בכורי שלמה חלק א סג

מגדל עבות יהי' כל ענפיו כשרים אף הענפים שאינם עבות כיון דהמין הוא עבות כקשית החת"ס. מ"ה הוצרך הירושלמי להוסיף פריו דומה לעצו דכמו דהעץ הוא הדר היינו של אתרוג כן הפרי צריך להיות בדומה לו אתרוג אבל לימנ"א פסול דאינו דומה לעצו. ועצו דומה לפריו היינו אם האילן של לימנא והיחור של אתרוג כנ"ל. ומיושב קשיית החתם סופר ויש ראי' מזה לשיטת האלשיך

יג) ומה שהקשה בשו"ת בית אפרים שם ממס' סוטה בילדה שסבכה בזקנה דדוקא באילן המורכב במינו בטלה אבל באינו מינו לא בטלה ונסתייע לזה מסוגיא דסוטה דמקשה אהא דתנינן בברייתא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב. והא תנן א' המרכיב וא' המבריך ושני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור. ומקשה הרכבת היתר ה"ד אי ילד בילדה תיפוק לי' דבעי מהדר משום ילדה ראשונה ואי ילדה בזקנה הא קיי"ל דבטלה. ומדקשיא לי' הרכבת היתר ה"ד ולא קשיא לי' הרכבת איסור ה"ד דגם בהרכבת איסור תיקשי למה לי למעוטי דל"ב מהדר משום דהיא הרכבת איסור תיפוק לי דלא משכחת לי' הרכבה שיתחייב עלי' דילדה בזקנה בטלה וע"כ בהרכבת איסור דהיא אינו מינו לא בטלה יע"ש שהאריך בזה

יד) ונלפע"ד לתרץ השגת בית אפרים דהנה הר"ן ז"ל כ' בע"ז (דף מ"ט.) שהקשו על רש"י דילדה שסבכה בזקנה אינה מדין זה וזה גורם אלא מתורת ביטול ואינו קושי' דדא ודא אחת הוא שזוז"ג מותר מהטעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר כו' עכ"ל הר"ן ז"ל. היוצא לנו מדבריו הקדושים דזוז"ג מותר מטעם ביטול. ועוד כ' הר"ן ז"ל בנדרים (דף נ"ט:) דהתירא לא ביטל שהאיסור דרכו להתבטל ולא היתר עכ"ל. לפ"ז נבין היטב אמאי ילדה שסבכה בזקנה בטלה היינו טעמא משום זוז"ג דעיקר האילן דהוא היתר אין דרכו להתבטל וחשיב יותר מהיחור דהוי איסור ערלה מ"ה אמרינן להיפך דהיחור שיש עליו איסור ערלה דרכו להתבטל מ"ה אמרינן דבטל לגבי הזקנה לפ"ז נלפע"ד לתרץ קושית הבית אפרים הנ"ל (באות י"ג) דמ"ה לא מקשי הרכבה של איסור היכא משכחת לה. דהא משכחת לה דהי' לו אילן של הקדש שהקדיש ואח"כ נטע והרכיב אילן זה באינו מינו. א"כ משום האילן שלו מקודם לא הי' חוזר דהא אילן של הקדש שהקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה כמ"ש בירושלמי וכן פסק הרמב"ם בה' מעשר שני (פ"י ה"ז) ובמל"מ ב"ה שמיטה (פרק א') כ' הטעם פשוט דכ' לכם יצא הקדש שאינו לכם [ויעי' בנדרים דף פ"ה. שכ' שיכולים אחרים לחטוף ממנו איסור הנאה בע"כ אף שיכול לישאל עליו ופלוגתא בין הרשב"א והריטב"א וש"פ אם איסור הנאה יש לו בעלים יע"ש בר"ן ויעי' ריטב"א סוכה (דף ל"ה.) תוך ד"ה של ערלה ובמג"א (סי' תרמ"ט סק"כ) ובקצה"ח (סי' ת"ה סק"ב) וברמ"א בא"ח (סי' תרמ"ט ס"ב) ב' שו"ת הרשב"א במודר הנאה מלולבו דלא הוי לכם ויעי' באה"ע (סי' כ"ח סכ"א) אשה שנדרה הנאה מאחד וקדשה אינה מקודשת ויעי' מחנה אפרים (ה' זכיה סי' ד'). ואני מצאתי בתוספתא דכלאים (פרק ה') כלאי הכרם מותרין משום גזל וכלאי זרעים יש בהם משום גזל עכ"ל והטעם פשוט לפענ"ד דכלאי הכרם דאסור בהנאה ואין לו בעלים ומ"ה אין בו משום גזל משום שלקחו ממנו בע"כ. כמו שכתבתי בשם הר"ן בנדרים (דף פ"ה). אולם כלאי זרעים דמותר אף באכילה כמ"ש ביו"ד (סי' רצ"ד) מ"ה יש בו משום גזל. א"כ מבואר מתוספתא דאיסור הנאה אין לו בעלים] אבל כיון שהרכיבו היחור חייב בערלה דהיחור אינו של הקדש ול"ש בזה לומר דילדה בטלה לגבי הזקנה דזיל בתר טעמא דבטל הוא משום דאיסור דרכו להתבטל ולא היתר. אבל כאן דגוף האילן הוא ג"כ איסור שוב לא אמרינן ביטול דמהי תיתי יתבטל האיסור ערלה באיסור הקדש דמאי אולמא האי איסור מהאי איסור. וממילא לא בטל ונוהג בו איסור ערלה. וראי' לזה דאיסור באיסור לא בטל מדברי הר"ן בנדרים (דף נ"ט:) בד"ה שאני גבי מעשר ח"ל ודברים שאין שוין מבטלין זא"ז. אבל איסורא באיסורא וכו' אינו בדין שתהא לה בטלה אע"פ שאין האיסורין שוין מ"מ איסור באיסור היא ודברים שהן שווין זל"ז לגמרי אין אחד מהם מבטל את חבירו וכמ"ש בפ' הנודר מן המבושל כו' עכ"ל. ויעי' ברמב"ם ה' פסולי המוקדשין (פי"ח ה"ח) וז"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה את זה ואכלן חייב אע"פ שריבה מין על חבירו אינו מבטלו שאין האיסורין מבטלין זה את זה עכ"ל. יע"ש בכ"מ ומה שקשה על הרמב"ם מזבחים (דף ע"ח.) דאמר רשב"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זע"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ איסורין מבטלין זא"ז. ולדברי הר"ן קשה באמת אמאי יבטלו אפילו הוא משני שמות הא לדבריו אפילו בשני שמות לא בטיל. יעי' בס' שערי שמחה (שער ג' דף מ"ו) שעמד על זה ותירץ שם דדברי הר"ן דוקא בלח בלח אבל ביבש ביבש מודה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי כלח בלח לא שייך ביטול באיסור באיסור. ואף דהכרו"פ בסוף (סי' צ"ח) דחה דברי הרמב"ם הנ"ל מהלכה יעי' בס' שערי שמחה שם שמתרצו בטוב טעם. ויעי' בשו"ת האחרונים שפלפלו בזה ומתרצים ג"כ קשיית הכרו"פ והעלו דהש"ך (בסי' צ"ח מיירי בביטול בס' אבל בביטול ברוב לכ"ע איסור באיסור לא בטל יע"ש. היוצא לנו מזה דהיחור של ערלה אינו בטל בהזקינה של הקדש ונוהג בו איסור ערלה. וממילא הי' חוזר עליו מעורכי מלחמה לולי איסור הרכבה. ואין להקשות דהא הפירות שגדלו על היחור בשנה הרביעית יהיו אסורים מטעם שיונקין גם מאילן של איסור הקדש וא"כ גם בלא איסור הרכבה לא הי' חוזר עליו מעורכי מלחמה. ז"א. דמ"מ גיודלין מותרין מטעם זוז"ג. דמצד גורם של היחור הם היתר בשנה הרביעית ומצד גורם של אילן של הקדש הם איסור והוי זוז"ג ומותר וממילא חוזר עליו מעורכי מלחמה ורק משום דהוי הרכבה של איסור כלאים דאינו מינו מ"ה אינו חוזר עליו

טו) ואין להקשות דלפ"ז הי' הש"ס יכול לתרץ בכה"ג גם בהרכבה של היתר שהרכיב מין במינו על אילן של איסור הקדש דאז חוזר כנ"ל כיון דהוי הפרי זח"ג ומותר וממילא משום האילן א"צ לחזור דאינו נוהג בו ערלה ומשום הרכבה נוהג בו ערלה. ז"א קושיא. דפריך שפיר הרכבה של היתר היכא משכחת לה דהיינו במין במינו דאז לא משכחת כנ"ל דהא במין במינו הקדש אפילו באלף לא ביטל דהוי דשיל"מ כמ"ש בנדרים (דף נ"ח.) ויעי' בתוס' פסחים (דף כ"ז) ובשו"ת מצל מאש (סי' י"ט) שהאריך בזה. ויעי' בחת"ס (חיו"ד סי' רכ"ג). וכבר כ' הפוסקים דבמקום דאפילו באלף לא בטיל גם זוז"ג אסור ויעי' בכסף משנה ה' נדרים (סוף פ"ה) שס"ל דגם בהקדש לא אמרינן זוז"ג מותר מה"ט. וכ"כ הרדב"ז בס' יקר תפארת וכ"ה בס' חזון נחום בסדר קדשים (דף קפ"ג) ויעי' במהרש"ל דס"ל דאיבעי' דש"ס בהקדש הוא בזוז"ג ואפשט לי' דבהקדש אסור אפילו בזוז"ג. ואף דמהרש"א תמה עליו שהרי גם בע"ז פסקינן דזוז"ג מותר וזורעין תחתיו ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים כפי שהגי' השעה"מ במהרש"א ויעי' בשו"ת שבסוף ס' אבני מלואים. (תשובה ו') שתירץ קושייתו בטוב טעם דהא דע"ז לא בטל היינו דוקא אי נפיל היתירא לגו איסורא וכסברא דרב דימי פ' השוכר יע"ש. וכמ"ש הר"ן שם דכל שהאיסור במקומו חשוב ואין ההיתר מבטל אותו וזה חומרא דע"ז דגבי שאר איסורין אפילו התירא לגו איסורא בטיל איסורא וע"ז כה"ג לא בטיל. אבל היכא דשניהם באים כא' אפילו בע"ז בטל ומ"ה זוז"ג מותר בע"ז כיון דבזוז"ג האיסור וההיתר באין כאחד. ול"ש חומרא דהתירא לגו איסורא ובכה"ג שוה ע"ז לשאר איסורין אבל לעולם דבר שאינו בטל אף זוז"ג אסור. ויעי' במג"א (סי' תמ"ה סק"ה) שכ' דבחמץ כיון שאינו בטל אפילו זוז"ג אסור ויעי' בט"ז ביו"ד (סי' רט"ז סק"ו) דלא אמרינן זוז"ג מותר גבי דשיל"מ יע"ש וכ"ה הב"י בא"ח (סי' שי"ח) ב' השבולי לקט יע"ש. וא"כ ה"ה אם הרכיב היתור על אילן של הקדש מין במינו מ"מ הפרי של נטע רבעי ג"כ אסור מצד הקדש דהא כל ההיתר הוא רק מצד זוז"ג של האילן דאיסור הקדש וגורם של היתר של היחור. והלא בקונם והקדש מין במינו דאינו בטל לא מהני זוז"ג. וא"כ הפרי אסור בשנה הרביעית מצד איסור הקדש ושוב אינו חוזר עליו