בכורי שלמה חלק א לט

כשל תורה מ"מ לא מהני רק מדרבנן. א"כ ה"ה במקרא מגילה נהי דיש לו דין דנדחה הכל מפניו מ"מ לא מהני בתורת דין תורה רק מדרבנן. רק שעשאו חיזוק לדבריהם וכמו דמצינו עשאו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ועי' כתובות (דף נ"ו) ועירובין (דף פ"ה) וא"כ עדיין קשה למה נקרא הותירו אע"כ דנקרא הותירו כמ"ש הרמב"ן משום דניתן לכתוב וז"ב

סח) היוצא לנו מזה דהעיקר כדעת הר"ן דלא נוכל לומר כשיטת הט"ז שכתב בדעת הרמב"ם דס"ל דכל מצות נדחין מפני מקרא מגילה אף באין שהות לשתיהן כיון דמקרא מגילה לא הוה רק דברי קבלה שלפי דעת רוב פוסקים הוא דרבנן וליכא שום ראי' להט"ז מירושלמי

סט) ומ"ש כת"ר דכפי הנראה היו דברי הירושלמי הללו בהעלם דבר מרבינו הגדול הר"ן ז"ל. כמה גדולים חקרי לבו לכוון אל האמת והוא הפלא ופלא והנני להודיע לכבוד גאונו שזכה לכוון בזה לדעת הגדול התשב"ץ ז"ל בתשובה (ח"ג סי' רצ"ז) שכתב ג"כ דלהר"ן נעלם דברי הירושלמי האלו בהשגתו על הרמב"ן. והוסיף דנמצא במדרש רות ג"כ כהירושלמי. אולם מ"ש כבוד גאונו שאילו הר"ן ראה הירושלמי הנ"ל היה מודה להרמב"ם שמצות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה. דהלא כבר העליתי דליכא ראי' מדברי הירושלמי הללו

ע) שוב מצאתי בספר יפה מראה על הירושלמי שכ' וז"ל וכן קשה הא דקאמר התם אהא דת"ר מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו לישראל כו' מאי דריש אריב"ק ק"ו כו' מאי בעי מאי דריש כיון דברוח הקודש נאמרה. ואי הא ק"ל כיון דאין נביא רשאי לחדש למה קבלו דברי האומר דנאמרה לו ברוה"ק מאי משני והלא כיון דאין נביא רשאי לחדש מאי אהני ק"ו. וכי תימא כיון דאתי בק"ו כמאן דכתיב בתורה דמי למה הוצרכו למוצאה כתוב בתורה מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר תיפוק לי' מק"ו ור"י דאמר בפ' הנזכר עד שמצאו לה מקרא מה"ת מי פליגי אמ"ד דבק"ו אתיא עכ"ל ותירץ בדוחק

עא) ולפע"ד במחכת"ר אשתמיטתי' לדברי הרמב"ן שהבאתי דהק"ו אתי לחיוב הקריאה והרמז בקרא אתי לגוף הכתיבה ומתורץ יפה קושית היפה מראה. שוב ראיתי בספר מרגניתא טבא בשורש א' שכתב ג"כ כמו שכתבתי מדעתא דנפשי' ואשתמטתי' ג"כ דברי הרמב"ן שקדמו בזה מ"מ מדבריו למדנו דאם אין נביא רשאי לחדש גם ביש ק"ו אין רשאי לחדש ומ"ש היפה מראה וכי תימא כיון דאתי בק"ו כמי דכתוב בתורה דמי למה הוצרכו למאי שכתיב בתורה כתוב זאת זכרון בספר. ז"א קושיא כלל מ"מ לא נוכל לומר כן דאם נימא דהוה כמ"ש בתורה למה קראו הש"ס הותירו כקושית הרא"מ. אע"כ דלא הוה כמ"ש בתורה והא ראי' דאמרינן בש"ס מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ואם נימא דהוה כמו שכתוב בתורה למה טרח וכתב לה קרא גם עיקר ראית כבוד גאונו מגור ארי' אינו נראה דהא כ' שם וז"ל וכן מצות דרבנן כגון נר חנוכה אין הכוונה להוסיף על התורה רק לעשות זכר לנס עכ"ל. ועיקר כוונתו למ"ש מקודם אבל אם ישן בסוכה אחר שעברו ימי הסוכות אין זה הוספה כיון שכבר עברו ימי החג והוא לא מכוון להוספה אבל אם מכוון להוספה אפילו באמצע החורף עובר על בל תוסיף וע"ז כתב דכל מצות דרבנן ג"כ ליכא משום בל תוסיף משום דאין הכוונה להוסיף על מצות התורה רק זכר לנס. וא"כ מהי תיתי לומר דמקרא מגילה היו מכוונים להוסיף על התורה הלא גם מקרא מגילה תקנו משום פרסומא ניסא כדדרש ריב"ק ומה מעבדות לחרות אומרים שירה ממות לחיים עאכו"כ א"כ הוה ג"כ לעשות זכר לנס כמו בנר חנוכה. וגם כ' להדיא ב' הרשב"א בחי' לר"ה דבמקום שחכמים תקנו מחמת איזה טעם לצורך ליכא משום בל תוסיף א"כ תו לא נוכל לומר דבאמת הוי בל תוסיף רק מה שקראו הותירו הוא כמ"ש הרמב"ן משום דניתן לכתוב וז"ב בעזה"י

עב) ומ"ש כבוד גאונו וז"ל גם בהא דחזקיה קרי בהוצל בארביסר ובחמיסר הקשה הר"ן דהוה ספיקא דרבנן והוצרך ליישב דלחומרא עביד והרמב"ם פוסק דקורא בב' ימים הרי דס"ל דמעיקר הדין מחויב ואזיל לטעמי' דנתנו לו חומר של תורה עכ"ל הזהב

עג) ונלפע"ד לתרץ לעולם דהרמב"ם ג"כ ס"ל דלא הוה רק דרבנן אולם ס"ל דהא דמקילין בס' דרבנן דוקא אם לא אתחזק או איקבע איסור אבל אם איקבע איסור מודה דאזלינן להחמיר וכמ"ש מהרי"ט (בשניות סי' א') לשיטת הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת מ"מ זה דוקא בלא איקבע איסור אבל באיקבע איסורא מודה דאזלינן להחמיר. א"כ ה"ה בס' דרבנן יש לחלק כן. ובפרט דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דכל דרבנן ישנו בכלל לאו דלא תסור ובאמת תמה עליו הרמב"ן בס' המצות (שרש א') למה הקילו בס' דרבנן דהא ג"כ יש לו חומר דאורייתא משום לא תסור. ותירץ הרב מגילת אסתר משום דהם אמרו והם אמרו להקל בספק דרבנן לחלק בין דאורייתא לדרבנן. א"כ י"ל דהם אמרו דרק דנחית חד דרגא מדאורייתא היינו דבדאורייתא ס"ל להרמב"ם דמה"ת להקל רק מדרבנן להחמיר ובדרבנן הם אמרו להקל גם מדרבנן אולם זה דוקא בלא איקבע איסור אבל באיקבע איסור דס"ל גם להרמב"ם דמה"ת אסור מספיקא ממילא נחית חד דרגא בספק דרבנן דאיקבע איסורא דאסור עכ"פ מדרבנן. שוב מצאתי במל"מ ה' חמץ ומצה פ"ב ה"ח שכ' להדיא לחלק כך דבאתחזק חמץ בבית לא אזלינן להקל אף בספיקא דרבנן יע"ש וגם הפר"ח העלה בס' דרבנן דאתחזק איסור אזלינן להחמיר יעי' בכללי ס"ס בסי' ק"י שם. ממילא נוכל לומר כן בדעת הרמב"ם דבאיקבע איסורא אזלינן גם בדרבנן להחמיר והנה ידוע מ"ש הב"י באו"ח (סי' תרפ"ח) ב' ה"ר יוסף אבובי שהיה קורא תגר על המנהג שנהגו בכל עיר מוקפת חומה לקרות בי"ד וט"ו ודע"כ לא אמר הרמב"ם שקורין בב' ימים, אלא בכרך שהוא ספק דהיינו שקצתם אומרים מוקפת היא מימות יהושע ומקצת אומרים אינה מוקפת מימות יהושע אבל כל שאין יודעים בה כלל לא מקרי ספק והיה מביא ראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' שגגות אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כו' עכ"ל. א"כ אם נימא כמ"ש כבוד גאונו דהטעם של הרמב"ם משום דס"ל דמקרא מגילה דאורייתא למה לי' להרמב"ם דמיירי באקבע איסור הלא ספיקא דאורייתא גם להרמב"ם מ"מ עכ"פ מדרבנן להחמיר וצריך לקרות גם ביום ט"ו מספק בלא ברכה עכ"פ. אע"כ דהי' קשה לי' להרב יוסף אבובי ז"ל על הרמב"ם דלמה מחמיר בב' הימים הלא הוה רק ספיקא דרבנן כמ"ש הר"ן. מ"ה תירץ דהוה איקבע איסורא ואף דהב"י השיג על הרב יוסף אבובי דכה"ג לא מחייב באשם תלוי בהיה לפניו חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן. אולם כבר תירצו האחרונים קושיתו. עפ"י דברי הרמב"ם בפ"ח מה' שגגות דע"א אומר על החתיכה שהיה לפניו שהוא חלב וע"א אומר שהוא שומן מביא אשם תלוי והשיג שם הראב"ד דבחתיכה אחת לא איקבע איסור. ותירץ בכ"מ דמקרי אקבע איסורא וזה סותר מ"ש כאן דגם בנחלקו בקבלתה אינו מביא אשם תלוי ותירץ דהתם מיירי בבא העד שאומר אכל בתחלה. אבל בבאו שניהם בבת אחת אינו מביא אשם תלוי וגבי מגילה דנחלקו בקבלתה מיירי בכה"ג אבל אם האומר מוקפת העיד תחלה אין קורין בב' הימים

עד) ומה שהקשה עוד הב"י על המרי"א דשאני התם דהוי גזירת הכתוב דכתיב מצות וקרינן מצוות שאינו חייב עד שיקבע איסורא. ותירץ דהא בגמ' איכא ג' סברות בטעמא דמלתא דבעינן חתיכה משתי חתיכות לרבא מכח הכתוב ולר' זירא משום אפשר לברר ולר"נ משום דאיקבע איסורא ורבינו פסק כר"נ. וא"כ לית לן טעמא דגזירת הכתוב יע"ש: א"כ שרירים וקיימים דברי מהר"י אבובי בדעת הרמב"ם א"כ נסתר מחמתו ראית כבוד גאונו בטוב טעם גם הבאתי לעיל ב' נימוקי הרמב"ן והרשב"א שכתבו להדיא כהר"ן

עה) ומה שהביא כבוד גאונו ראי' לדעת הט"ז מדברי המג"א שהוכיח דדוקא מת מצוה ממש דוחה מקרא מגילה אבל לא בזיון קטן ומצוה דרבנן נדחה מפני בזיון