בכורי שלמה חלק א סה

הרמב"ם וש"ע אינו ראיה כמו שדחה הבית אפרים בעצמו דמה שאמר נוטע במקום אחר דוקא קאמר שעושה אותו נטיעה בפ"ע כו' אבל לוקח היחור ההוא להבריכו באגוז אפשר דבאמת אסור כיון שנתגדל מעיקר אילן הפרסק. ונלפע"ד להביא ראיה דהגדולים שיצאו מהרכבה אסורים להרכיבו באגוז. מדברי הירושלמי במס' בכורים (פ"א ה"א) וז"ל הדא אמרה כשם שהילדה חיה מן הזקנה כך הזקנה חיה מן הילדה עכ"ל. ויעי' בפני משה שפירש דאף מן הזקנה אינו מביא משום שיונקין זה מזה. ומש"ה מהזקנה אינו מביא בכורים משום דהזקנה יונק מן הילדה. א"כ כ"ש מן היחור שצמח על היחור שינק משניהם מהזקנה ומן היחור הראשון כ"ש שאינו מביא וא"כ ה"ה בנ"ד דהיחור הזה יש בו דין מורכב דבודאי ינק מן הזקנה

כ) לכאורה יש לדחות ראיה זו דשאני התם בירושלמי דל"ש ביטול כדאמרינן בביצה (דף ל"ח:) אטו אם יתערב קב אחד של חטין בתשעה קבין של חבירו יאכל הלא וחדי. יע"ש דבממון ל"ש ביטול. וא"כ בירושלמי דשם מיירי דאחד מהם של רה"ר דהוי גזל אם כן אפשר לומר דזה ודאי דגם הזקנה יונק מן היחור והיחור יונק מן הזקנה רק לענין מצוה שייך ביטול. אבל שם לענין מביא וקורא דצריך, שיהיה אדמתך לענין ממון לא שייך ביטול כנ"ל. אבל לעולם לענין מצוה נוכל לומר דהמיעוט יניקה של הלימון בטל ברוב יניקה של האתרוג. אמנם נלפע"ד דגם בנ"ד לא שייך ביטל דכבר העלה הט"ז בהלכות סוכה (סימן תרכ"ו) בשם המרדכי דבסכך פסול מותר לבטל לכתחלה ולא מיקרי מבטל איסור לכתחלה כיון דלפני סכות ליכא עדיין איסור יע"ש. וא"כ ה"ה לענין אתרוג לפני חג הסכות עדיין מקרי היתר ומש"ה ל"ש ביה ביטל דהיתר בהיתר לא בטל כמ"ש הר"ן בנדרים (דף נ"ג:) ואף דדעת הר"ן בתשובה (סי' נ"ט) והתוס' והמרדכי בפ' כל שעה דהיתר בהיתר בטל והביאו ראיה מהא דתנן במסכת כלאים (פ"ט מ"א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב גמלים מותר ואם רוב מרחלים אסור כו' ומהא שמעינן דהיתר בהיתר בטל. אולם יעי' בפר"ח בא"ח (סי' תמ"ז) שהר"ן בתשובה לא מלאו לבו להורות כן הלכה למעשה. והפר"ח דחה ראיתם דשאני התם דאיסור שעטנז נוהג לעולם ולפיכך אף דליכא אלא צמר בצמר דהוי כולה היתרא בטל משא"כ הכא חמץ שרי מקמי פסח לגמרי וכיון שעדיין אינו נוהג איסור חמץ ל"ש ביטול יע"ש. ורוח הקודש הופיעה בבית מדרשו של הרב פר"ח. דזכה לכוין בזה לגאון קדמון בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' י"ז) שכ' להדיא לדחות ראיה זו כן והעלה דהיתר בהיתר לא בטל והביא כן בשם רבו רבינו מאיר וב' רבינו אב"י ז"ל יע"ש וכן העלה בשו"ת מהרי"ל (סי' רי"ד) שהראבי"ה ס"ל חוזר וניעור בחמץ וטעמו דלא קי"ל ביטול אלא איסור בהיתר ולא היתר בהיתר. ובשו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קפ"ו) העלה ג"כ דלא בטל ע"ש. א"כ גם בנ"ד לפני חג הסכות האתרוג דומה לחמץ לפני חג הפסח. ומש"ה ל"ש ביה ביטול יניקת הלימון ברוב של האתרוג כיון דהוי היתר בהיתר. היוצא לנו מכל זה דע"כ גם בתוך הגידולין מעורב בתוכו מחלק האילן ומחלק היחור. ואפ"ה בפ"ע מותר לנטעו דלא קי"ל כאיסי בן יהודה. אבל לעולם דאסור להרכיבו באילן אגוז כל שיש שינוי מועטת ויעי' במחנה אפרים בהגהותיו להרמב"ם בפ"א מה' כלאים שהקשה על מ"ש הרמב"ם דמותר ליקח ענף מן המורכב ולנטעו במקום אחר. ומקורו מהירושלמי, והקשה דהא אסור לקיים כלאים והירושל' מיירי בשל נכרי יע"ש שהניחו בקושיא. ונלפענ"ד לתרץ דמש"ה מותר לנטעו ואין בו משום מקיים כלאים דהא הרמב"ם פוסק בה' כלאים (פרק א') דאף שני מיני זרע אילנות מותר לנטוע ביחד משום דגזירת הכתוב דדוקא הרכבה אסור באילן אבל ע"י נטיעה מותר. א"כ ה"ה בזה ג"כ מותר דלא עדיף משנטע ב' מינים ביחד דמותר. ואין לומר דזה גרע כיון דכבר מעורב בזה השני מינים ע"י הרכבה. ז"א דמ"מ התורה התירה ע"י נטיעה וכאן גידול הפרי הוא ע"י נטיעה החדשה. אבל אם הרכיבו באילן אפילו עם אחד מהשני מינים שהורכב. אז באמת יש איסור הרכבה כיון דביחור זה קלוט הרכבת שני מינים כקשית המחנה אפרים. וא"כ אם הרכיב יחור של ההרכבה באילן אתרוג ג"כ יש כאן איסור ההרכבה. א"כ מוכח להדיא דביחור זה של ההרכבה קלוט בו הרכבה דאלא"ה מאי מקשה המח"א דיהיה אסור משום מקיים כלאים. הלא אחר שתלשו מן האילן תו אינו מורכב. אע"כ דגם אח"כ הוא מורכב ומ"מ מותר לנטוע כך לבדו דהוי גזירת הכתוב דע"י נטיעה מותר כנ"ל. ואפ"ה לענין מצוה האתרוגים פסולים כיון שגדלו על היחור שקלוט בתוכו הרכבה והאתרוג נתבטל אל החלק לימונ"י. לכן אף אח"כ לא נתחדש עליו שם האתרוג לבדו ויעיין בר"ן בנדרים (דף נ"ז) וז"ל דעיקר ספיקא אי אמרינן דגידולין כיון שנמשכין מן העיקר שאינו כלה הוי ליה כעיקר איסורא כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דכל הפרי נמשך מן הגידולין הוי ליה כעיקר. מש"ה פסול למצוה. ולפ"ז א"ש דאסור גם לטעם הלבוש משום שנעבדה בעבירה אף דבנטיעה זו של יחור מן הרכבה ליכא איסור כנ"ל מ"מ דנין הפרי על שם היחור וכיון דהיחור הוא דבר שנעבדה בו עבירה גם הפרי כמוהו ופסול למצוה. [ולפ"ז א"ש גם לטעם הב' של האלשיך והט"ז והמג"א משום דהוי כשני מינים מעורבבים וחסר דהא ביחור זה ג"כ מעורב האתרוג והלימון לכן גם הפרי נדון כמוהו כסברת ר"ן הנ"ל]

כא) ומה שהוכיח הבית אפרים דע"כ מותר להרכיבו דאלא"ה ניחוש שירכיבו אחר זמן עם מינו ויבוא למכשול כו' ע"כ. לפענ"ד אינו הוכחה דהא קיי"ל דאף בשני מינים אם הם דומין זה לזה דמיון גדול לא הוי כלאים כנ"ל וא"כ ממ"נ א"ש. אם יהיה הפרש ביניהם אז לא נטעה להרכיב משום נטיעה דיודע דהוא אסור להרכיב. ואם באמת לא יהיה הפרש מראה ביניהם ויהיו דומין זה לזה ממש. א"כ שוב באמת ליכא איסור הרכבה כנ"ל. ואין לחוש אולי יהיה דומה לו במקצת ולא יהיה לו דמיון גדול שאז אסור משום כלאים ואז יוכל לבוא לידי טעות להרכיבו. ז"א כיון דיש שני צדדים שאין לגזור כנ"ל ורק לחוש לצד זה הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן כמו דאמרינן בב"מ (דף מ"ו:) דבמילתא דל"ש לא גזרו בה רבנן. ע"ש. ונסתר הוכחת הב"א

כב) בשו"ת הב"ח (סי' נ"ה) כ' שהדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן היחור הנרכב לבדו וכן בכל הפירות ועינינו הרואות בתפוחים המורכבים כשמרכיב יחור שלו באילן של ערבה ונושא היחור מין של התפוחים ממש ואף ע"פ שנשתנה ריחו וטעמו קצת מה בכך ס"ס הוא מן תפוח וה"נ לגבי אתרוג אע"ג דאינו, דומה לאתרוג מכל צד מ"מ כיון דהוא מינו יוצאין בו כו' עכ"ל. ויעיין בשו"ת בית אפרים שהשיג על ראייתו בטוב טעם דשאני ערבה שהוא אילן סרק ולית ליה מגרמיה כלום ושרף שלו אינו מועיל לגדל פרי ואה"נ באתרוג המורכב באילן סרק היה מותר אבל כיון שגידולו בהרכבה אילן של פרי לימו"ן או מראנ"ץ י"ל שמשתמשים בערבוביא יע"ש

כג) ומה שהקשה הבית אפרים מב"ק (דף צ"ב.) שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו טעמא דחמרא א"ל מאי האי א"ל ביני גופני קיימי אמר מכחשי בחמרא כולי האי, למחר אייתי לי מקורייהו. ר"ח חזא תאלי בי גופני אמר לאריסיה עקרינהו כו'. ועיין בתוס' ב"ב (דף פ"ב:). הרי מבואר דע"י סמיכת האילנות זה לזה הם קולטים הטעם של האילנות שאצלו ושואבים ממנו עד שמכחישים בהם כחש גמור ואין לך מי שיסתפק שאם אילן אתרוג הוא גדל בסמיכת לאילן גפן ושואב ממנו עד דטעים טעמא דחמרי שאולי יצא מחמת זה מתורת אתרוג יע"ש

כד) ונלפענ"ד לתרץ דזה פשוט דאם אילן אתרוג גדל בסמיכה לאילן גפן וטעים טעמא דחמרא דאינו יוצא מתורת אתרוג כיון דחזינן דהתורה לא קפדה ג"כ לנטוע שני מיני זרע אילנות ביחד אף שבודאי