בכורי שלמה חלק א מב

לנו מזה דאפילו אם נימא כדעת הגד"ת דקריאת המגילה דאורייתא יש מקום להתיר בנ"ד. ועוד דאף אם נימא דאינו ס"ס מטעם שמא נשרו משום דהוי שם אונס חד. מ"מ הוי ס"ס שמא מגילה דרבנן ואף אם מגילה דאורייתא מ"מ שמא כדעת הפוסקים דקטן כשר לכתיבת המגילה וכמו שהוכחתי לעיל בס"ד דזה הוי ספיקא דדינא דתלוי בפלוגתא דהרמב"ם וש"פ אם מגילה צריכה עיבוד לשמה

צא) עוד נלפע"ד דבר חדש אף לפי שיטת כ"ג דמגיל' דאוריית' מ"מ עכ"פ בקריאת המגילה דלילה יהיה מותר לקרות במגילה שכתבה קטן בן י"ג שנים שלא נודע אם הביא ב"ש כיון דקריאה זו דלילה וודאי הוי רק דרבנן כמ"ש הנוב"י (חא"ח סי' מ"א) וכ"כ בפמ"ג או"ח (סי' תרפ"ז במ"ז סק"ג) א"כ ה"ה בנ"ד כיון דקריאת המגילה דלילה דרבנן סמכינן על חזקה דרבא ומותר לקרות בו כמו דסמכינן בתפלה על חזקה דרבא (בסי' נ"ה). לכאורה נוכל לשדות נרגא בזה ע"פ מ"ש מהרש"ח הובא במג"א (סי' קפ"ד סק"ז) בספק אם ברך בהמ"ז דצריך לחזור ולברך. והקשה אמאי צריך לחזור ולברך כל הברכות של בהמ"ז דהא איכא ברכות שהם מדרבנן. ותירץ משום דלא יהיה זילזול להדרבנן יע"ש. א"כ אפשר לומר לכאורה ה"ה בנ"ד דכיון דביום פסולה ואם נתיר בלילה לקרות בה משום דהוי רק דרבנן יהיה זילזול להדרבנן

צב) אמנם באמת אינו דומה לזה דשאני התם דהדאורייתא והדרבנן הם ביחד לכך צריך לברך הכל דאל"ה יהי' זילזול. אולם כאן דאינם בזמן אחד לא שייך זילזול וגם לפי מש"כ כ"ג דנ"ד כשר לכתיבת ס"ת משום דהקריאה לא הוי אלא דרבנן ג"כ יקשה הלא פרשת פרה לי"א ופ' זכור דהוי דאורייתא דאז פסול הס"ת ושוב יהיה פסול גם בשאר ימות השנה אף דאינו רק מדרבנן שלא יהיה זילזול להדרבנן אע"כ לחלק כמו שכתבתי ויעי' במג"א סי' תל"ט סק"ג בתירץ הראשון ודוק

צג) עוד נלפע"ד לתרץ קשיית כ"ג דהא אסור לעשות ס"ס לכתחלה לפענ"ד זה לא מקרי לכתחלה רק דיעבד דאם נימא דאסור לקרות בו המגילה פסולה ואין לו דיעבד גדול מזה. יעי' בשו"ת פרח מטה אהרן הובא בפני ארי' דדבר דהוי שעת הדחק לענין ס"ת אף לכתחלה הוי כדיעבד יע"ש. א"כ בנ"ד עכ"פ בשעת הדחק שאין לו מגילה אחרת בוודאי מותר לקרות בה דזה הוי כדיעבד. אולם גם בלא זה כבר העליתי דאפילו שלא בשעת הדחק לא שייך כאן לומר דאין לעשות ס"ס לכתחלה וכנ"ל. היוצא לנו מכל זה תבנא לדינא לפענ"ד דבנ"ד המגילה כשרה עכ"פ בשעת הדחק שאין לו אחרת. כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה כיון שכבוד גאונו השיג עלי אף שתרצתי את דברי בכל זאת אני מבטל דעתי מפני דעתו הרחבה מני ים. עד שאשמע שכ"ג הסכים כעת לדברי. אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כו' כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן י

ב"ה יום ג' תרומה שנת תרח"ם לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד ידיד נפשי שארי ומחו' ה"ה הרב הגאון הקדוש. המפורסם בקצוי ארץ. פאר הדור. סיני ועוקר הרים. בוצינא קדישא. חסידא ופרישא. פרי קודש הלולים נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מוה' יעקב לאנדא שליט"א אבד"ק נאשעלסק. לפני שמש יגון שמו. ואורו על כנפות הארץ

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

באתי בשאלתי לשחר פני קדשו אשר יאבה בטובו להשיב לי על מה שהעלתי לפי עניית דעתי בענין הלכה את חות דעתו הרחבה. ולבי ירחש למר תודה חלף זה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) הברכי יוסף בא"ח (סי' א') העלה אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד' אמות כמו בשבת. ובשערי תשובה השיג עליו. וכתב דעדיף שילך במרוצה שלא להשהות הר"ר השורה על ידיו. ע"ש. ולפענ"ד נראה עיקר כהרב ברכי יוסף דהרי מבואר בב"ח (סי' ד') שהביא בשם התולעת יעקב ב' הזוהר הקדוש. וז"ל ההולך ד' אמות בלי נט"י חייב מיתה. וכיון שכתב ההולך כו' נראה מדבריו דעיקר הקפידא של העונש חיוב מיתה הוא דוקא בהולך ד' אמות אבל אם הוא במקומו יושב או עומד כשיעור הליכת ד' אמות אף ששוהה הר"ר עליו שיעור ד' אמות מ"מ ליכא חיוב מיתה דאל"ה גדולה מזו היה צריך להזוהר להשמיענו דאף דיושב במקומו כשיעור ד' אמות חייב מיתה. אע"כ לומר דדוקא נקט הולך. ואף דבשוהה עליו הר"ר פשוט דג"כ יש בו איסור מ"מ אינו חמור כ"כ כמו הולך וזה א"צ לפנים ואף שבזוהר שלפנינו לא נמצא כן. אולם בספר ברכי יוסף העיד שראה כן בהקדמת זוה"ק בכת"י. יע"ש]

ב) ונלפע"ד לומר דדוקא אם השוהה הוא מצד רצונו להשהות עליו הר"ר אז יש בו איסור אבל אם הולך ליקח לו מים לנט"י להעביר מעליו הר"ר ורק דשוהה מעט בכל פעם כדי שלא ילך ד' אמות רצופים בלי נט"י שלא לעבור על דברי הזוהר הקדוש. באופן זה ליכא איסור. וחילי דילי מש"ס דע"ז (דף ס"ג:) שכרו לשבור ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דילמא כל למעוטי תפלה שפיר דמי. אמר ר"נ ישבור ותבוא עליו ברכה כו'. וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' קל"ג ס"ז) יע"ש. מבואר משם דאע"ג דרוצה בקיומו עד שיבער היי"נ מ"מ מותר כיון דעוסק לבער היי"נ. ולמעט תפלה. וא"כ ה"ה בנ"ד אף דמשהה הטומאה עליו כיון דעוסק למעט את התפלה הר"ר מעליו דהא הולך ליטול ידיו רק שמשהה בכל פעם מעט כדי שלא יעבור על דברי הזוהר. וא"כ השוהה עצמו הוא למעט את התפלה כ"ש דלית לן בה

ג) ונראה לי להביא עוד ראיה לזה מדברי התו' בפסחים (דף כ"ט:) דהעלו דהמשהה חמץ על מנת לבערו אינו עובר בבל יראה וב"י יע"ש. וה"ה בנ"ד דהשוהה הוא ע"מ שיסיר ממנו הר"ר ועוסק לבער הר"ר מעליו מש"ה אינו עובר. ואין להקשות דלפ"ז נתיר לו ללכת ד' אמות ליקח לו מים לנטילה במהירות כדי למעט את התפלה דשרי. ז"א. מהי תיתי נתיר לו איסור של חיוב מיתה. רק נתיר לו איסור הקל ממנו שהוא איסור השוהה. [ואף אם נימא דגם בשיהה יש איסור חיוב מיתה מ"מ עכ"פ קל הוא ממי שהולך ד' אמות בלי נט"י. כיון דכאן הוי בשב וא"ת. אולם העיקר נראה מדברי הזוהר דקפיד דוקא על ההליכה ואז הוי חיוב מיתה דוקא] וכמו דאמרינן במסכת יומא (דף פ"ג) והובא להלכה בא"ח (סי' תרמ"ח) במי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו גם מאיסור עד שיאירו עיניו. ואם יש כאן שני מיני איסורין אחד חמור מחבירו מאכילין אותו הקל תחלה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד מוטב שיעבור על איסור שיהה משיעבור על דברי הזוהר בהליכה דאז הוי וודאי חיוב מיתה

ד) לכאורה נוכל להביא ראיה עצומה לשיטת השערי תשובה דהנה בשבת (דף ק"ל.) בתוס' ד"ה ר' אליעזר כ' התוס' וז"ל ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמ' דאמרו פעם אחת שכחו ולא הביא איזמל מערב שבת והביאו בשבת שלא כרצונו שהביאו דרך חצירות וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא דרך ר"ה אלמא דשרי ר"א דרך ר"ה דהוי דאורייתא. כדי למהר המצוה אף ע"פ שיכול לעשות בענין דליכא אלא איסורי דרבנן ע"כ. א"כ כ"ש בנ"ד