בעי שיעור רק משום גמר פרי דוקא. והא התם האתרוג הי' גדול כביצה ובודאי הי' גמר פרי ולמה צריך כביצה וכמו שהרגיש הגרע"א בהגהותיו למג"א והניחו בקושיא. אע"כ דהמג"א ס"ל ג"כ דאתרוג בעי שיעור עכ"פ שיהיה מינכר לקיחתו. ומ"ה בעינן עכ"פ שיהי' גדול מפלפלין כנ"ל. ומי בקי בשיעור עד שיהי' ניכר לקיחתו וכיון שנתבאר במשנה דשיעור אתרוג כביצה מוכח דכביצה מקרי מינכר לקיחתו. מ"ה צריך להשתייר עד כביצה כדי שנדע בוודאי שהוא מינכר לקיחתו וא"ש דברי המג"א וא"כ ה"ה באתרוג המורכב יש חשש דליכא כביצה אתרוג ושמא לא מינכר לקיחתו בלא צירוף הלימון

נא) ומצאתי עוד תנא דמסייע לי דאתרוג בעי שיעור בשו"ת חמדת שלמה (חא"ח סי' ל"ד) שכתב בדעת רש"י ותוס' דאתרוג בעי שיעור דלא כדעת הר"ן שכ' דהוי כעפרא בעלמא. וכן מצאתי בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ח) וז"ל דמיירי שחסר משיעור אתרוג וקמ"ל דס"ד דלא בעינן שיעור רק משום גמר פרי ואם הי' בו כשיעור וחסר ממנו כשר קמ"ל דבעינן שיעור ואם חסר או ניקב באותו כשיעור פסול כו' עכ"ל. א"כ נראה שהרגיש במה שכ' כ"ג דלא בעינן שיעור רק משום גמר פרי. ואפ"ה העלה דבעינן שיעור באתרוג וכן מצאתי בס' באר יעקב. (חא"ח סי' תרמ"ט) די"ל דמה"ט לא מקשי תוס' מאתרוג דהש"ס אמר ה"ט באתרוג להורות דבעי שיעור כמ"ש תוס' בסוכה (דף ל') ד"ה משום דהוי מהב"ע כו' יע"ש. וכן מצאתי בשו"ת ח"צ (סי' קס"ה) בסוף התשובה וז"ל. אבל בפחות מכזית וכביצה ליכא מאן דמכשיר אפילו באין עתיד ליגדל וכ"ש בעתיד ליגדל שהוא פסול דאית בה תרתי פחות מכשיעור ובוסר יע"ש. א"כ מבואר באתרוג שאין בו כביצה אף באין עתיד ליגדל יותר דאז הוי נגמר פרי ואינו בוסר מ"מ פסול משום דאין בו שיעור. ובוודאי נמצא גם בפחות מכזית שיהי' נגמר פרי כמ"ש בחת"ס (חא"ח סי' קפ"א) ואפ"ה פסול א"כ מוכרח דגם אתרוג בעי שיעור. היוצא לנו מכל זה דגם אתרוג בעי שיעור ושוב אמרינן בי' אתרוג ולא מקצת אתרוג כמו דאמרינן חמש ולא חצי חמש. וכמ"ש באסיפת זקנים דמידי דבעי שיעור אמרינן דצריך שיהי' כולו ולא מקצתו וצדקו דברי האלשיך דאתרוג המורכב פסול מטעם דאינו כולו אתרוג והוי חסר

נב) בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) מסיק דעיקר הטעם לפסול אתרוג המורכב כמ"ש האלשיך משום דשני מינים מעורבים הם וגם דהוי כחסר עכ"ל. ובשו"ת והשיב משה (חא"ח סי' כ') השיג על זה כיון דלא נזכר בקרא שם העצם ולא הקפידה התורה רק על התואר א"כ כיון דהמורכב