בכורי שלמה חלק א מ

קטן כדמוכח בש"ס בבית הפרס ואבני מקורזלות בבה"כ כמ"ש בתומים (סי' כ"ח)

עו) ולפע"ד אי מהא לא תברא דנהי דמצוה דרבנן נדחה מפני בזיון קטן אבל מקרא מגילה אינו נדחה מפני בזיון קטן אף דהוא דרבנן משום פרסומא ניסא ול"ד להתם בבית הפרס ואבני מקורזלות בביה"כ דלא שייך האי טעמא דפרסומא ניסא. הלא גדולה עזו מצינן בברכות (דף י"ד ע"א) דבעי שם ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דלמא פרסומא ניסא עדיף וכן במגילה (דף ג') דמגילה דחי עבודה משום פרסומא ניסא וכ"כ הפמ"ג בסי' תרפ"ז בא"א סק"ג דבשניהם דרבנן מגילה קודם משום פרסומא ניסא וזה פשוט. ועוד אם נימא כמ"ש כבוד גאונו בדעת המג"א אמאי חולק על הט"ז והסכים להר"ן היה לו לומר כסברת הט"ז דכל מצות דאורייתא נדחין מפני מקרא מגילה אע"כ דס"ל כהר"ן ומ"מ אין נדחה מקרא מגילה מפני בזיון קטן משום פרסומא ניסא

עז) ומה שהביא כבוד גאונו ראי' לדעת הט"ז ממ"ש המחבר דאין קטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול ובנר חנוכה הביא דעת בעל העיטור דקטן שהגיע לחינוך מדליק נ"ח אע"כ דאזיל לטעמי' דפסק כהרמב"ם דכל מצות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה הרי דנתנו להם חומר של תורה וע"כ אין קטן שחיובו מדרבנן יכול להוציא עכ"ד הקדושים

עח) ולפע"ד אינו ראי' דיכולים לתרץ כמו שכתבתי לעיל (אות כ"ז) דכיון דקטנים אין חייבים רק לשמוע ולא לקרות וגדולים חייבים לקרות מ"ה אינם יכולים להוציא את הגדול אבל בנר חנוכה חייבים כמו הגדולים כמ"ש הא"ר והפמ"ג בספרו ראש יוסף

עט) עוד יש לתרץ דהא דעת בעל העיטור הביא בשם י"א ודעתו הראשונה מביא בסתם וכבר הבאתי לעיל (אות ט"ז) בשם כמה פוסקים דמזה נראה דס"ל דדיעה הא' היא להלכה א"כ נראה דס"ל דגם בנר חנוכה אינו מוציא את הגדול כמו שהרגיש בזה הפמ"ג ונסתר ראיתו

פ) ומ"ש כבוד גאונו וכיון דכל הני מוכחי שדינו כשל תורה ממש א"כ הדבר ברור דלא סמכינן על חזקה דרבא. הנה לפע"ד הוכחתי דקריאת המגילה אין דינה כשל תורה ממש. א"כ הדרינן לכללא דסמכינן על חזקה דרבא

פא) ומ"ש כבוד גאונו דאין לעשות ס"ס שמא כהר"ן והתוס' דמקרא מגילה דרבנן. וס' שמא הביא ב' שערות והוי לענין דאורייתא ס"ס ולענין דרבנן נסמוך על חזקה דרבא. דליתא דכיון דהשתא ס' תורה יש עליו אינו יכול לצאת במגילה ספק פסולה לעשות ס"ס לכתחלה עכ"ל. ואף שכדבריו כ' גם הפמ"ג בה' לולב (סי' תרנ"ח בא"א סקי"ב) דאין עושין לכתחלה ס"ס לענין אתרוג ביו"ט א' לקטן בן י"ג שנים ולא ידעינן אי הביא ב' שערות יע"ש אולם לפע"ד ז"א וכבודו במקומו מונח. דהא כ' הטור באו"ח (סי' תמ"ב) וז"ל וב' בתים זה לפנים מזה וכחצי זית בכל אחד או כחצי זית בעלי' או באכסדרה שלפני הבית מיבעי' אם חשוב במקום אחד ולא אפשטא וכתב בעל העיטר מבטל וא"צ לבער דכיון דבטלו הוה ספק דרבנן ולקולא. וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל וכ"ה בש"ע שם ס"ח להלכה והוא מוסכם מכל הפוסקים. א"כ נראה אף דעתה הוה ספיקא דאורייתא ולהחמיר מ"מ מותר לעשות ממנו לכתחלה ספיקא דרבנן להקל. וא"כ מותר ג"כ לעשות ס"ס שיהיה להקל. ואף דכתבתי בשם הפמ"ג דכ' ג"כ זה הכלל דאין לעשות ס"ס לכתחלה לא קשי' עליו משם. דכבר הרגיש בזה הרב הפמ"ג בעצמו שם (בסי' תמ"ב בא"א ס"ק י"ג) שכ' וז"ל ולא דמי לקצת דינים אם נולד ספק קודם הביטול דלא מהני שיבטל דספק דדינא עדיף טפי או שאר תירוצים ועלח"מ פ"ב הי"ד עכ"ל. וכ"כ הלחם משנה שם חילוק זה בהלכה ו' וט"ס י"ד א"כ נראה שהרגיש בזה ותירץ דכאן רשאי לעשות מספיקא דאורייתא לכתחלה ספיקא דרבנן משום דהוה ספיקא דדינא דקיל א"כ גם בנ"ד דהוה ג"כ ספיקא דפלוגתא שוב רשאי לעשות לכתחלה ס"ס

פב) שוב מצאתי בשו"ת הרי"מ (חיו"ד סי' י"ב) ד"ה ואח"כ שהשיג ג"כ על הרב הנוב"י (בסי' מ"ג) שרצה לומר דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה והשיג עליו ג"כ מדברי הטור שהבאתי ושמחתי כי כוונתי לדעתו הגדולה. והוא הוסיף להביא ראי' מה' כלאים (סי' ש"ב) שכ' הטור באבד חוט אחד שמנתקו ותולין שניתק החוט הפשתן מטעם ספק דרבנן להקל ואף דעכשיו וודאי דרבנן מותר לסלק הוודאי שישאר ספק דרבנן לקולא יע"ש. וכאן נסתר תירץ של הלח"מ והפמ"ג. אולם אשתמיטתי' להלח"מ והפמ"ג במחכת"ר דברי הטור (בסי' ש"ב) בכלאים דשם לא הוי ספיקא דדינא ואפ"ה מותר לעשות ס' דרבנן לכתחלה. ויעי' בתוס' זבחים (דף ע"ב) ד"ה נתערבו גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה וגבי הצובע מלא הסיט ואורגו בבגד וכו' משום דאם נתערב באחרים יוכל להסיר מכל אחד מלא הסיט ומשתרי מטעם ס"ס משמע דעבדינן ס"ס בידים

פג) ואין לסתור זה דהא רק ספק אחד הוא ספיקא דדינא אם מקרא מגילה דאורייתא או דרבנן אבל ספק השני אם הוא קטן או גדול הוא ספק במעשה נלפע"ד להביא ראי' דאף בספק אחד דדינא וספק השני במעשה אזלינן להקל לעשות ס"ס בידים מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' נ"ז ס"כ) שהביא כן בשם תרומת הדשן (סי' קע"ח) ושם ביאר התה"ד הטעם דאזלינן להקל משום דהוא ספיקא דדינא דקיל [ואשתמטתי' להרב פמ"ג במחכת"ר דברי התה"ד האלו] יע"ש א"כ נראה אף דהוה רק ס' אחד דדינא הא ספק השני אם הנכרי ימכור לישראל זה הוה ספיקא דמעשה. ואפ"ה מתירין. א"כ ה"ה בנ"ד. ואף דהש"ך כ' שם דהתה"ד לא אמר סברתו רק בספק דרוסה משום דבלא"ה יש בדרוסה כמה צדדים להתיר אב במקום דליכא בלא"ה כמה צדדים להתיר אסור לעשות ס"ס בידים לכתחלה. מ"מ הא כבר העליתי דבנ"ד יש בלא"ה כמה צדדים להתיר. הלא העליתי דלדעת כמה פוסקים גם קטן כשר לכתיבת מגילה והעליתי דהוא ספיקא דדינא א"כ אפילו אם נימא דקטן פסול לכתיבת מגילה מ"מ העיקר דמגילה דרבנן ומהני חזקה דרבא. א"כ נהי דנימא דגם זה ספק אם מגילה דאורייתא מ"מ כיון דיש בלא"ה צדדים להתיר נוכל לעשות ס"ס בידים לכתחלה וז"ב בעזה"י

פד) באופן אחר נלפע"ד לתרץ דמ"ה מותר בנ"ד לעשות ס"ס בידים דנוכל לומר דהסברא דאין עושין ס"ס לכתחלה הוא משום אין מבטלין איסור לכתחלה דזה הוה ג"כ כמו מבטל איסור ע"י הס"ס וז"ב בסברא. והנה כבר כ' בא"ח ה' סוכה (סי' תרכ"ו) שהקשה הלבוש על מ"ש הש"ע צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהיה סכך רבה עליהו ומבטלן דמשמע דאפילו לכתחלה יכול לעשות כן יהא קיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה. ותירץ דטעם בעלמא בזה דגזרינן שמא יבוא להתיר כל האיסור אבל הכא במצוה לא שייך זה כיון דלמצוה קא מכוין לא יעשה המצוה בעבירה עכ"ל. א"כ גם בנ"ד א"ש דהיא ג"כ למצוה ליכא למיחש לביטול האיסור וגם לתירץ של הט"ז ב' הב"ח א"ש דכ' דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לל"נ יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד מותר אף לכתחלה לעשות ס"ס ולא שייך בי' ביטול איסור לכתחלה

פה) ואין להקשות דבנ"ד אסור לעשות ס"ס משום דאפשר לברורי אם יש לו ב' שערות חדא דכתבתי במכתבי הראשון ב' הפמ"ג דזה הוה טרחה ובזיון ובס"ס אם אי אפשר לברר בקל א"צ לברר. יעי' מג"א (סי' קצ"ט סק"ז) ואף אם נימא דזה לא מקרי טרחה מ"מ א"ש דהלא הבאתי ראי' מדברי בעל העיטור והרא"ש הובא בטור (סי' תמ"ב) ושם אפשר לברר ע"י בדיקה ואפ"ה מותר לעשות לכתחלה ס' דרבנן וא"צ לברר לבדוק וגם מהראי' בבגד שאבד בו כלאים ג"כ יש לברר ע"י צביעה ואפ"ה א"צ לברר. אמת דבשער המלך פ"ט מה' טומאת מת עמד ע"ז למה א"צ לברר, ותירץ כיון דיש ספק בבירורו דאם לא יוכר יושאר בספק יע"ש א"כ נוכל לכאורה לחלק דשאני התם דאי אפשר לברר היתרו דאפשר