בכורי שלמה חלק א סח

מ"ה הוכרח לומר דמיירי במין בשאינו מינו דאז גם דשיל"מ בטל ושוב הפירות מותרים מטעם זוז"ג וא"כ משכחת לה בכה"ג. מ"ה הוכרח הירושלמי לתרץ דפירות עבירה הן דנהי דהפירות מותרין מ"מ מדנעבדה עבירה בהרכבה זו אינו חוזר עליו דפירות עבירה הם. ולפ"ז מיושב השגת ב"א דהו"ל לדחוי מטעם ביטול אע"כ דבא"מ ל"ש ביטול בילדה שסבכה בזקנה. אולם לפי מה שהעלתי אינו קושיא דהא כל הטעם דילדה שסבכה בזקנה בטלה כתבתי בשם רש"י והר"ן ב' הרמב"ן דהוא בטל מצד זוז"ג ומותר. וא"כ ה"ה בזה בטל גורם של האיסור הקדש לגורם של היתר וזוז"ג מותר. מ"ה הוכרח לתרץ בירו' דפירות עבירה הם מ"ה אינו חוזר אבל לעולם אף באינו מינו שייך דין ביטול ילדה בזקנה לענין ערלה וכדומה ועי' לקמן (אות מ') ומיושב השגת הרב בית אפרים על האלשיך

לה) באופן אחר נלפע"ד לתרץ השגת בית אפרים. מירושלמי בסוטה. דהנה לכאורה דברי הירושלמי מוקשים כמו שהקשיתי לעיל. ונראה לתרץ ע"פ דברי הרמב"ן בליקוטיו בר"ה. וז"ל דהתם מייתי פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי בהא דמונין משעת נטיעה בהרכיב באילן סרק. דר"ל ס"ל דוקא כשאינו סרק לגמרי רק כגון חרובי צלמונה דיכולין לבוא לידי חיוב ע"י מחשבה לאכילה אבל בסרק גמור מונין משעת הרכבה. ור"י ס"ל אפילו בסרק לגמרי מונה משעת נטיעה כו' עכ"ל. ונראה לי בשיטת הירושלמי דאף דאסור להרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק כמ"ש בתורת כהנים וביו"ד (סי' רצ"ה) מ"מ זה דוקא על אילן סרק ממש. אבל כשאינו סרק ממש כגון חרובי צלמונה דיכולין לבוא לידי חיוב ע"י מחשבה מותר להרכיב עליהם חרובי צלמונה שחישב עליהן לאכול. אף דע"י המחשבה נעשו אילני מאכל מ"מ מין במינו הוא. לפ"ז מאירין דברי הירושלמי כשמש בצהרים. מ"ש דהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו היינו כה"ג שהרכיב חרובי צלמונה שחישב עליה לאכילה על חרובי צלמונה שלא חישב עליהם דזה הוי מין במינו כנ"ל. לפ"ז מיושב קושיא הנ"ל דגם ע"ג אילן סרק פירות עבירה הן. ולפמ"ש א"ש דזה הוי מין במינו גמור ומותר בכה"ג. ועל זה מתרץ יפה בירושלמי נוטע כבתחלה הן פי' כמו דהביא הרמב"ן ב' הירושלמי דבכה"ג גם ר"ל מודה לר"י דחשבינן שנות הערלה משעת נטיעה ולא משעת הרכבה כיון דאינו סרק גמור. והלא בזה גם מחשבה מחשבו לחיוב ערלה. א"כ כ"ש במעשה ההרכבה דעדיף מחישב עלי' לאכילה בוודאי מה שחייב בערלה. אינו מחמת ההרכבה רק מחמת המחשבה על האילן חרובי צלמונה. וזה פשיטא דחייב בערלה ממילא חוזר עליו מעורכי מלחמה ומאי אשמעינן בזה ויע"ש בפני משה. ומתרץ הירושלמי דמיירי בתאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה ע"כ. ומיירי ג"כ בחרובי צלמונה רק שלא הי' מין במינו ממש דזה פשיטא כנ"ל. רק דמיירי במין אחד שיש לו שני תמונות כגון תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה שכבר הוכיח הירושלמי בכלאים (פ"א ה"ז) דזה לא מקרי כלאים ואשמעינן דבכה"ג חוזר עליהם מעורכי מלחמה כיון דלא הוי הרכבה של איסור. אבל לעולם דגם במין בשאינו מינו בטל לגבי אילן. ושאני הכא דאינו בטל לגבי האילן משום דחרובי צלמונה דינו כמו נוטע לסייג ולקורות דאינו נוהג בו ערלה ואפ"ה ילדה אינו בטלה בזקנה בכה"ג כמ"ש בסוטה כיון דע"י מחשבתו מחיוב בערלה ומכוונים דברי הירושלמי להבבלי. רק להירושלמי הי' במין במינו גמור מילתא דפשיטא. וחידש דאיירי במין אחד רק בשני תמונות כנ"ל ושוב לא הוי פשיטא דאשמעינן דזה לא הוי כלאים. ומשכחת לה שפיר הרכבה של היתר ומיושב קושית הבית אפרים. ואף דמתחלת דברי הירושלמי נראה דס"ל דבאינו מינו אינו בטל הילדה בזקינה כקשית הבית אפרים. ומ"ה העלה דמוקי לה בירושלמי בשהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה דאף דלענין כלאים הוי מין במינו מ"מ לענין ביטול הוי מין בשא"מ. ואינו בטל הילדה בזקנה. נלפע"ד להוכיח מש"ס דילן דלא כבית אפרים. דלפי דבריו יקשה על מה דפריך בסוטה (דף מ"ג:) הרכבה של היתר היכי דמי. וצריך לדחוק בשהרכיב ע"ג עץ שנטע לסייג כו' דזה דוחק כמ"ש בחי' המאירי שם. הי' להש"ס לתרץ בשהרכיב מין בשא"מ רק שיש להם דמיון גדול זה לזה דאז לענין כלאים הוי מב"מ כמ"ש הרמב"ם דאין בו משום כלאים הבאתיו לקמן (אות קכ"ה) ולענין ביטול ודאי הוי אינו מינו דלא גרע מהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה דבאמת הוא מין אחד רק דיש לו מראה אחרת. ואפ"ה הוי לענין ביטול מין בשא"מ. כ"ש אם באמת הם שני מינים רק דיש להם דמיון גדול במראה דאף שלענין כלאים הוי כמין במינו מ"מ לענין ביטול הוי אינו מינו. ויעי' ביו"ד (סי' צ"ח) דהעיקר מין במינו אם דשוין בטעמן ובאיסורין שאין להם ביטל אזלינן בתר שמא וכאן טעמן אינן שווין רק שיש להם דמיון גדול במראה אבל בטעם כל שאינם חלוקין בטעמן הרבה אף שאינם שוין בטעמן מ"מ לענין כלאים מקרי מב"מ. אבל לענין איסור כל שחלוקין בטעמן אף שאין חלוקין בטעמן הרבה ג"כ הוי מבשא"מ. וכ"ש להפוסקים דס"ל דאזלינן באיסור בתר שמא. בנ"ד הוי ודאי אינו מינו דכל מין יש לו שם בפ"ע וא"כ שוב ל"ש בי' ביטול לפי שיטת הבית אפרים אע"כ דגם באינו מינו בטלה הילדה בזקנה. וא"כ שוב לא משכחת לה הרכבה של היתר רק בנוטע לסייג וזה ראי' ברורה דלא כדעת הבית אפרים וצדקו דברי האלשיך הקדוש

לו) ומה שהקשה הגאון מהר"א תאומים בתשובה שבסוף ס' נחלת יעקב על טעם האלשיך וכן הקשה הגאון מו"ה צבי אורנשטיין [שליט"א. נכד הגאון ישועות יעקב כעת אבד"ק לעמבערג] דאין ראי' כלל מהא דילדה שסבכה בזקנה לפסול אתרוג המורכב לא מבעי' לשיטת רש"י ז"ל בע"ז (דף מ"ט.) דהאי דילדה שסבכה בזקנה בטלה מטעם זוז"ג אתינן עלה ועי' בר"ן שהחזיק בשיטת רש"י להסיר מקשית תוס' שם א"כ פשיטא דכמו דלענין ערלה אמרינן ילדה שסבכה בזקנה בטלה הואיל ויש כאן גורם דהיתר בהדי גורם דאיסורא אזלינן בתר גורם דהיתר כמו לענין אתרוג אזלינן בתר גורם דהיתר דהיינו היחור המורכב שהוא אתרוג ויוצא בו ידי חובתו יע"ש

לז) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מה שחקר כבוד גאונו בספרו נפש חי' (סי' א') באם נתערב מועט מדבר שאינו ראוי לצאת בו ידי חובת מצה ברוב שראוי לצאת בו אם בטל ברוב שיצא בכזית ממנו שיש בו תערובות מועט שאינו ראוי לצאת בו. והעלה כבוד גאונו שאינו בטל ברוב לענין שישלים זה שאינו ראוי לשיעורא. ומצא כעין זה לענין דהיתר אינו בטל שישלים השיעור ברוב איסור בתוס' זבחים (דף ע"ח.) וה"ה בזה. וא"כ א"ש נהי דלענין איסור ערלה בטל האיסור לגבי גורם ההיתר והילדה שסבכה בזקנה בטלה. והטעם דההיתר יש לו יותר חשיבות מהאיסור מ"ה האיסור טפל להיתר וכמ"ש הר"ן דהיתר אין דרכו להתבטל. וא"כ לענין מצוה הוא בהיפוך. דחזינן דמה שאינו ראוי להמצוה יש לו יותר חשיבות ממה שראוי למצוה. כמ"ש כבוד גאונו. דמיעוט שאינו ראוי אינו בטל להרוב שראוי למצוה. וא"כ ה"ה לענין אתרוג ילדה שהוא אתרוג שסבכה בזקנה של לימו"ן בטלה הילדה בזקנה דמה שאינו ראוי למצוה יש לו יותר חשיבות ממה שראוי למצוה כנ"ל. ומיושב קושית הגאון מהר"א תאומים והגאון מו"ה צבי אורנשטיין שליט"א על האלשיך הקדוש

לח) ומה שהקשה עוד הגאון מהר"א תאומים על האלשיך דגם לפי שיטת התוס' דמתורת ביטול אתא עלה אין מזה ראי' לפסול אתרוג המורכב דוודאי לא מדין ביטול איסורין נגעו בה דמאן מפיס לשער אם יניקת האילן מרובה מיניקת היחור [ונלפע"ד דלא קשה מזה על שיטת הר"ן שכ' בדעת רש"י שס"ל דבאמת זוז"ג מדין ביטול איסורין נגעו בה ויעי' בשו"ת אבני מלואים סי' ו' שתירץ זה בטוב טעם דדוקא באיסור בעין צריך היתר יותר אבל גורם דקיל סגי בשוה בשוה] אע"כ הואיל והיחור טפל לגבי האילן אמרינן שדי נופו בתר עיקרו ודיינינן שהפרי הגדל בו כאלו הי' היחור הזה גדל באילן מתחלתו עם פירותיו כו' ומעתה לענין יחור האתרוג המורכב באילן אחר הואיל והתורה אמרה פרי עץ הדר דהיינו אתרוג וחז"ל נתנו בו סימנים ואם הי' אילן לימו"ן או מראנ"ץ מוציא ענפים ואתרוגים גדלים בו ככל סימני אתרוג שטעם עצו ופריו