בכורי שלמה חלק א נו

דאין מזכירין צדדים כלל ולשיטת הירושלמי מזכירין כאן צדדים והוי חצי סוס וחצי חמור ואסור משום כלאים

יח) ואפשר לומר דפליגי בשני הלשונות בגמרא נדה (בדף ל"א.) תנו רבנן שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו העצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין כו' דרש ר' יוסי הגלילי מאי דכתיב אודך ד' על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד אדם נותן זרעונים בערוגה כל אחת ואחת עולה במינו ואילו הקב"ה צר העיבור במעי האשה וכולם עולין למין אחד. [פירש"י זרע האב והאם נעשין בריה אחת] ד"א צובע נותן סמנין ליורה כולן עולין לצבע אחד [פירש"י כמה סממנים צריך לצבוע שחור קליפת עץ וטחינת רחיים של נפחים וכמה דברים וכולן נעשים שחור ואינו יכול לצבוע ביורה משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות. יש כאן ט"ס ואולי צ"ל כי אם בשנים ושלשה מקומות] ואילו הקב"ה צר העיבור במעי האשה כל אחת ואחת עולה למינו. ופירש רש"י לובן מן האיש ושחור מן האשה

ונראה דבשני לשונות הללו פליגי דללישנא קמא לא אמרינן דלובן מן האיש ושחור מן האשה ופליג ע הברייתא דאביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידין וצפרנים וכו' אך הרבותא הוא אצל הקב"ה שאם שאביו נותן זרע לובן ואמו מזרעת אודם מ"מ משניהם נעשה צבע אחת וזרע אחד וזה הרבותא לא כבשר ודם ששני זרעים כל אחד למינו וללישנא בתרא סבר כהברייתא דמזרע האב שהוא הלובן נעשה אברים מיוחדים ומזרע האם שהוא האודם נעשה אברים מיוחדים וזה הוא הרבותא אם שנתנו כמו ביורה אחת כל אחד נשאר בפ"ע לא כמו שנותנים צבעים ליורה

יט) ונראה דבזה פליגי הגמרא דילן עם הירושלמי דגמרא דילן סובר כלישנא קמא דמזרע האב וזרע האם נעשה דבר אחד משו"ה אין מזכירין כאן צדדים כלל כאשר פירש רש"י בחולין (בדף ע"ט.) בד"ה מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור קמ"ל שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין מזכירין צדדים דהא מבלבל זרעו כו' יע"ש ומשו"ה הפרדה גופא לא הוי כלאים שאין כאן צדדים כאשר סיים שם רש"י דמין בפ"ע והירושלמי סובר כלישנא בתרא וכברייתא דכל אחד עולה בפ"ע מזרע האב נעשו אברים אחרים ומזרע האם נעשו אברים אחרים ושפיר יש כאן צדדים והוי כלאים וזה ניחא בבעל חי דיש כאן צדדים אבל באילן אף הירושלמי מודה דאין כאן שום צדדים לומר שזה הוא ממין זה וזה הוא ממין זה ושפיר אף הירושלמי מודה דאין מזכירין כלל צדדים ומשו"ה מותר לנטוע היחור שגדל משני מינים ביחד דאין זה כלאים רק מין בריה בפ"ע ולא הוי מהב"ע כנ"ל

כ) עוד אפשר לומר דאם נטל היחור מענפים הגדילים מאתרוג ולימו"ן ביחד ונטעו בארץ אינו פסול משום מהב"ע דהוי זה וזה גורם היחור שנטע הוא גורם איסור והקרקע הוא גורם היתר דהיכא דהרכיב כלאים הכל הוא איסור דכל הגידול הזה הוא באיסור אבל בלקח יחור מאלו הגידולין ונטע בארץ הנטיעה של עתה הוא של היתר כדאיתא בירושלמי הנ"ל דמותר ליקח ענף מכלאים ולנטעו בארץ אך היחור הזה בא בעבירה שהוא בעצמו גדל מתחילה מעבירה וא"כ הוי זוז"ג היחור הוא הגורם איסור והקרקע הוא גורם ההיתר

כא) אך זה תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' בע"ז (בדף מ"ח ע"ב) דאיתא שם זורעין תחתי' היינו תחת אשירה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. רבי יוסי אומר אף אין נוטעין תחתי' ירקות ביה"ג מפני שהנובלות נושרות עליהן והוי לזבל. ומקשה בגמ' דר' יוסי אדר' יוסי דר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר אלמא זוז"ג מותר ובמשנה סבר זוז"ג אסור והקשו בתוס' שם בד"ה ורבנן סברי דמשמע דרבנן דמתירין בימות הגשמים סוברים זוז"ג מותר וא"כ אמאי אין נוטעין ירקות בימות החמה דהוי ג"כ זוז"ג. הצל והקרקע ותירצו בתוס' דזוז"ג לא הוי רק ששניהם בענין אחד כמו זבל וקרקע דשניהם הוי ענין אחד ממש אבל פעולת הצל שלא יכם השרב והשמש בזה הוא גורם לבדו לא הוי זוז"ג

כב) אך שיטת רש"י אינו כן דאיתא אח"כ דר' יוסי אומר דאין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש רש"י דנטע אגוז של ערלה מותר משום דהוי זוז"ג האגוז של איסור וקרקע של היתר ואח"כ בהרכיב פירש רש"י שני לשונות. לשון אחד שהרכיב ילדה בזקנה דאמרינן זוז"ג מותר ועוד פירוש שנטע והרכיב דבר אחד שזה הנטיעה שבא מאגוז של ערלה הרכיב אח"כ באילן אחר והוי זוז"ג ודחה רש"י פירוש זה דאין אנו צריכין להיתר מטעם זוז"ג מה שהרכיב הנטיעה מאגוז באילן אחר דהנטיעה הראשונה תיכף הוי זוז"ג האגוז והקרקע ובתוס' דחו פירוש רש"י שפירש דהרכיב קאי על ילדה שהרכיב בזקנה פה אינו צריך לטעם זה וזה גורם אך ממילא בטל הילדה בזקנה כדאיתא בסוטה אך הפירוש הוי כפירוש האחר דנטע והרכיב הוי דבר אחד היינו הנטיעה שצמחה מהאגוז הרכיב באילן אחר דהוי זוז"ג ולא קשה דהנטיעה הראשונה מותר מטעם זוז"ג הנטיעה דאיסור והקרקע דהיתר כיון דזה הוי שני דברים הנטיעה והקרקע לא מקרי זה גורם רק אם שני הגורמים הוא בדבר אחד כשיטתם דלעיל וע"ש

כג) הכלל דמחולקים בזה רש"י ותוס' אם הנטיעה של איסור וקרקע של היתר מיקרי זה וזה גורם לשיטת רש"י מיקרי זוז"ג ולשיטת התוס' לא מיקרי זאת זוז"ג

כד) וא"כ ה"ה לענין מהב"ע שיצא באתרוג מיחור של כלאים שנטע אח"כ בארץ תלוי בשיטת רש"י ותוס' לשיטת רש"י הוי זוז"ג ומותר לענין מהב"ע דשני גורמים יש כאן שגורמים הגידול הנטוע שבא לעולם על ידי עבירה והקרקע דהיתר ואינו דומה לכלאים שגדל על כלאים ממש מה שהרכיב יחור של אתרוג בלימו"ן דשם הוי הכל באיסור דהנטיעה זו כולה של איסור וממילא כל הגידול באיסור הן מצד האילן הן מצד הקרקע והן מצד הזקנה כיון שכל הנטיעה זו באיסור אבל אם נטע יחור מאילן זה במקום אחר שהנטיעה של עתה הוא של היתר רק דנימא דהוי מהב"ע שהיחור בא ע"י עבירה בזה שפיר הוי זוז"ג היחור שבא ע"י עבירה והקרקע של היתר והוי לשיטת רש"י זוז"ג

כה) אך ששיטת רש"י תמוה מאד קושית התוס' אם נימא דנטיעה של איסור וקרקע של היתר הוי זוז"ג אף דלא הוי שני הגורמים בדבר אחד אם כן קשה לרבנן דסוברים דזוז"ג מותר אמאי אין נוטעין תחתיה ירקות בימות החמה הא הוי זוז"ג צל דאשירה דאיסור וקרקע דהיתר:

ומה שנראה לי לתרץ דהנה הר"ן הביא להקשות בשם הרמב"ן מאי דמקשה הגמרא דר' יוסי אדרבי יוסי דבמתניתין סובר ר' יוסי דאין נוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים משום שהנובלות נושרות והוי זבל וסובר זה וזה גורם אסור ושם ר' יוסי סובר דאין נוטעין אגוז של ערלה ואם נטע והבריך מותר אלמא סבר זוז"ג אסור והקשה הר"ן בשם הרמב"ן דמאי קושיא הא גם שם סובר רבי יוסי דלכתחלה אין נוטעין אגוז של ערלה רק בדיעבד מותר ואם כן ניחא ג"כ במשנה מאי דסובר ר' יוסי דאין נוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים דהא לכתחלה עכ"פ אסור ותירץ הרמב"ן דטעמא דאסור שם בנטיעה אגוז של ערלה לכתחלה אף דהוי זוז"ג דהוי מבטל איסור לכתחלה אבל שם בנוטעין תחתיה ירקות בימות הגשמים זה הביטול בא ממילא ואין זה מבטל איסור והיה מותר אף לכתחלה

כו) והנה לכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים דא"כ גם שם בנטע אגוז של ערלה נימא דהביטול הוי ממילא מה שגדל אח"כ וע"כ כיון דהוא עשה מעשה הנטיעה הוי אילו הוא ביטול בידים וא"כ ה"ה שם בזרע תחתי'