בכורי שלמה חלק א סו

יונקים זה מזה מ"מ מותר כמ"ש ביו"ד (סי' רצ"ה) וא"כ ע"כ אף שקולט טעם חבירו לא נשתנה איכותו ומהותו בשביל זה אבל על הרכבה דקפדה התורה ע"כ דע"י הרכבה כיון שקולט מחבירו טעם נשתנה מהותו ואיכותו ונעשה מין אחר וקפדה התורה שלא לעשות בריות חדשות וכמ"ש הקדמונים בטעם איסור כלאים מש"ה א"ש דאתרוג המורכב פסול למצוה. כיון דיש בו איסור ע"כ דנשתנה טעמו ונעשה בריה חדשה. לפ"ז מיושב ג"כ קשית הבית אפרים שהקשה עוד מבכורות (דף י"ז.) דצריך קרא על הדלה הגפן ע"ג תאנה דיינו פסול לנסכים הלא בלא"ה פסול כיון שנשתנה טעמו. אלא ע"כ דלא מעלה ומוריד שינוי טעם יע"ש. אולם לפי מה שתרצתי גם זה א"ש. דהנה הבאתי (באות קכ"ג) ב' נכד הגאון מהר"ח כהן ראפפורט דמוכח ממשנה דכלאים (פ"ו מ"ד) דבהדלה ליכא איסור הרכבת אילן יע"ש. וכיון דהתורה לא קפדה עליו ע"כ אף דמקבל טעם מחבירו לא נשתנה איכותו ומהותו מש"ה צריך קרא לפסול אותו לנסכים

כה) ומה שהביא הבית אפרים ראיה מברכות (דף מ'.) דעיקר האילן ארעא ולכך אם בירך על פירות האילן בפה"א יצא כמ"ש רש"י שם דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל ממנו ולא משגיחין באילן כלל. וא"כ פשיטא דבכהאי גוונא שנוטע יחור במקום אחר לית לן בה כו' עכ"ל. לא זכיתי להבין ראייתו דהאיך מדמה הרכבה לענין ברכה. דשאני לענין ברכת בפה"א דהאילן ג"כ גדל בארעא מש"ה שייך עליו לומר בפה"א ומש"ה יצא בדיעבד: אבל לענין הרכבה אם נימא דעיקר האילן היא האדמה אמאי אסור להרכיב שני מיני אילנות הלא סדנא דארעא חד הוא. וע"כ דהתורה קפדה שלא לערב ע"י הרכבה שני כחות משונים להוציא ע"י אילנות מן האדמה. וא"כ היחורים אלו שגדלו על יחורים של אתרוג שהורכבו בעץ הלימו"ן בעודן שהיו מחוברים שם בטלה הילדה בזקנה וגדלו בשותפות מן האתרוג והלימו"ן ולא היו נקראים עוד בשם פרי עץ הדר כדין ילדה שסבכה בזקנה. וא"כ נהי דאח"כ נקצצו מכאן ונטעום בפ"ע. נהי דהאדמה מסייעת להיחורים שיוציאו אתרוגים בשינוי מעט. מ"מ אין הפסול חוזר להכשירו בשביל גורם האדמה דאין בכחה רק לפעול לתת יניקה כפי האילן שנטעו בה. וכאן אילן זה בשעת נטיעה לא היה עליו שם פרי עץ הדר קודם נטיעה. ועכ"פ היה מקרי פרי עץ הדר ולימו"ן. ואיך תפעול האדמה שישיג שם פרי עץ הדר לבדו

כו) ומה שהביא הבית אפרים ראיה דאמרינן בשבת פרק ר"ע (דף פ"ה.) בני שעיר החורי שהיו בקיאין בישיבה של הארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית כו' חורי שמריחין את הארץ כו' ומש"ה כשנוטע יחור זה במקום אחר והארץ מוציאה פירות אתרוג גם העץ נגרר אחר הפרי והאדמה אשר עליה ואין לנו לחוש להרכבה כו' יע"ש לפענ"ד אינו השגה דזה פשוט דכפי האילן כן מוכרחת האדמה לפעול טבעה לתת יניקה להאילן רק דיש מקום באדמה מה שמסוגל יותר לאתרוגים דיצליח בזה לגדל אתרוגים יפים מאד. אבל אם יטעו במקום הזה תפוחים וכדומה לא יצליחו כל כך ולא יהיו יפים. והלא בגן אחד יגדלו כל מיני פירות אף דלא ידענו לטעום את הארץ כחויא. אע"כ כמו שכתבתי דמוכרחת האדמה לתת יניקתה אף נגד רצונה כפי האילן שיטע בו. וא"כ מאי מהני שנטע היחור שמורכב מאתרוג ולימו"ן ביחד שיתחדש עליו שם אתרוג לבד. הלא האדמה מוכרחת לתת כח יניקתה כפי האילן שיש בו כח אתרוג ולימו"ן ביחד. וממילא גם הפירות אין להם שם פרי עץ הדר לבדו ופסולים למצוה

כז) ומה שהקשה עוד הבית אפרים דאפילו הוסיף היחור ליגדל קצת אחר ההרכבה נראה דבטל ברוב היתר. דאתי עיקר ומבטל גידולין כמ"ש בנדרים (דף נ"ז.) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בירושלמי מס' ערלה (פ"א ה"א) וז"ל ר"ז בעי ניחא צד התחתון לסייג והעליון למאכל. [פירוש דאין גידולי העליון מתגדלין מן האיסור דהצד התחתון מותר הוא. פני משה] צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך האיסור ואת אמרת הכין. [פי' בתמיה דאף בזה פטור הוא את של סייג מן הערלה ואמאי הרי גדל הוא מן האיסור פ"מ]. ר' זירא כדעתיה. [כלומר מה שהקשה לו זה משום דלטעמיה הוא דאזיל דאמר לעיל בפ"ה דכלאים פ"מ] דאמר ר"ז בשם ר' יוחנן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור ואין גידולי איסור מעלין את האיסור כו' עכ"ל הירושלמי. וכ' הפני משה כלומר שהגידולין הבאין מחמת האיסור אע"פ שהגידולין עצמן היתר הן שהרי שתלו במקום אחר אעפ"כ אין מעלין ומבטלין את העיקר ונשאר באיסורו. וה"נ מכיון שהעלין גדלים מכח התחתון שהוא אסור הוי להו גידולי איסור ואסור ואע"פ שהעלין גדלו גם כן מצד עצמו והיא היתר אין גידולי היתר שבו מעלין את האיסור שבו עכ"ל. א"כ מבואר דדברי ר"ז בשם ר' יונתן הם דברי ר' יונתן שהובא בבבלי בנדרים (דף נ"ז:) דס"ל כן. וא"כ מוכח מהא דאמרינן שם בבצל של כלאי כרם שעקרו ושתלו כו' היינו דוקא כיון דעיקרו אסור אין גידולי היתר מעלין את האיסור כיון דהגידולין באין מכח העיקר האיסור לכן אין בכחם להעלות האיסור. אבל לעולם אם העיקר הוא היתר אז לא אמרינן כמ"ש הבית אפרים דהעיקר מעלה הגידולין של איסור. דא"כ יקשה אמאי אמר ר"ז ניחא צד התחתון לסייג והעליון למאכל ע"כ. אמאי ניחא נימא ג"כ דהעיקר דהוא לסייג מעלה את הגידולין שהוא למאכל דהוי איסור אם מועטים הם מהעיקר דהיא לסייג ומדברי הירושלמי נראה דבכל אופן אם צד התחתון לסייג והעליון למאכל ניחא היה ליה לחלק דאם העליון למאכל הוא מועט מן התחתון אז אתי עיקר ומבטל הגידולין של איסור. אע"כ דאין בכח העיקר של היתר לבטל הגידולין של איסור ומש"ה א"ש דבכל אופן ניחא אם התחתון הוא לסייג והעליון למאכל. וע"כ אין הטעם משום דאתא עיקר ומבטל הגידולין אלא הטעם דאין גידולי היתר מעלין את האיסור. וא"כ ה"ה דאין העיקר שהוא היתר מעלה הגידולין של איסור ולהלכה קיי"ל בגוף הדין כר"ז דאין גידולי היתר מעלין את האיסור כמ"ש הרמב"ם בהל' ערלה (פ' ) וכמו שפסק הרמב"ם ילדה שסבכה בזקנה כו' ויעי' במראה הפנים שם. א"כ ה"ה בנ"ד לא אמרינן אתא עיקר ומבטל גידולין. ואם כן אתי שפיר דהאתרוגים שצומחים על היחור הנוסף מן ההרכבה דפסולים מטעם הרכבה

כח) ונלפע"ד להביא עוד ראיה לזה מנדרים (דף נ"ז:) דהקשה ליה ר' ירמיה לר' יצחק דאמאי שביק תרין דס"ל דלא אתי גידולין ומבטלין את העיקר ועביד כחד ואמרינן מאן אינהו תרין כו'. ר' אמי פשוט ליה מהא דאמר ר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה. כלומר לפי הגידולין והעיקר אלמא אתי גידולין המחוייבין ומבטלין את העיקר הפטור. ודחו דילמא לחומרא שאני ע"כ. ופירש הר"ן לעולם אימא לך דמדינא לזאת גידולין ומבטלין עיקר דאדרבא הרי הן כמוהו כו' יע"ש. א"כ מבואר דהיכא דהעיקר הוא היתר והגידולין הוא איסור אז אמרינן לחומרא דאתו הגידולין ומבטלין את העיקר. ואם כן ה"ה בנ"ד דהעיקר הוא אתרוג והגידולין הם פסולין גם כן אמרינן לחומרא דאתי גידולין ומבטלין להעיקר. ועכ"פ לא אמרינן בהיפך דאתי עיקר ומבטל גידולין ומיושב קשית הב"א

כט) ומה שהביא הבית אפרים ראיה לסברתו דהיחורים לא קבלו שום שינוי ותורת אתרוג עליהם מאיסי בן עקבי' דאמר אסור לרכוב על הפרדה מק"ו. הביאו הרא"ש ולמה לא אמר איסי דינו בהרכבת אילן שהיא נשנה קודם דאסור לנטוע יחור מהמורכב א"ו מוכח דיחור אינו קונה שם חדש. ואע"ג דבירושלמי איתא להדיא דיש יחורים שהנטוע מהם הוא פרי חדש לגמרי וזה ודאי אסור להרכיב אליבא דאיסי. וקשה למה לא אמר איסי דינו בהרכבת אילן ע"ז י"ל דהוי מיעוטא ולא שכיח. ע"כ לא נקטי כיון דלא הוי ברוב אילנות וע"כ אתרוג דחזינן שמוציא פרי למינהו ותמונת אתרוג עליו לא נתבטל ממנו שם הראשון