בכורי שלמה חלק א מא

דלא יוכר מ"ה א"צ לברר כלל אבל בנ"ד יכול לברר היתרו כגון אם ימצא ב' שערות בוודאי יהיה גדול

פו) אולם גם בנ"ד א"ש דא"צ לברר דהא בנ"ד ג"כ אי אפשר לברר איסורו דאם נמצא שאין לו ב' שערות ע"כ נחמיר מספק מ"ה א"צ לברר כלל וכמו שהבאתי ראי' על זה מדברי הישועות יעקב ביו"ד (סי' א') ובא"ח סי' ח' וכבר קדמו בזה בשו"ת נוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' מ"ג) שכתב להדיא כן דאם לא נוכל לברר ב' הספיקות ונצריך להחמיר אח"כ מספק לכן גם ספק האחד שיש לברר ג"כ א"צ לברר ובחדושי הרי"מ בריש כתובות הביא כעין זה בשם הפנ"י יע"ש] ואין להקשות דלא נוכל לסמוך בנ"ד על ס"ס משום דאיכא חזקת חיוב על קרקפתא דגברא שחייב לקרות במגילה כשירה ודעת הרבה פוסקים דבמקום חזקה לא מהני ס"ס כמבואר בסי' ק"ו

פז) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש הכה"ג (יו"ד סי' י"ח) דבספיקא דדינא לא שייך לומר אוקמא אחזקה דמשום החזקה לא ישתנה הדין וכ"כ המל"מ בפ"ב מה' טומאת צרעת יע"ש א"כ דבנ"ד דהוי ספיקא דדינא נוכל לסמוך אס"ס. אולם נוכל לשדות בזה נרגא ע"פ מ"ש הגרע"א בשו"ת (סי' ל"ז) דיש בזה פלוגתא דרבוותא דנראה מדברי הר"ן פ"א דקידושין גבי נתנה היא שחולק ע"ז הכלל. ועוד שכ' דלא מצא ראי' מבוררת להתיר בס"ס ס' אחד ברבוותא וספק אחד במעשה במקום חזקה יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דהוי ספק אחד דרבוותא וספק אחד דמעשה אפשר דלא נוכל לסמוך על הס"ס עד שיברר. ונלפע"ד לתרץ באופן אחר דמ"ה נוכל לסמוך על, הס"ס אף במקום חזקת חיוב דכיון דאיכא חזקה דרבא איכא חזקה בהדי חזקה ונשאר ס"ס שלא במקום חזקה היוצא לנו מכל זה דבנ"ד בקטן שהוא בן י"ג שנים ולא נודע אם יש לו ב' שערות כשר לכתיבת המגילה אי משום הוכחתי דהעיקר כדעת רוב פוסקים דקריאת מגילה דרבנן וא"כ מהני חזקה דרבא וכמ"ש כבוד גאונו בספר תורה דמהני כיון דקריאת התורה הוא רק מתקנת עזרא. אלא אפילו אם נימא דהוה ספק אם קריאת המגילה דאורייתא או דרבנן ג"כ מותר בנ"ד משום דהוה ס"ס ואף דיש חזקת חיוב מ"מ נגד זה איכא חזקה דרבא והמגילה כשרה ומותר לעשות לכתחלה ס"ס משום דבלא"ה יש כמה צדדים להתיר וכמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' נ"ז) או משום דבמצוה מותר לעשות לכתחלה ס"ס כנ"ל

פח) עוד נלפע"ד דאף אם נימא כמ"ש כבוד גאונו דמגילה הוא דאורייתא מ"מ א"ש בנ"ד דהמגילה כשרה כיון דמ"מ יש חזקה דרבא ואף דהמעיין בשמעתין בנדה פ' יוצא דופן נראה דחזקה דרבא לא נאמרה אלא בסתמא שלא נבדקה אבל היכא דבדקו ולא אשכחו לא וכ"כ התוס' להדיא בפ' מי שמת (דף קנ"ו) יע"ש. מיהו אהני לן חזקה דרבא אף היכא דבדקו ולא אשכח כדי לחוש לשמא נשרו וליהוי האי כשאר הספיקות דאי לא הוה חזקה דרבא לא הוי חיישינן לשמא נשרו כיון דליכא קמן סימני נערות וכ"כ התוס' בפ' בא הסימן יע"ש וכ"ד הרא"ש ז"ל. וכ"כ המחנה אפרים בה' עדות א"כ כיון דאף אם בדקנוהו ולא היה לו ב' שערות מ"מ יש ספק שמא נשרו א"כ שוב הוה ס"ס ספק אם נבדקוהו נמצא שיש לו ב"ש וספק ב' גם אם לא נמצא אצלו שמא נשרו א"כ לא נוכל לברר ב' הספיקות רק ספק אחד דהא גם אם נמצא שאין לו עדיין יש ספק שמא נשרו ונצריך להחמיר מספק אחד ובאופן זה א"צ לברר כלל וכמו שהבאתי לעיל ב' הנוב"י והישועת יעקב. ועוד דהא הש"ך כ' (בסי' ק"י) דאף דדעת הרשב"א דהיכי דאיכא ס"ס צריך בדיקה מ"מ הסה"ת והסמ"ג כתבו גבי רואה דם מחמת תשמיש דמותרת בלא בדיקת שפופרת מטעם ס"ס הובא ביתה יוסף ביו"ד (סי' קפ"ז) וכ"כ המרדכי בפ"ב דשבועות בשם ר"י עכ"ל הש"ך. א"כ אף אם נימא דלא כשיטת הנוב"י והישועת יעקב יש מקום להקל בנ"ד ולסמוך על הסה"ת והסמ"ג והמרדכי הנ"ל דא"צ לברר בס"ס

פט) אולם יש לשדות נרגא בזה דהנה הרשב"א כתב בתשובה (סי' אלף רי"ו) וז"ל והלכך אשה זו שנסתפקו במספר שנותי' אנו חוששין שמא כבר הגיעה לכלל שנותי' ומקודשת היא דבר תורה ואם נבדקו ולא מצאו לה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששים לשמא נשרו וכדרבא אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש לומר שיש בזה שני ספיקות ס' שמא הגיעה לכלל שנותי' שמא לא הגיעה לכלל שנותי' ואפילו אם ת"ל שהגיעה ס' הביאה סימנים ונשרו ספק לא הביאה וכל ס"ס אפילו בשל תורה לקולא ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר יע"ש. וכ' בשו"ת מהרשד"ם (בסי' ר"ז) בפן הא' דזה מקרי ספק אחד ספק קטנה ספק גדולה וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' מ"ח) וכ"כ מהר"ש הלוי הובא בפני משה (ח"א סי' י"ז) יע"ש. א"כ גם בנ"ד לא מקרי ס"ס רק ספק אחד אם הוא קטן או גדול דהא מה דחיישינן שמא נשרו ג"כ הוא ספק שמא גדול ואף דבס' אלי' רבה וזוטא (בדף נ"ה) קהה הרבה על חילוק זה דמהרשד"ם. אולם יעי' בס' דברי אמת בשו"ת שהביא שלא ראה דברי הרב מהרי"ט (ח"א סי' נ"א) והוא שהרב מהר"ם קושטאלץ הקשה להרב מהר"י דא"כ כל ס"ס שבעולם לא הוי כי אם ספק אחד ספק טמא ספק טהור ספק מותר ספק איסור. ספק פנוי' ספק א"א. כאשר הוקשה להרב א"ר וזוטא ומהרי"ט השיב לו דמי האי צורבא מדרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתתא דהלא לענין גדלות ושתהא נקראת האשה גדולה צריכין שני דברים וחד בלא חד לא הוי סימן אם השנים לחוד כל שלא הביאה סימנים כקטן שנולד דמי. ואם סימנים בלא שנים שומא הן הלכך כשמספקינן אם יש לה שנים ושערות והוי גדולה או דאין לה והוי קטנה יע"ש. וא"כ גם בנ"ד לא הוי ס"ס דהא גם בנ"ד אף שהגיע לשנים כל שאין לו ב"ש לא הוי גדול א"כ ליכא רק ספק אחד אם יש לו גם ב"ש דהיינו אם נבדקו ונמצא או אם לא נמצא רק דנשרו והוי גדול או דבאמת עדיין לא היה לו עוד והוי קטן

צ) אולם י"ל עדיין בנ"ד דהוי ס"ס מעליא דהנה מוהריב"ל (ח"א ריש כלל ג') ומהראנ"ח (ח"א סי' כ"ו) ושו"ת מוהרי"ט (ח"א סי' מ"א) ומהרח"ש (סי' ל"א) ושו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' נ') כתבו בביאור דברי הרשב"א הנ"ל דאין מקום לומר ס"ס דכשתמצא לומר הגיע לכלל שנותי' שוב אין לספק ולומר שמא לא הביאה ב' שערות דחזקה כל שבאה לכלל שנותי' מביאה סימנים וכדרבא וכן אם אנו אומרים שהביאה סימנים שוב אין לספק ולומר שמא לא הגיעה לכלל שנים דעל הרוב אין באין אלא לאחר השנים ולפיכך כ' הרשב"א שיש להתיישב בדבר יע"ש. א"כ לפי שיטה זו בנ"ד הוי ס"ס מעליא דהא הכא ספק אחד שמא יש לו ב"ש ואת"ל דאין לו שמא נשרו בפרט שהם כתבו דכשתמצא לומר הגיע לכלל שנותי' שוב אין לספק ולומר שמא לא הביאה סימנים דחזקה כל שבאה לכלל שנותי' מביאה סימנים וכדרבא א"כ עדיפא משאר ס"ס דהחזקה מסייעת ואף דהמחנה אפרים שם והרב אלי' רבא וזוטא השיגו על מהריב"ל וסייעתו דהלא אמרו בפ' יוצא דופן דחזקה דרבא לא נאמרה אלא בסתמא אבל כל שנבדקה ולא מצאו לה למ"ד חוששין שמא נשרו הוי ככל ספק דעלמא. וכמ"ש התוס' בפ' מי שמת (דף קנ"ו) והרשב"א מיירי בנבדקה ולא מצאו לה שערות וא"כ חזר הס"ס למקומו ספק לא הגיעה לכלל שנים ואת"ל הגיע מאחר שנבדקה ולא מצאה לה י"ל דספק הביאה סימנים ונשרו ספק לא הביאה דליכא חזקה דרבא שכבר נבדקו ולא מצאו לה ואפשר שלא הביאה. ויעי' בס' דברי אמת שתירץ קושייתם ומ"מ אף לפי דבריהם ג"כ הוי ס"ס בנ"ד. דהא בנ"ד מיירי בלא נבדק א"כ יש ס"ס ספק שמא נמצא אצלו ב"ש ואם לא נמצא אצלו שמא נשרו ובפרט לפי מ"ש שם הרב דברי אמת דלפמ"ש התוס' בשם הר"ת וכ"כ בס' התרומה דהאידנא אין אנו בקיאים בגומות וג"כ מי יוכל לבדוק כל גופה. וכ"ש נשים אף אם בדקו ולא מצאו הוי לי' כאילו לא נבדקה ואתיא לה חזקה דרבא במקומו והביא זה בשם הראנ"ח יע"ש. א"כ בנ"ד ניחוש שמא נשרו אף אם נבדוק ולא נמצא לו ב"ש א"כ עדיפא מס"ס ומהני מטעם חזקה דרבא. היוצא