בכורי שלמה חלק א ו

הקדמת המחבר

שיל"ת. ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו'. זה המזמור אמרו דוד המלך ע"ה (תהלים ז') על קבלת התורה כמחז"ל כי הענין מזכיר אותנו תמיד חסדי ה' אתנו. כעל טוב גמלנו. חוץ מה שהבדילנו מן התועים בנטעו בתוכינו חיי עולם. עוד יתרה עשה בהראותו כי גם לנו משפט הבכורה נגד עירין קדישין. לנו יתר שאת ועז לקבל התורה אשר אות סוד קדושים צבא מרום. ואמרו תנה הודך על השמים. אולם נשמתנו ממקום קדוש מחצבתה. מקבת בור נקרה נעלה ממקור יצירת המלאכים והיא באור פני ד' תראה אור ומידה קרנים למו. וכן ביאר לנו קדוש אלקים מהרח"ו זצ"ל בספרו שערי הקדושה (ח"ג ש"ב) הלא כה דבריו. כי הנה אור מחצב הנשמות פנימי ועליון מן אור מחצב המלאכים לכן הן משרתיו כי ע"י נמשך הארתם וחיותם מאור הי"ס אליהן [וזה סוד הן אראלים צעקו חוצה כי כשאין נמשך מהי"ס שפע לנשמות ישראל הפנימים מהן חסרה השפעתם שהן חיצונים אליהן כו'] ולכן לא ירדו להתלבש גם הם בעוה"ז בגוף כי בהכרח היו נאבדים ע"י הקליפות כו' והראי' מהנפילים שבקשו לירד ונאבדו מן העולם ע"כ לשונו הזהב. וזה שאמרו דהע"ה בזה המזמור כי אף למראה עינים יש לחשוב כי שרפי קדש משרתי עליון גדולים במעלה ממנו כי אראה שמיך וגו' מה אנוש כי תזכרנו. אבל מקבלת דתורה נראה האמת כי נשמת ישראל גדולה מהם כי ותחסרהו מעט מאלקים (כמ"ש הרמב"ן בהקדמת התורה) וכבוד והדר תעטרהו. בתתך לו תורתך הקדושה בזה הראית כי תמשילהו במעשי ידיך וגו' הם צבא מרום במרום כ"ש צונה ואלפים כלם וגו' ע"כ מסיים. מזה יש הוכחה כי אדיר שמך בכל הארץ והבן

ובזה יש לפרש מאמרן ז"ל שבת (דף פ"ח.) אשר כולו מוקשה. ותמיהותיו רבו שא"ל הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה שנאמר מאחז כו' אמר לפניו דבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. א"ל למצרים ירדתם כו' קנאה יש ביניכם. יצה"ר יש ביניכם. מיד הודו לו להקב"ה שנאמר ד' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ ע"כ. הקושיות היותר מפליאים הן הנה. א) האם לא ידעו בני אלים כי אין ביכלתם לקיים את התורה לפי פשטותה. וע"כ הי' כוונתם על סודותי' הצפונים בקרבה. אשר זה החלק שייך להם ויבינוהו יותר מבני אדם ומה זה רפתה רוחם בתשובת משרע"ה. ב) מה אמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה. מה תועיל לו אחוזת הכסא כבוד להשיב למו. ג) מה פי' סיפא דקרא פרשז עליו עננו: