בכורי שלמה חלק א נז

וגם שם במנחות הוי רב חסדא ואזיל לשיטתי' אך עדיין קשה דשם הסוגיא במנחות אזלא למ"ד דמין במינו לא בטל ומשו"ה כל היכא דהמבטל יוכל להיות כבטל אינו בטל אבל למ"ד דמין במינו בטל. בטל בכל גוונא ולפי הנ"ל ניחא דהביטול הוא רק לענין שני ערלה שנחשוב מנטיעת הזקנה כנ"ל אבל לא לענין שהילדה תהי' לגמרי כהזקנה וא"כ בנטע לסייג ולקורות דגם האילן הוא עדיין ערלה בתוך שלש שנים אך כיון דנטע לסייג ולקורות הוא פטור מערלה ולענין זה אינו בטל היחור באילן אדרבה היחור הוא עיקר שהרי הפרי גדול כמינו ולא כמין האילן

מב) וראי' לדברינו אלה דבירושלמי בערלה איתא בפרק ראשון גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו ר"ש בן לקיש אמר ובלבד דברים שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גדודי אבל ערבה כנטוע בארץ

מג) והנה דברים שהן באין במחשבה היינו שאם מחשב עליהן לאכילה דינם כאילן מאכל ואם לא חישב עליהם לאכילה אין דינם כאילן מאכל ואין חייב בערלה עכ"ז היחור אשר הרכיב לאכילה יש בו דין ערלה והוא ממש הדין שנטע אילן מאכל באילן שנטוע לסייג ולקורות דאינו בטל היחור של מאכל וחייב בערלה ואעפ"כ הדין דאינו מונה רק משעת נטיעת האילן הראשון וקשה לפי שיטת הר"ן דאין מאכל באילן שנטוע לסייג ולקורות אינו בטל משום שהאילן יוכל להיות כמו היחור ע"י דממליך עלה וא"כ ה"ה שם בהרכבת היחור של אילן מאכל באילן סרק שפירותיו הוי לאכילה ע"י מחשבה דהוי ג"כ כמו ממליך עלי' דהדין ג"כ דהיחור הוי ערלה ואינה בטלה בהאילן א"כ יחשב ג"כ מעת ההרכבה כיון דאינה בטלה בהאילן דהרי כל עיקר הביטול הילדה בזקנה הוא רק לענין מנין השנים שיהי' נחשב מעת נטיעת הזקנה ולא מעת הרכבה וא"כ בילדה בילדה אך האילן הראשון הי' נטוע לסייג ולקורות או שהוא במיני פירות שכל שלא יחשב עליהן לאכילה הוי כמו אילן סרק דאינו בטל הילדה בילדה שוב נחשב מעת הרכבה כיון דאינו בטל הילדה בילדה כיון דכל עיקר הביטול הוא שנחשב מעת הנטיעה הראשונה וממילא היכא שאינו בטל נחשב מעת הרכבה. אך הוא הדבר שדברנו דכל ענין עיקר הביטול הוא רק לענין שנחשוב מעת הנטיעה מזקנה שאזלינן בתר נטיעת הזקנה ואך לזה מהני ביטול

מד) ומשו"ה בילדה בילדה אך שהראשונה נטוע לסייג ולקורות לענין זה שפיר אינו בטל אבל לענין זמן הנטיעה באמת גם בזה בטל כדאיתא בירושלמי

מה) והנה התוס' במנחות (בדף ס"ט ע"ב) כתבו וז"ל ונראה דילדה בילדה אם כלו שני ערלה דקמייתא מקמי בתרייתא בטלה לה בבתרייתא אע"ג דהיתה הרכבתה בתוך שני ערלה דאלת"ה הא דפריך בסוטה היכי דמי אילימא ילדה בילדה דמפיק לי' דבעי למיהדר משום ילדה הראשונה לוקמי כגון שכלו שני ערלה של ראשונה לפני שני השני' ע"כ. והנה דברים הללו פשוטים דילדה בילדה כששניהם נטועים למאכל דאזלינן בתר שני נטיעה הראשונה אך בירושלמי מבואר יותר דאף דהראשונה אינה למאכל ואינה בטילה השני בראשונה לענין ערלה דאף דהראשונה פטורה מערלה ההרכבה חייבת אעפ"כ מונין לה משעת נטיעה הראשונה אך לפי זה קשה למה זה קאמר בגמרא הטעם משום דאי בעי ממליך עלה לאכילה הוי שוב ערלה הא בלא"ה הביטול לא הוי רק לענין שנחשב מזמן הנטיעה הראשונה ולא לענין שיתבטל היחור בהזקנה כנ"ל

מו) אך אפשר לומר דכמו דלענין הזמן בטל היחור בהאילן דחשבינן משעת נטיעת האילן דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל חשבינן משעת הנטיעה הראשונה. ה"ה לענין היכא שהאילן הראשון נטע לסייג ולקורות לענין זה ג"כ בטל היחור באילן ג"כ משום דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכאן הנטיעה הראשונה לא הי' למאכל. ומשו"ה הוצרך הטעם משום דאי ממליך עלי' לאכילה הוי ערלה ולא קשה ג"כ קושית הר"ן דאעפ"כ לבטל היחור באילן. דהנה איכא פלוגתא בריש ערלה דאיתא שם הנוטע לסייג ולקורות פטור מהערלה ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והביא שם הרמב"ם בפירושו דאין הלכה כר' יוסי ונראה דעתו שם דלת"ק לא מצי לומר שיהי' חציו למאכל וחציו לסייג ולקורות. אך ר' יוסי סובר דיוכל לומר כן ואין הלכה כר' יוסי אבל בחיבורו פסק הרמב"ם כר' יוסי ובכסף משנה דגם הת"ק מודה לו

מז) וא"כ אין מקום לקושית הר"ן דגם בנוטע לסייג ולקורות יתבטל העץ מאכל בו דמאי מהני שיתבטל היחור של מאכל בהאילן הנטוע לסייג ולקורות לא יהי' היחור של ערלה רק כאלו הוא מגופו של אילן דג"כ הדין דבאומר דענף זה יהי' למאכל זה הענף הוי ערלה וגם בזה היחור לא עדיף אם הי' מגופו של אילן דג"כ הדין כיון דחישב עליו לאכילה הוי ערלה. וכן נראה מפורש מלשון רש"י דכתב התם גבי זקנה לאו בת אמליכי הוא לחזור ולהיות ילדה על שום מחשבה אבל נטע לסייג אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות חייבת בערלה הלכך ילדה דקא מרכב בגוה לאכילה חייבת בערלה אע"ג דלא אמליך אקמייתא הא מיהו לאכילה הוי ומהני מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוי חישב עלה הוי מהני מחשבה אע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה עכ"ד רש"י

מח) הרי מבואר בפירוש רש"י כדברינו הנ"ל וסרה קושית הר"ן ובזה ג"כ ניחא דברי הירושלמי דמונין משעת נטיעה הראשונה דגם זה בטל היחור בהאילן ודינו כגוף האילן דהחלק שחשב עליו לאכילה אסור בערלה וא"כ שפיר מונים משעת נטיעה הראשונה אך לשיטת הר"ן ז"ל דהוא ס"ל כשיטת הר"מ דר' יוסי חלק על הת"ק והת"ק סובר דלא יוכל לחשב על חצי האילן לאכילה ועל חצי לסייג ולקורות או דהר"ן ס"ל דאף לר' יוסי דמצי לחשב על חצי האילן לאכילה וחצי לסייג ולקורות הוא רק בתחילת הנטיעה שכן נראה שם לשון המשנה דקאי רק על תחילת הנטיעה אבל אם בא לחשוב אח"כ לאכילה לא מהני רק אם חשב על כל האילן לאכילה לא על מקצתו

מט) ומשו"ה שפיר מקשה הר"ן דלבטל היחור בהאילן שהוא נוטע לסייג ולקורות ולא שייך לומר דניהו דהוא כגופו של אילן מ"מ היחור הזה חישב עליו לאכילה ואסור משום ערלה דלא מהני מחשבה רק על כל הנטיעה ולא על יחור אחד כנ"ל. אך לענין זה שפיר נוכל לומר דלענין זה לא בטל היחור בהאילן כאשר בארנו לעיל דלכל דבר אין ביטול היחור באילן רק לענין הנטיעה בערלה דחשיב כאילו יונק משל היתר כיון דהיניקה הולך דרך הזקנה שהוא יונק מהיחור וגם יניקת הילדה הוא של היתר אף דלענין כל דבר אינו בטל ועומד בפ"ע אבל יונק יניקה של היתר כיון דהיניקה הולך דרך הזקנה וזה הוא לענין ילדה בזקנה אבל ילדה בילדה שגם הראשונה היא ילדה אך שהוא נטוע לסייג ולקורות היחור שהוא נטוע למאכל אסור ולא שייך לומר שהוא יונק יניקה של היתר שלדידי הוי יניקה של איסור כיון שהוא הורכב למאכל אף אם נימא דאין הלכה כר' יוסי ולא יוכל לחשב על חצי אילן למאכל וחצי לסייג ולקורות מ"מ המורכב שהוא לכל דבר אינו בטל בזקנה כנ"ל רק לענין היניקה אבל לשאר דברים עומד בפ"ע ושפיר הוי כאילו הוא נטוע למאכל בפ"ע ואסור ואצלו הוי יניקת איסור דאף לגבי האילן אם הי' חשב על כולו למאכל הי' אסור משום ערלה ולענין הרכבה זו הוי כאילו חשב על כולו למאכל ודוק

נ) עוד נראה לי להביא ראי' דרק לענין ערלה בטלה הילדה בזקנה ולא לשאר דברים מע"ז (בדף מ"ז.) שהבאנו לעיל דאיתא שם ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש רש"י שאם נטע מותר משום דהוי זוז"ג האגוז דאיסור דהיתר והרכיב פירש רש"י היינו שהרכיב ילדה בזקנה והיא מילתא אחריתא ועוד הביא לשון שני שהרכיב קאי על נטע שאותה