בכורי שלמה חלק א סט

שוה פשיטא דכשר כיון שיש לו סימני אתרוג עכ"ד. אינו קושיא דכבר העלתי לעיל (אות ד' ז' ח') בשם הרמב"ן והריטב"א והרמב"ם בהקדמתו לזרעים ובשו"ת רמ"א (סי' קי"ז) דזה לא מהני כיון דגם עצו אינו של אתרוג וא"צ לכפול יע"ש

לט) ומה שהקשה הגאון מהר"ש קוועטש בשו"ת חכמת שלמה (סי' ב') דוודאי אם הפרי יש לו טעם אתרוג כולו עכ"פ גם הענף שגדל עליו יש לו טעם האתרוג ממש דהרי א"א להפרי להשתנות מהענף כשמצטרף עוד עמו עיקר האילן וע"כ דגם הענף כולו כאתרוג בטעמו וא"כ הא בדבר הניכר ל"ש ביטול ובאתרוג אדרבה הרי טעם עיקר האילן חזינן שנהפך לטעמו בבטל בתוכו ואפילו א"א דכשבאים לעולם מעורב ל"ש ביטול. היינו דוקא במין במינו אבל לא באינו מינו כשנתבטל טעמו וכמ"ש הנוב"י מהד"ת כו' עכ"ד. לפענ"ד אינו השנה דנוכל לומר באמת כסברת המרדכי דכשבאים לעולם מעורב ל"ש ביטול. ומה שהקשה כפי שחידש הנוב"י דבא"מ בטל. אינו קושיא דכבר השיג הישועות יעקב ביו"ד (סי' י"ד) על הנוב"י דניהו דהוי ששים ובאינו מינו לא נרגש הטעם. מ"מ כמות האיסור צריכים לבוא לומר דברובא בטל. וא"כ אף באינו מינו לא בטל יע"ש שדבריו מזהירים כשמש. וא"כ ה"ה באתרוג אינו בטל טעם הלימו"ן שנבלע בתוך האתרוגים. ומיושב קושית מהרש"ק על האלשיך

מ) ומה שכ' שם עוד הגאון מהרש"ק וז"ל אע"כ כשיטת מהרש"א שם שכ' דבאינו מינו לא אמרינן דילדה שסבכה בזקנה דבטלה עכ"ל יע"ש. כבר קדמו בזה הרב בית אפרים בראי' זו ודחאה דהמהרש"א לא כתב כן רק בהרכיב עץ ע"ג ירק דהוי אינו מינו גמור ולא מוכח מזה בעץ עם עץ אינו מינו דיש להם טבע אחר בשינוי קצת יע"ש. היוצא לנו מכל זה דליכא השגה על טעם האלשיך ויפה הורה דאתרוג המורכב פסול

מא) הרב האלשיך בתשובה (סי' ק"י) כ' עוד טעם לפסול אתרוג המורכב [והוא טעם ב'] שאף אם לא הי' היחור ההוא מתבטל בלימון. אלא שהוא כשני מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימון לא יצא י"ח. הא למה זה דומה לחצי עבד וחצי בן חורין שתקע שאינו מוציא את בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין וה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג. וכ"כ המג"א טעם זה דאינו אתרוג וכ"כ הט"ז ובשו"ת רמ"א (סי' קי"ז)

מב) כבוד גאונו הביא בשם שו"ת רמ"א דהשואל רצה להתיר דאתרוג אפילו מקצת אתרוג משמע כמו שאמרו בפ' אותו ואת בנו דשה אפילו מקצת שה. ובשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) מביא היתר זה דשה אפילו מקצת שה. ותמה כ"ג על היתר זה דהא בשה אפילו מקצת קי"ל בחולין (דף קל"ב) דאינו חייב רק חצי מתנות ובתוס' שם (דף ע"ט:) בד"ה בין לר' אליעזר הקשה הרב ר' שמואל מוארדאן הא גבי כוי אמרינן שה אפילו מקצת שה לא חשיב מ"ה כולו שה להתחייב בכל המתנות א"כ ה"נ לא חשיב כאלו הוא כולו דם אלא חציו כו' עכ"ל. הרי בפירוש מבואר דבשביל שה אפילו מקצת שה לא חשיב כולו רק מקצתו וע"כ באתרוג לא מהני. וראה אח"כ בשו"ת בית אפרים והחת"ס שכתבו כן. והוסיף כ"ג דשיטת רש"י בחולין (דף ע"ט) אינו כשיטת התוס' לומר דחייב בחצי מתנות דחשיב מקצת שה ומקצת צבי. דכ' רש"י קמ"ל שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעו ומין באפי נפשי' הוא דמקרי. והוי מין מצד עצמו מעין סוס וחמור. ע"כ. והעלה כ"ג בדעת רש"י דהוי מין אחר ואינו אתרוג כלל פסול אף ביו"ט שני וכן מורה לשון המג"א ע"כ דברי קדשו. הנה מצאתי עוד מגדולי הראשונים שהעלו כדעת רש"י הרמב"ן ז"ל בחולין (דף ע"ט) ד"ה הא דאמרינן. מבואר שם סברא זו דהוי מין אחר לגמרי בטוב טעם ודעת. ובשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' ד') האריך בכעין זה. וז"ל הרי אסור להשתמש בשני מינים ומותר לרכוב בפרדים וחכמי הרפואה ידעו דבר זה בשיקול דעתם שהדבר ידוע ממחקרם שההרכבה המזגית לא נשאר במורכב צורה מצורת כל אחד מהנפרדים שהורכב זה המורכב מהם אלא יש לו צורה חדשה ופנים חדשות באו לכאן כו' וההרכבה השכוניית אינה כן אלא ישאר המורכב מטבע הנפרדים שהורכב מהם בכל חלק מחלקיו ודומה לכלל החלקים כהרכבת המרקחות שהדברים הנפרדים שהורכב מהם כל אחד עומד בעצמו ונשאר בו טבעו ומזגו כו' עכ"ל הזהב. א"כ א"ש טעם של האלשיך ומג"א דפוסלים אתרוג המורכב משום שאינו אתרוג כיון דבאתרוג שנתגדל מהרכבה זו אין לך הרכבה מזגיית גדולה מזו שנעשה ברי' חדשה. וקונה לו שם חדש ואין בו חתיכה שיהי' בו מין אתרוג לבדו רק פנים חדשות באו לכאן מין שלישי מאתרוג ולימון שאין לו עוד טבע האתרוג וגם אין לו עוד טבע הלימו"ן. ומצאתי עוד כשיטת רש"י בדברי הרא"ש בפירושו לנדרים (דף נ"ז:) ד"ה דילמא לחומרא וז"ל ונראה דאפילו למאן דאמר אין בילה בדבר היבש הכא מודה דיש בילה כי היניקה והלחלוחות הקרקע מבלבל ומערב יחד ותורם ומעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו עכ"ל. א"כ מבואר דבגידולי הפירות היניקה והלחלוחות מתבלבל וכל חתוכה יש בו מן החייב ומן הפטור ביחד. וא"כ ה"ה שנ"ד יניקת דלימו"ן והאתרוג והלחלוחות של שניהם מתבלבל ומתערב יחד וא"כ לא הוי מין אתרוג כלל. כמ"ש האלשיך הקדוש. לפ"ז מיושב קושית הבית אפרים דאם הרכיב יחור של אתרוג על עץ לימון למה האתרוג פסול לפי מה שכ' רש"י בסוטה דהיחור נושא ממין היחור ואף שנשתנה מעט מ"מ העץ הלימו"ן הוי רק כמו צינור אל הליחה שיעבור בו מן האדמה אל היחור יע"ש שהאריך בזה. וכבר קדמו בזה בשו"ת הב"ח (סי' נ"ה) אבל לפי הנ"ל א"ש כיון דנולד ברי' חדשה מן היחור של אתרוג והעץ של לימו"ן אף שיש לו כמעט תמונת האתרוג בכל זאת מזגו וטעמו ותכונתו ומהותו נשתנה לטעם חדש והוי רי' חדשה ואינו מין אתרוג כלל. ויעי' בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תצ"א) ובברכי יוסף ביו"ד (סי' תרצ"ז) ובח"מ (סי' י') שם

מג) הרב בית אפרים ובחת"ס (ח"ו בפ' לולב הגזול) מוסיפין תבלין לדחות ההיתר של שה מקצת שה שכ' כ"ג. מדברי שו"ת הריב"ש (סי' שמ"ז) על מ"ש הר"ן לסייע לרש"י דאפשר דכל האזרח להכשיר שותפות ומ"מ שאולה פסול מדכתיב לך דומיא דטלית שאולה פטורה ושל שותפין חייבת. והריב"ש כ' על זה ואני אומר דהתם אמר רחמנא שלא ישתמש אדם בטלית שהוא שלו אלא בהטיל בה ציצית ואפשר שיחייבוהו בשל שותפות כיון דקצתו שלו שהרי הוא משתמש בשלו בלא ציצית ויפטרהו בטלית שאולה שאין לה בה כלום. אבל בסוכה א"א לומר כן דכיון שחייבה אותו תורה לישב בסוכה שתהי' שלו איך נאמר שתפטרהו במצוה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה כשירה וכן נמי באתרוג עכ"ל. וא"כ פשיטא דאין כאן מקום להכשיר משום דקיי"ל שה ואפילו מקצת שה שאין ראי' מן החיוב על הפטור דבאתרוג שבא לצאת בו ודאי כולו בעינן יע"ש. ואין להקשות על הריב"ש מדברי הריטב"א בסוכה (דף כ"ז:) בד"ה תניא שכ' דבסוכה ג"כ כשר של שותפין דכ"א לשלו הוא נכנס. ז"א דכתב כן רק לשיטת ר"א דס"ל ברירה אבל לחכמים פשיטא דלא מהני. וק"ל] וכעין סברת הריב"ש מצאתי במרדכי פ"ח דחולין שהשיב ר"ח לרבינו אביגדור דכמו לענין נגעים בית השותפין מטמא בנגעים ומרבינן שותפות ישראל ולא ממעט שותפות נכרי. ואפ"ה שותפות נכרי אינו מטמא והטעם כיון דיש להנכרי חלק בו ולאו בר טמאויי בנגעים הוא אין כאן בית שלם לגבי טומאה דבעינן בית שלם בזוויותיו וכן לגבי מזוזה אין כאן בית שלם להתחייב במזוזה ואנן בעינן בית שלם דהא ממעט בית שאין בו ד' אמות וכן שער שלם בעינן. וכי שקלת לחלק נכרי הוי חצי בית וכל פורתא ופורתא יש בו חלק דנכרי ל"צ קרא למעוטי עכ"ל. א"כ מבואר במרדכי ג"כ כעין סברת הריב"ש לענין סוכה של שותפין דבעינן סוכה שלמה ובשותפות הוי רק חצי סוכה. וא"כ ה"ה לענין אתרוג דבעינן אתרוג שלם ולא חצי אתרוג

מד) הנה בשו"ת אלשיך (סי' ק"י) מביא ראי' לסברתו