בכורי שלמה חלק א סא

אחא משבחא וס"ל שלענין רבעי א"צ כרם רק אפילו גפן יחידי ויצדק ע"ז ג"כ ולא חללו. ומיעט זה מלא חלל ולא חללו. ר"ל. שאם היה הפי' שחוזר אף שלא חלל קצת הכרם כגון בה"ג דאחד היה ע"י הברכה וא"צ לחלל רק ד' נטיעות היל"ל לא חלל בלא כינוי וכשאמר לא חללו בכינוי מוסב על כל הכרם שצריך שיוכל לחלל כל הכרם ולא מקצתו וממעט מבריך ומרכיב. ואף לדעת הרא"ש והרשב"א שהביאו ג"כ כתי' הרמב"ן ולדידהו אא"ל כנ"ל דהא הם ס"ל כדעת הגאון דגפן יחידי אין נוהג בו רבעי וא"כ אא"ל לכאורה כפי' הנ"ל. אמינא לך כי מה שס"ל דגם רבעי אינו נוהג רק בכרם הוא רק למאי דדריש רבי גז"ש נאמר כאן תבואתו ונאמר להלן ותבואת הכרם וא"כ צריך כרם דוקא אבל למאן דיליף מקדש הלולים דבר הטעון שירה טעון חילול כמ"ש בריש פ' כיצד מברכין מודה שדי בגפן א' וי"ל דראב"י כן ס"ל. א"כ מתורץ קשיית הטורי אבן על הרמב"ן יע"ש

ב) לפ"ז נלפע"ד לתרץ קשיית השבו"י הנ"ל. דמ"ה לא הוי שני כתובים הבכ"א. אף דכתיב ונטעתם צריך ולא חללו. משום דמן ונטעתם לחוד היינו יכולים לטעות לפי הציור שא' מן החמשה נטע ע"י הברכה והרכבה והד' אחרים היה ע"י נטיעה וע"ז יפול שפיר אשר נטע כרם כי עיקר הכרם היה בדרך נטיעה והרמב"ן ס"ל שלענין רבעי א"צ כרם רק אפילו גפן יחידי ויצדק ע"ז ג"כ ולא חללו. ומ"ה צריך מיעוט זה מלא חלל ולא חללו . דגם באופן זה אינו חוזר. א"כ לא הוי שני כתובין הבכ"א כיון דאיצטרך תרווייהו

אולם לכאורה נוכל לשדות נרגא בזה ע"פ מ"ש התוס' בקידושין (דף נ"ח.) אף דחד קרא לא הוי מצי למילף מאידך מ"מ כיון שהשני מצי למילף מן הראשון כמו ע"א ושביעית דהוי ב"כ דשביעית לא מצי למילף מע"א דהא איסורי הנאה מ"מ כיון דע"א יכול למילף משביעית הוי ב' כתובין יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד אף דלענין חזרה לא יכלנו ללמוד למעט הרכבה ממה שמיעט בערלה כנ"ל מ"מ בהיפך יכולנו ללמוד היינו ערלה מחזרה מעורכי מלחמה. כיון דתליא זה בזה כנ"ל. א"כ אם היה כתוב ולא חללו למעט ממילא היינו לומדים דגם בערלה פטור בהברכה והרכבה מדמיעטה התורה גם בערלה א"כ הוי עדיין ב"כ הבכ"א. ויותר היה לו להרב שבו"י להקשות לפי מה שהעלתי ב' הטורי אבן. דהו"ל ג' כתובים הבכ"א דלכ"ע אין מלמדין. חדא ונטעתם דגבי ערלה. ושני ונטע דגבי חזרה מעורכי מלחמה. והשלישי קרא דולא חללו

ג) ונלפע"ד לתרץ קשיית השבו"י וקשייתי ע"פ דברי התוס' ביומא (דף ס.) ד"ה תרי מיעוטא כתיבי. שהכלל העולה מדברי התוס' דכי אמרינן שלשה כתובים הבכ"א אין מלמדין היינו כי לא כתיבי בחד דוכתא. אבל כשהשני כתובים מהם כתיבי בחד ענינא אמרינן דאתי למיעוט אחר מיעוט לרבות בעלמא ובס' יבין שמועה (כלל קנ"ט) הסכים לכלל הזה וקלסו. יע"ש. לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשיית השבו"י. דכיון דכתוב אחד ונטעתם קאי גבי ערלה. ושני כתובים כתיבי בחד ענינא גבי חזרה. אדרבה זה לא מקרי גם כתובים הבכ"א. רק מיעוט אחר מיעוט לרבות דבכל התורה ילדה שסבכה בזקנה בטלה. לפ"ז מתורץ מה תי דהוי ג' כתובים הבכ"א. כיון דתרי כתיבי בחד ענינא. לפ"ז מתורץ ג"כ קושיא א' של הטורי אבן הנ"ל דנהי דס"ל מסברא דאין הברכה והרכבה בכלל נטע מ"מ צריך המיעוט של לא חללו. דאל"ה הוי ב"כ הבכ"א חדא בערלה וחדא בחזרה. אבל כיון דכתיב מיעוט שני ולא חללו אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דבעלמא ג"כ ילדה בטלה בזקנה. לפ"ז מתורץ ג"כ קושיא שלישית של הטורי אבן דשפיר קאמר רב דימי דהא ולא חללו דממעט מו"מ אתיא כראב"י והאי תנא ג"כ ס"ל נטע דוקא ואפ"ה צריך המיעוט של לא חללו. כיון דבלא מיעוט של לא חללו היה ב"כ הבכ"א [לכאורה מתורץ גם קושיא השנית של הטורי אבן ע"פ דברי התוס' דיומא מה שהביאו ב' רבינו שמואל אולם אחר העיון ליתא כיון דחזרה תליא בערלה והיינו הך. ודוק. מ"ה צריכים עדיין לזה תירוצו של התורה והמצוה שהבאתי כנ"ל] אבל שאר קשיות מתורצות כנ"ל. ויש לי עוד איזה תירוצים בחידושי ולא העתקתים מפני יראת האריכות. ולקמן (סי' ל"ח) הבאתי איזה תירוצים על קשית השבו"י ב' הגאון זכר יהוסף שלי"ט. יע"ש

ד) הנה בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' קנ"ו) הביא דבשו"ת איתן האזרחי (סי' ל"ט) נדפס שם תשובה אחת מהגאון מהור"ר אבא הלוי ז"ל על מ"ש מהר"ם אלשיך ומה שאמר המורה שנתבטלה יניקת הלימון באתרוג המורכב וכאילו כולו אתרוג. הנה ראינו בהר"ן שכ' בר"ה עלה דההיא אחד הנוטע ואחד המרכיב כו' דקיי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה והוא גמרא ערוכה. וא"כ ה"נ בטיל ענף האתרוג לגבי הלימון וכאילו כולו לימון והתורה אמרה אתרוג וליכא וכו' עכ"ל האלשיך. וע"ז כ' הגאון מהור"ר אבא ז"ל דהיכן כתוב בתורה אתרוג רק פרי עץ הדר ומין זה הדר הוא ודר משנה לשנה באילן עכ"ל וכ' עליו הרב בית אפרים לתרץ דברי האלשיך ע"פ מ"ש בחי' הריטב"א בסוכה (דף ל"ה.) בהא דפריך ואימא פלפלין דודאי קים לן דהדר היינו אתרוג ולא היינו מסופקים בדבר שעשו מימות משה אלא שעל שרוצה להוכיח מן הכתוב פריך דאין הוכחה אלא שקבלו כן יע"ש. שכ' דהדר הוא שם העצם של אתרוג ולא שם התואר יע"ש שהאריך בזה. ונלפע"ד להוסיף על דברי הבית אפרים שכן ג"כ מבואר ברמב"ן בנימוקיו על התורה (פ' אמור) על פסוק פרי עץ הדר. ז"ל והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר כי פירוש אתרוג חמדה כו' ונקרא העץ והפרי בשם אחד כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז ורמון זית וזולתם וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקודש הדר עכ"ל הזהב. א"כ מבואר בדברי הרמב"ן דהדר הוא שם העצם של אתרוג וכמו שכתוב להדיא בקרא אתרוג

ה) הנה לכאורה קשה על הרמב"ן והריטב"א הנ"ל מדברי המדרש רבה פ' אמור וז"ל שנאמר במשלי שלשה המה נפלאו ממני ג' המה פסח מצה ומרור. וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שביקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג כו' מי פירש להם לישראל על ד' מינים האלה שהן אתרוג ולולב הדס וערבה חכמים שנאמר שם והמה חכמים מחכמים עכ"ל. אם כן מבואר במדרש דסבירא להו דאינו מפורש בקרא רק קבלה היא לחכמים שהסכימו קבלתם אקרא ואם כן הדר אינו שם העצם של אתרוג ואין לתרץ דאין למידין מן האגדות כמ"ש בתיו"ט ברכות (פ"ה מ"ד) ובשו"ת שבו"י (ח"ב סי' קמ"ט). הא כבר השיג הפר"ח בספרו מים חיים על התיו"ט שם. וכ' דהך כללא הוא רק לענין ספק הלכה כדברי מי היכי דלא מפורש בש"ס ההלכתא אבל דינא דלא אתפרש בש"ס מצינו כמה פעמים דלמידן ממדרש. ויעי' בס' באר יעקב בסופו בכללים שכ' ג"כ דהא דאין למידין היינו אם סותר לדברי התלמוד יע"ש. אבל בנ"ד אדרבא דברי הש"ס מסייעים להמדרש. תדע דבסוכה (דף ל"ה פריך ואימא פלפלין כו' ואם הי' שם העצם של אתרוג הדר כמ"ש הרמב"ן והריטב"א ז"ל מאי פריך ואף שכבר תירצו הריטב"א שם. אבל עכ"פ לא מוכח מש"ס איפכא. א"כ שוב למידין מן האגדות דהיא רק קבלה הלכה למ"ס

ו) ונלפע"ד לתרץ דברי הרמב"ן והריטב"א ז"ל ע"פ מ"ש הרמב"ם (בהקדמה לסדר זרעים) וז"ל שלא נסתפק אדם מעולם באלו המינים מה הם הלא ראינו מה שלק מרע"ה ואחריו יב"נ ושמואל הנביא ודהע"ה ומדור דור אלא שמצוה עלינו להראות רמיזותיו בקרא עכ"ל. הובא גם בב"א. יע"ש. לכן פירשו דמה דכתיב בתורה הדר הוא שם העצם של אתרוג כיון דגם חכמים דרשו על מלת הדר על איזה אופנים בסוכה (דף ל"ה.) וסמכו קבלת החכמים שהוא אתרוג אקרא. אבל בלא קבלת חכמים לא היינו יכולים לדרוש זה מקרא לבד דהדר הוא שם העצם רק דהיינו אומרים שהוא שם התואר כנראה ממדרש רבה הנ"ל

ז) ונלפע"ד להביא ראי' לרמב"ם ורמב"ן והריטב"א דהי' להם בקבלה מסיני דפרי עץ הדר