בכורי שלמה חלק א סד

מעורכי מלחמה כיון דגם הפירות אסורים בהנאה. ואיסור הנאה הוי אינו שלו כנ"ל ולא הוי כרמו. אבל בהרכבה של איסור כגון מין בשאינו מינו משכחת לה שפיר כנ"ל. דהא דהקדש אינו בטל הוא דוקא במין במינו אבל במין בשא"מ אף הקדש דהוי דשיל"מ ג"כ בטל כדאיתא ביו"ד (סי' ק"ב) וא"כ שוב אמרינן בי' זוז"ג מותר. וא"כ משכחת לה שפיר הרכבה של איסור כנ"ל. דלולי איסור כלאים הוי הפרי מותר מצד הקדש כיון דהוי זוז"ג. וא"כ מצד האילן לא הי' חוזר מעורכי מלחמה כיון דהוי איסור ואיסור הנאה אין לו בעלים. אבל משום היחור דאינו בטל כנ"ל הי' חוזר מעורכי מלחמה. וז"ב בעזה"י

טז) ומה שהקשה עוד הבית אפרים על האלשיך דהוי מצי להקשות בקיצור על המשנה האי הרכבה ה"ד. אולם לפי מה שתרצתי קושית הבית אפרים גם זה מתורץ דמ"ה לא מקשי ממתני' האי הרכבה ה"ד דידע דאיכא לתרץ דמיירי שהי' לו ד' אילני מאכל כשרים ואילן אחד של הקדש כנ"ל. והרכיב האילן של הקדש במין בשאינו מינו כנ"ל דאז א"ש דמקודם לא הי' חוזר מעורכי מלחמה כיון שלא הי' לו רק ד' אילני מאכל כשרים. אבל אחר ההרכבה שהי' לו ה' חייב דאין לדחות דנימא דיהי' בטל היחור בהזקינה. ז"א דזה דוקא באיסור בהיתר כסברת הר"ן הנ"ל. אבל כאן דהוי איסור באיסור לא בטל לענין ערלה כנ"ל. וגם בשנה הרביעית הפירות יהיו מותרים מטעם זוז"ג דאז מצד גורם היחור הוי מותר ומצד גורם של האילן הוי איסור וזוז"ג מותר. וכאן ל"ש לומר כיון דבהקדש אפילו באלף לא בטל ל"ש זוז"ג. דהא כאן מיירי באינו מינו אף הקדש בטל מ"ה הוכרח להקשות אברייתא ממתני' והוכרח לתרץ כאן בהרכבה של איסור וכאן בהרכבה של היתר ואח"כ מקשה יפה האי הרכבה של היתר ה"ד. אבל הרכבה של איסור משכחת לה כנ"ל. ומיושב קשית הב"א על האלשיך

יז) לכאורה קשה על תירוצי מדברי הר"ן בע"ז (דף מ"ח:) שכ' וז"ל א"נ כשנתערב כל היכא דליכא טעמא ה"נ הבא מכח גרמת איסור כל היכא שהאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאלו נתבטל האיסור מ"ה אמר התם ילדה כו' דס"ל זוז"ג מותר דאיפסקה הלכתא בסוגין וכ"ת א"כ בסבכה ילדה בילדה הנטוע לסייג אסור הוא זוז"ג אינו קושיא דכי אמרינן זח"ג מותר ה"מ כשגורם של היתר א"א לו לשוב להיות איסור. אבל היכא שאפשר לו להיות איסור בטל לגבי גורם של איסור כיון שאפשר לו להיות כמוהו. ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שא"א להיות כמוהו ודמיא הא מלתא להא דמנחות (דף כ"ג.) אמר ר"ח נבילה בטלה בשחיטה כו' ה"נ זו שנטעה לסייג אינו נמלך עלי' לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם זה של היתר אפשר לו להיות אסור אבל ילדה זו שסבכה בזקינה שהוא גורם של איסור א"א לה לחזור ולהיות היתר הלכך לא שרי משום זוז"ג והיינו דאמרינן התם אי אימלך בת מהדר הוא כו' עכ"ל. א"כ קשה לכאורה על תירוצי דאיך בטל במין בשאינו מינו הלא הגורם של היתר היינו היחור ג"כ אפשר להיות כהגורם של איסור הקדש דהיינו שיאסור גם היחור שיהי' הקדש. וא"כ שוב לא בטל בגורם של האיסור כמו שחיטה בנבילה. אולם שתי תשובות בדבר חדא דהא הר"ן כ' שם שני תנאים דלא בטל. חדא דהגורם של היתר אפשר לו להיות אסור והגורם של איסור א"א לו להיות היתר כמו שסיים וז"ל. ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שא"א להיות כמוהו כו' עכ"ל. וא"כ בנ"ד חסר תנאי השני דהא האיסור ג"כ יכול להיות היתר כמו ההיתר דהיינו שישאל עליו דהא הוי דשיל"מ [או שיצא לחולין ע"י פדיון] וא"כ א"ש דבטל גורם האיסור בהיתר מצד זוז"ג. תדע דאל"ה יקשה על דשיל"מ דבטל באינו מינו נימא ג"כ דאינו בטל כמו שחיטה בנבילה. וע"כ דשאני בנ"ד כיון דהאיסור יכול להיות כמו ההיתר מ"ה בטל לגבי גורם של היתר. באופן אחר נוכל לתרץ דליכא קושיא על תירוצי מדברי הר"ן הנ"ל דהלא קיי"ל דהא דאילן של הקדש פטור מערלה דוקא בהקדיש ואח"כ נטע אבל בנטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה וא"כ א"א להיחור שיהי' כאילן של הקדש כיון דכבר נטעו אף שיקדיש אותו אכתי חייב בערלה [אולם יש לשדות בזה נרגא. דמשכחת שיטע אותו היחור במקום אחר שיקדיש תחילה ואח"כ יטע אותו יחור דאז יהי' פטור מערלה אולם תירץ הראשון א"ש]

יח) עוד הקשה הבית אפרים על הרמב"ם ז"ל שהשמיט הך אוקימתא לחלק בין הרכבת איסור להרכבת היתר והוכיח הב"א משום קושיא זו כשיטתו דהא דאמרינן דהיחור בטל לגבי גוף האילן לא נאמר כי אם במין במינו. אבל במין בשאינו מינו אינו בטל והאריך בזה דלא כהאלשיך. אולם לפי תירוצי הנ"ל ע"פ דברי הר"ן ז"ל. בעזה"י יתיישב לנו שיטת הרמב"ם ז"ל אף דלא נימא כסברת הבית אפרים. דהנה הבית אפרים הקשה שם על הר"ן שהבאתי לעיל וז"ל ודברי הר"ן הקדושים הם צ"ע כו' וגם מ"ש בזוז"ג מותר דוקא שא"א להיתר להיות כאיסור ומייתי עלה מהא דמנחות צ"ע דהתם אליבא דר"י אתמר דס"ל מין במינו לא בטל וס"ל לר"ח דהיכא שא"א למבטל להיות כבטל שפיר בטל אף לר"י משא"כ לרבנן דס"ל דוקא עולין לא מבטלי אהדדי. אבל מב"מ בטל כמבואר שם דגם שחיטה בטלה בנבילה אע"ג דלא אפשר למהוי כוותי' ויעי' בר"ן בנדרים (דף נ"ב) דס"ל לר"י מב"מ לא בטל כשהוא מב"מ בשמא כו' וא"כ בזוז"ג דחד דאיסורא וחד דהתירא שפיר בטל לרבנן אף אם אפשר להיתר שיהי' נעשה איסור כיון דהשתא היתר הוא הוי לי' מין בשא"מ. וליכא טעמא דבטיל ברובא עכ"ל. הנה גוף קושייתו לא זכיתי להבין למה לא מקשה על תירץ השני דמתרץ שם בסוטה דהרכבה של היתר מיירי שהרכיב אילן בירק יע"ש. הא תירץ זה ג"כ אינו אליבא דהלכתא דהא קיי"ל ביו"ד (סי' רצ"ה) דאילן בירק הוי הרכבה של איסור א"כ חזינן דהש"ס מתרץ הסתירה שבין המשנה והברייתא אף דלא הוי אליבא דהלכתא. וא"כ ה"ה בתירץ זה בהרכיב באילן שנטע לסייג ג"כ הוי שלא אליבא דהלכתא. לפי זה א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל די"ל דס"ל כשיטת הר"ן. והי' קשה להרמב"ם כקשית הבית אפרים דאינו אליבא דהלכתא דזה דוקא אליבא דר"י אתמר משא"כ לרבנן. מ"ה כיון דקי"ל כרבנן דר"י נסתר תירץ זה שהרכיב באילן שנטע לסייג. וגם תירץ השני בשהרכיב אילן בירק ג"כ אינו אליבא דהלכתא כנ"ל. וא"כ שוב לא משכחת לה הרכבה של היתר לשיטת הרמב"ם ז"ל וע"כ דמיירי מתני' בהרכבה של איסור ומשכחת לה כמו שכתבתי לעיל ואפ"ה חוזר עליו. וא"כ א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל דהשמיט הך אוקימתא לחלק בין הרכבה של היתר לשל איסור. היוצא לנו מזה דמיושב קושית הבית אפרים על האלשיך דלא קשה מפ' משוח מלחמה ולא מדברי הרמב"ם ז"ל. ויעי' בשו"ת חמדת שלמה (חח"מ סי' ל"ז) שמתרץ ג"כ קשית הבית אפרים בטוב טעם והבית אפרים בעצמו תירץ קשיתו בטוב ואח"כ דוחה תירוצו בדוחק

יט) ומה שהקשה עוד הבית אפרים דאם מיוחר המורכב הזה שעושה פרי אתרוג לקחו ממנו ענפים ונטעו והבריכו במקום אחר ועושה אתרוגים דלא איכפת לן בבריכה ראשונה כלל דענפים אלו שנתוספו עיקרו מיחור האתרוג הם באין ואין חלק שמיני שבשמינית מחמת הרכבה הראשונה פוסלו ומוציאו מתורת אתרוג כשר כו' דיחור זה בוודאי אין לו דין מורכב דאלא"ה ניחוש שירכיבו אחר זמן עם מינו ויבוא למכשול כו' עכ"ל. ונלפע"ד לתרץ דזה לא נוכל לומר דהגדולים שיצאו מההרכבה הם מותרים להרכיבו עם אילן אתרוג אחר. ומה שהוכיח דהא אם הורכב אילן אחד כלאים כגון אגוז פרסק והיחור הוסיף ענפים והוא לוקח ענף מהאגוז המורכב ומרכיבו בתוך אילן אגוז אחר דודאי שרי ולא אמרינן כיון שגדולין אלו שנתוספו אח"כ מאילן הפרסק הם באים וא"כ הוי ליה כמרכיב פרסק על אגוז. הא ודאי ליתא וכדאיתא בירושלמי דכלאים (פ"א ה"ד) עכו"ם שהרכיב אגוז על גבי פרסק אף ע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר וכן פסק