בכורי שלמה חלק א סז

כלל ותורת אתרוג עליו יע"ש. ולפענ"ד אינו ראיה דמה שכ' הבית אפרים דמש"ה לא נקיט דינו בהרכבת אילן משום דה מיעוט' זה דוחק דהא בירו' מחשב הרב' אילנות שיחור המורכב מוציא פרי אחר. והיה להירושלמי לומר דלאיסי אסור לנטוע

ל) ומה שהביא הב"א ראיה מהא דאיסי נלפענ"ד דאיסי לא היה יכול לומר ק"ו בהרכבת אילן דדוקא בכלאים בבהמה שייך הק"ו. וז"ל התוספתא בכלאים (פרק ה') איסי הבבלי אומר אסור לרכוב ע"ג הפרדה מק"ו. ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקות כאחד [א' של פשתן וא' של צמר] הרי הוא אסור בתערובות [צמר ופשתים כאחד] מקום שאסור לנהוג שתי בהמות אינו דין שיהא אסור בתערובתן אמרו לו כו' עכ"ל. ויעיין בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' שצ"א). ונלפע"ד דדוקא פרדה יש ללמוד מק"ו מכלאי בגדים דכמו בכלאי בגדים לא הקפידה התורה על גוף עירוב הצמר ופשתים דבזה ליכא איסור רק שהקפידה התורה שלא יהנה מצמר ופשתים יחדיו. כמו כן מה שאמרה התורה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ג"כ לא קפדה התורה לערבם רק שלא יהנה מהם במעשיו כשהם יחדיו. מש"ה יפה אמר איסי הק"ו דדמיא אהדדי. אבל בהרכבת אילן קפדה התורה דוקא על גוף מעשה העירוב וההרכבה. והא ראיה דהפירות מותרין. וגם המקיים כלאים אילן ס"ל להריטב"א ספ"ק דקידושין דמותר. ויעיין בשו"ת חת"ס (חיו"ד סימן רפ"ח) שהעלה ג"כ הכי. ויעיין בס' ברכי יוסף ביו"ד (סי' רצ"ז) שהביא כן בשם כמה פוסקים קדמונים. א"כ חזינן דהתורה לא קפדה בכלאי אילן רק על מי שמערב שני מינים ביחד. אבל כשכבר נתערבו פקע מהן האיסור והפירות מותרין. ולפ"ז תו לא נוכל ללמוד בהרכבת אילן דאסור לנטוע יחור מההרכבה זו מק"ו מכלאי בגדים. דשאני התם נהי דהתורה לא קפדה על צמר ופשתן כשאינם מחוברים להנות מהם מ"מ קפדה התורה להנות מהם כשהם מחוברים יחדיו. אבל בהרכבת אילן נהי דאסרה תורה להרכיב שני מיני אילנות מ"מ זה דוקא כיון דהוא גורם לערב שני מיני אילנות יחד שהיו נפרדין ומביא בריה חדשה לעולם וכמ"ש הטעם בקדמונים. מש"ה אסור. אבל הנוטע יחור מזה ההרכבה דאינו עושה כלום דהא כבר הם מעורבים. והשתא הפרי שיוצא מיוחר המורכב מותר לאכול כ"ש היחור שיוצא מההרכבה זו דמותר ומאין יתחדש עליו איסור. דזה לא מקרי רק מקיים כלאים דמותר בכלאי אילן לשיטת הרבה פוסקים כנ"ל. וא"כ ליכא ק"ו מש"ה לא היה יכול איסי לומר הק"ו בהרכבת אילן רק בפרדה. ואף דביו"ד (סי' רצ"ה) קיי"ל דאסור לקיים כלאים אף בהרכבת אילן אין סתירה לתירוצי. כיון דכבר הבאתי דהרבה מקדמונים דס"ל דמותר לקיים כלאי אילן א"כ נוכל לומר דאיסי ס"ל כמ"ד דמותר לקיים כלאי אילן ושוב ליכא ראיה מאיסי

לא) לכאורה נוכל להקשות על תירוצי דהנה בפ"א דכלאים בירושלמי (הלכה א') כתב וז"ל כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפילו שני מיני חטים ואפילו שני מיני שעורים בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אפילו שור שחור על גבי שור לבן. או שור לבן ע"ג שור שחור ובגד כלאים לא יעלה עליך הייתי אומר שני מיני צמר ואפילו שני מיני פשתן. פירוש בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסרתי לך בכ"מ לא זה ממין זה ולא זה ממין זה עכ"ל. ויע"ש בירושלמי כלאים (פ"א ה"ז) שלמד כן גם לכלאי אילן יע"ש. א"כ נראה דנלמד כלאי אילן מכלאי בגדים א"כ נלמד ג"כ זה מזה מק"ו כקשית הבית אפרים. אולם באמת אינו השגה. דדוקא קולא נוכל ללמוד שם כיון דחזינן בכלאי בגדים דהאיסור רביע עליה לעולם כל זמן שמעורבים ואפ"ה דוקא צמר ופשתים אבל צמר אף שהם שני מינים לא אסרה התורה. א"כ כ"ש בכלאי אילן דקיל דחזינן דהתורה לא קפדה רק על שעת העירוב כנ"ל ולא אח"כ כ"ש דמקילין ביה כשאינם שני מינים. אבל ללמוד מהק"ו חומרא לא נוכל דיש לדחות דלא דמי אהדדי כנ"ל

לב) באופן אחר נלפע"ד לתרץ לסתור ראית הבית אפרים מאיסי. דבכלאי אילן ל"ש הק"ו מכלאי בגדים דהא שם בכלאי בגדים אם אין מחובר החלוק של צמר להחלוק של פשתן מותרין. ואם הם מחוברין אסורין. אבל בכלאי אילן הוא להיפך דהא כתב הרמב"ם בפ"א דכלאים דמותר לערב זרעי האילנות משני מינין ולזרען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד ע"כ וכ"כ בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' שי"ד א"כ חזינן בהיפך דבהרכבה דאינו מחובר כל היחור אל האילן רק בקצה ואפ"ה אסור. ובשזרעו זרע אילן ביחד דאז הם מחוברים שניהם יחדיו בכולו אז מותר. וא"כ איך נוכל ללמוד משם דהיחור של ההרכבה אסור הלא כאן ג"כ כולן מחוברים יחד והוא דומה ממש לזורע זרע שני מיני אילנות ביחד דג"כ מותר. וא"כ ה"ה בנוטע היחור של ההרכבה בארץ הוא דומה ממש לנטוע שני מיני זרע אילנות ביחד דמותר דהא כ' הרמב"ם שאין לך כלאים באילנות אלא בהרכבה לבד ויעי' ברמב"ם וש"ע שכ' דמותר ליקח ענף מהמורכב ולנטוע במקום אחר יע"ש. וכבר כ' הבית אפרים דדוקא לנטוע מותר אבל להרכיבו באילן אחר אסור [יע"ש שפלפל בזה אף שדחה פירוש זה מ"מ אמת ויציב היא בדעת הרמב"ם למעיין היטב] ומ"ה מודה איסי לחכמים דיחור שיוצא מההרכבה מותר לנטוע במקום אחר. אבל להרכיבו באילן אחר גם לחכמים אסור. וז"ב בעזה"י. היוצא לנו מזה דנסתר ראית הבית אפרים רק דאמרינן דהיחור היוצא מההרכבה קונה לו שם חדש כיון דנשתנה. וא"כ ה"ה בנ"ד. ומ"ה פסול למצוה כסברת האלשיך הקדוש

לג) עוד הביא הבית אפרים (בח"א סי' נ"ז) ראי' לסברתו דבמין בשאינו מינו ילדה שסבכה בזקינה לא בטלה דלא כהאלשיך מדברי הירושלמי בסוטה (פ"ח ה"ה) שכ' שם וז"ל תני ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב אמר ר' יוחנן דראב"י הוא. אמר רב חסדא דברי הכל הוא כשהרכיב פירות עבירה מה אנן קיימין אם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הן ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי סרק מין במינו הוא נוטע כבתחלה הן. אלא כך אנן קיימין בשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה עכ"ל. א"כ מבואר דהירושלמי סובר דאפילו אם הפרי עצמו הוא מין אחד אלא שחלוק במראות הפרי וכיוצא לא אמרינן בזה דין ילדה שסבכה בזקנה בטלה שהרי חזותו מוכיח עליו וכ"ש באינו מינו ממש וזה מבואר מתחלת דברי הירושלמי דלא דחי הך דמאכל במאכל במין בשאינו מינו אלא משום דפירות עבירה הן. והו"ל מטעם ביטול אלא ודאי דס"ל כל שאינם מין אחד לגמרי לא שייך ביטול. ואע"ג דמתלמודן מוכח דבמינו בטלה אפילו שחורות ולבנות מ"מ יש ראי' מזה דמצינן למימר דבמין אחד לגמרי אף לתלמודן לא אמרינן דבטלה וא"כ מוכח דלא כאלשיך. ע"ש

לד) ונלפע"ד לתרץ דאין מכאן השגה על האלשיך דלכאורה הירושלמי תמוה. מאי קאמר ע"ג אילן סרק מין במינו. חדא האיך מקרי זה מין במינו. ועוד קשה דהא הוי ג"כ פירות עבירה דהא קיי"ל דאסור להרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק. ויעי' בפני משה שעמד על זה ופירש דמה שכ' הירושלמי אילן סרק היינו כ"ז שלא נפדו דהפירות אסורין והוי כמו ילדה בילדה. והוא דחוק דלזה נקרא אילן סרק ועוד קשה על מ"ש בירושלמי דלא נוכל לומר דהרכבת היתר מיירי בהרכיב בשאינו מינו פירות עבירה הן. למה לא קאמר דהרכיב מין במינו ואם תקשה תיפוק לי' משום אילן הראשון כקשית הש"ס בבבלי. גם באינו מינו קשה זה. אע"כ דמיירי באופן שאינו חייב משום הראשון א"כ יכול לאוקמי' במין במינו בכה"ג לכן נראה לי לתרץ דברי הירושלמי ע"פ מה שתרצתי לעיל (באות י"ד) דברי הש"ס בבלי בפ' משוח מלחמה דמיירי באילן של הקדש דא"צ לחזור עליו והרכיב ביחור של היתר ואז הפרי מותר משום דהוי זו"ז גורם. לפ"ז מיושב קשיתי דתו לא הי' הירושלמי יכול לומר דמיירי במין במינו באופן הנ"ל דהא במין במינו דשיל"מ אפילו באלף לא בטל ושוב לא מהני זוז"ג. דזוז"ג מצד ביטול ובדשיל"מ לא מהני ביטול במין במינו כנ"ל. וא"כ הפרי אסור ובוודאי אינו חוזר עלי' מעורכי מלחמה