בכורי שלמה חלק א ס

כ' ברמ"א ב' מהרי"ק דאף שאין הרבים מסכימים מטעם א' מקרי רבים. דהוא כשיטת הראב"ד והר"ן ז"ל ולא כהרי"ף והרמב"ם. וסיים כ"ג דיש לחלק בין הנושאים עכ"ד. נלפע"ד כוונת כ"ג דיש לחלק דבנידון הרמ"א. הרי"ף מודה דמקרי רבים כיון דשנים שוים בדינא. אף שאינם שוים בטעמא. אבל בנ"ד דר' יהושע וב"ב אינם שוים בחדא שיטה גם לא שוים בטעמא. מ"ה שפיר אמר הרי"ף הלכה כרבי מחבירו. ולא מקרי מחביריו דגדולה מזו כ' הכנה"ג ביו"ד (סי' ק"ח בהגב"י) דהא דשני פוסקים משני טעמים מצטרפין היינו דוקא כדקיימא בחדא שיטה אלא שטעמיהם מחולקים. אבל אי לא קיימו בחדא שיטה אע"פ שטעמיהם שוים אין מצטרפין יע"ש. א"כ בנידן הרי"ף דלא קיימו בחדא שיטה ובחדא טעמא לא מקרי רבים אף לשיטת הראב"ד

אלה דברי יד"נ אור רב לב. מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לשמוע ממנו בשורות טובות

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א מרבים כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן כה

הוא קונטרסי פרי עץ הדר

ב"ה יום ד' פקודי ר"ח אדר תרל"ז לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום לכבוד ידידי ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. שר התורה. נזר הקודש. חסידא ופרישא. נשיא בארץ הקדושה. נדיב ושוע. מגזע היחש. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א. אבד"ק קאליש והגליל בעהמ"ס נפש חיה

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

הנה כבוד גאונו חקר בספרו נפש חיה (סי' ב') דבמקומות שנמצאו אתרוגים מארץ הקדושה אשר המה כשרים ע"פ מסורות שהמה אתרוגים הראוים לברכה ואינם מורכבים אם מותר לצאת לכתחלה באתרוגי קארפו ולברך עליהם. וכ"ג פלפל בחכמה דכבר נהגו עלמא על אתרוג שנדע שהוא מורכב בוודאי פסול ואתרוגי קארפו לא יצאו מחשש מורכב. ובמקום שנמצאו אתרוגי ארץ הקדושה שהמה מוחזקים בכשרות ע"פ מסורות בוודאי לכתחלה אין לברך על אתרוגי קארפו. ודבריו מיוסדים על אדני פז ליישב דעת האלשיך ודעת הלבוש ומהר"י מינץ והמג"א ז"ל במקור טעם האוסרים אתרוגים מורכבים והעלה דאין לסמוך על הסימנים שכ' מהר"י פדוואה כמ"ש בחתם סופר. ובראותי את תשובתו היקרה כי דבריו דברי אמת וצדק ילין אתו. ודפח"ח. רוח מבינתי יענני לעיין ג"כ במקור זה הענין ולשפוט בצדק אם כנים דעת האוסרים. ואמרתי להציק לפני כס כ"ג מה שעלה במצודת שכלי הדל בעזר החונן לאדם דעת. ליישב ההשגות שהשיגו האחרונים על טעמי האוסרים הראשונים הנ"ל. ואף שכ"ג תירץ הרבה. הניח עוד מקום שבעלי תשובות האחרונים עומדים להתיר אתרוגי קארפו ומקום הניחו לי כו'. והעיקר שפכתי סוללה על דברי הרב שו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ו) שהעלה בפלפול עצום ונורא להתיר אתרוגי קארפו. והכה לרסיסים כל טעמי הגאונים האוסרים הנ"ל. ושמעתי אומרים שיש קונטרס פע"ה שדברו בזה חכמי דורו של הרב בית אפרים. ולדאבון לבי לא זכיתי לראותו] (ואף שידעתי מך ערכי וקטנו עבה ממתני. בכל זאת הרהבתי בנפשי עוז לדבר בשער ולסתור השגותיו והוכחותיו ולחוות דעי בזה. מאשר כי כבוד גאוני וגדולי דורנו עזרו על ידו לירות פנת יקרת מוסד מוסד לאסור. וכהוציא אבן הראשה חן חן לה. ולאשר אכונן חצי רעיוני על יתר לירות המטרה בעזרת רוכב שמים לתרץ דעת הקדמונים שקדמוהו לאסור מורכבים. וכן חוק התורה והרשות נתונה להשיג על הראשונים אם יש לנו ראיות מש"ס ופוסקים וזה הוא כבודן. ויעי' בס' באר שבע בתשובה (סי' ל"ד) דאף דאין מושיבין את הארי לאחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונימוקו מפורש בצדו. אבל היכא שהגאון גילה דעתו וכתב בבירור מה היסוד אשר עליו בנה בנינו לפסוק ההלכה אז הורשינו להשיב על דבריו. כי תורה היא עכ"ד. וגם בתירוצי כ"ג פלפלתי כדרך התורה שזה בונה וזה סותר על מנת לבנות. וזה יצא ראשונה להערות מקור טעמי פסול אתרוגים המורכבים. וליישב ההשגות. ואח"כ נדבר אי"ה על אודות אתרוגי ארץ הקדושה ואתרוגי קארפו. ויהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי כתפלת רנב"ה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) מקור דין זה נובע מדברי שו"ת האלשיך (סי' ק"י) שהעלה דאתרוג המורכב פסול למצוה. וכ' הטעם וז"ל. ואם הרכיב יחור לימון באילן אתרוג לא קא מבעיא לי דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימוניס כדברי הגננים וכמ"ש רש"י ז"ל בסוטה (דף מ"ג) וכו' כי קא מבעיא לי איפכא שהרכיב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דמות אתרוג ואין הפרש אלא שהמיץ בתוכו מרובה משא"כ באתרוג בלתי מורכב שהמיץ מיעוט והקליפה שעליו עבה וכתב בזה שבטל הילדה בזקנה וכדאיתא בפ' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה וא"כ בטל היחור אתרוג לגבי עץ הלימון והאריך בזה יע"ש

והנה בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ו) השיג על טעם זה. וז"ל דעיקר הראי' שמביא שם מהא דפ' משוח מלחמה דהא דילדה שסבכה בזקנה בטלה יש לדחות דהתם גזירת הכתוב הוא דכתיב ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וליכא למילף מינה משום דהוי ב' כתובים הבאים כאחד דגבי חוזרי מעורכי מלחמה תניא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב אבל לעולם לענין אתרוג אזלינן יותר בתר הנוף שתוחבין כמו שפירש רש"י בפ' משוח מלחמה כו' עכ"ל יע"ש

ונלפע"ד לתרץ קשיית השבו"י. דהנה הר"ן ז"ל כ' בפ"א דר"ה בשם הרמב"ן דאנו אין נוהגים ערלה בהברכה והרכבה משום דאמרינן בסוטה (דף מ"ג:) גבי הא דאמר לא חללו פרט למבריך ומרכיב [כלומר שאינו חוזר מעורכי מלחמה] והא אנן תנן אחד הנוטע וא' המבריך וכו' כי אתי רב דימי אמר הא מני ראב"י לא מי אמר ראב"י התם כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא. ע"כ. הלכך נמי ונטעתם כמשמעו אבל לא מבריך ומרכיב ומ"ה הוא שאינו חוזר עליו מעורכי מלחמה לראב"י משום דלא נהגו בהו ערלה וה"נ מסתברא דאי הוי ס"ל לראב"י דונטעתם לאו דוקא ואפילו מבריך ומרכיב נמי. אמאי נימא גבי עורכי מלחמה נטע דוקא. א"ו כדפי' וכיון דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לא נהגה ערלה בחו"ל בהברכה והרכבה כלל. עכ"ד ובטורי אבן בר"ה שם הקשה כמה קשיות על דברי הרמב"ן אלה. א) אם איתא דס"ל לראב"י מסברא דאין הברכה והרכבה בכלל נטע א"כ ל"ל המיעוט של לא חללו ב) כיון דאין נוהג איסור ערלה ממילא אין חוזרים עליהם ול"ל קרא להכי דחזרה באיסור ערלה תליא דכיון דאין בה ערלה אין בה רבעי ולא שייך לא חללו וכמו שמבואר בסוגיא דסוטה שם. ג) הקשה על הגמרא דאיך אמר רב דימי דהאי לא חלל ולא חללו דממעט מו"מ אתיא כראב"י הא אדרבא האי תנא ע"כ ס"ל נטע לאו דוקא שלכן צריך המיעוט של לא חללו. ומתוך כך דחה דברי הרמב"ן יע"ש. ובס' התורה והמצוה על הספרא פ' קדושים (פ"ה אות נ"ט) מתרץ קשיית הטורי אבן דדברי הרמב"ן ישרים. שזה מבואר בדרב דימי שטעם ראב"י הוא משום דנטע מוציא מו"מ. ובכ"ז צריך המיעוט דלא חללו. כי אחר שלענין חזרה מעורכי מלחמה צריך כרם דוקא שהם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב יצוייר שאחד מן החמשה נטע ע"י הברכה והרכבה והד' אחרים היה ע"י נטיעה. וע"ז יפול שפיר אשר נטע כרם כי עיקר הכרם היה בדרך נטיעה. וגם לא יקשה ע"ז דכיון שאין נוהג בו איסור ערלה ורבעי פשיטא דאינו חוזר כי הרמב"ן לשיטתי' שחולק על רב