בכורי שלמה חלק א לו

ויעיין בתענית (פ"ד מ"ד) בברטנורה וז"ל אבל קרבן עצים כדברי סופרים דמי. וכתב התוי"ט שאע"פ דתקנת נביאים היא כד"ס דמי. ובגמ' דתענית (דף כ"ח:) קרי לה מדאורייתא משום דתקנת נביאים היא. יעיין ריש עירובין עכ"ל

נה) שוב ראיתי בטורי אבן במגילה (דף ד'.) ד"ה שאף הן היו באותו הנס וז"ל וי"ל דודאי דבר שחיובו בדברי קבלה ל"ד לשל תורה לגמרי ולא לשל דבריהם אלא הוא מילתא מציעי בין של תורה לשל סופרים כו' עכ"ל א"כ קשה לכאורה כיון דד"ק חמורים מדרבנן קצת אפשר דלא מהני ביה חזקה דרבא. אולם באמת יש להוכיח דדברי קבלה לא עדיף מדרבנן. מפ"ק דפסחים (דף ט"ז.) גבי ספק משקין דמ"ד טומאת משקין דרבנן אזלינן בספיקו להקל ואף ע"ג דכתוב הדר הוא בספר חגי (קפיטל ב'). וכן בהא דתרומות פירות וספק חלה ג"כ הקילו אע"ג דמקרא הוא בספר נחמיה (קפיטל י"ג) והוא דברי קבלה. אע"כ דגם זה דינו כד"ס וכן יש ללמוד מפסחים גבי בה"ש דתשעה באב. שוב מצאתי בספר ישועות ישראל (סי' ס"ז) שהוכיח ג"כ מכאן דד"ק הוי רק כדרבנן דלא כטורי אבן. ואפשר דהטורי אבן מודה לענין לעשות חיזוק דא"צ אף שהוא רק כדרבנן מ"מ א"צ חיזוק כיון דמפורש עכ"פ בנביאים וכתובים וזה כוונתו במ"ש דהוא מציעי בין דאורייתא לדרבנן. אבל לענין ספק וכדומה מודה דדינו כדרבנן ממש. וא"כ ה"ה לענין חזקה דרבא דמהני ביה כמו בדרבנן ממש. ונלפע"ד להביא עוד ראיה דמקרא מגילה דרבנן. מחי' הרשב"א מגילה (דף י"ט) ד"ה ור' יהודה מכשיר בקטן וז"ל פי' התוס' דחוק וכו' דכל שעיקר המצוה דרבנן כמגילה והלל ומצות אינך קילי טפי והלכך לא מפיק עכ"ל. וכן מצאתי בריטב"א ר"ה (דף כ"ט) ובמס' מגילה (דף ד':) שכתב להדיא דמגילה דרבנן. וכן מצאתי להרשב"א מגילה (דף ה':) וז"ל ובנימוקי הרמב"ן נרו דחזקיה ור' אסי מנהג חסידות היא דאדרבה לא ליקרי כלל דהוי ספיקא בשל דבריהם וד"ק כדרבנן ולקולא אלא לדברי הגאונים ז"ל קרו מדינא בי"ד דאזלינן בתר רובא. אבל בט"ו מנהג חסידות ולענין ברכה בראשון ולא בשני דאודאי דבריהם מברכין אספק לא מברכין עכ"ל א"כ מבואר דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דמגילה דרבנן ודעת הרשב"א ב' הרמב"ן דדברי קבלה כדרבנן ממש. עוד מצאתי דמגילה דרבנן בספר תורת נתנאל (ח"ב פ' חקת) וכ"כ להדיא ברא"ם על הסמ"ג ריש הל' מגילה שכתב לענין קטן שיוכל להוציא את הגדול דמחויב בדבר כיון שהגיע לחינוך לגבי מילי דרבנן מחויב בדבר מקרי. יע"ש. וכ"כ התוס' להדיא במגילה (דף י"ט ע"ב) ד"ה ר' יהודה אומר דבקטן הוי תרי דרבנן ובגדול הוי חד דרבנן במגילה וכ"כ הכל בו הובא בא"ר (סי' תרפ"ח) דמש"ה לא קרינן בי"ד וט"ו מספיקא דיומא הטעם לפי שאינו אלא מדבריהם וכ"כ הא"ר שם (סי' תרפ"ז) שהקשה על מ"ש הלבוש דמגילה זמנה כל הלילה אף דק"ש עד חצות. כתב הא"ר וז"ל ול"נ דבמגילה דרבנן לא החמירו יע"ש. וכן מצאתי בספר מעין החכמה על מצות (דף קמ"ג ע"ג) שהביא בשם העיטור שס"ל דמגילה דרבנן וכן מצאתי בדרישה א"ח (סי' תר"ד) שכתב לחלק בין עיוה"כ דאכילתו דאורייתא אבל בפורים אף דהוי ד"ק אינו דאורייתא והוא כמו שכתבתי לעיל ב' הרמב"ם פ"ג מהל' נדרים ה"ט. וא"כ ה"ה לענין קריאת המגילה כנ"ל (באות נ"ד)

נו) היוצא מזה שדעת רוב פוסקים ראשונים ואחרונים חולקים על סברת הרז"ה ור"ת הנ"ל רק דמגילה הוי דרבנן. ומה שהעלה הט"ז לחלוק על הר"ן וס"ל דבאין שהות לעשות שתיהן נדחה גם מצוה דאורייתא לגמרי מפני מקרא מגילה. אולם המג"א חולק עליו ופסק כהר"ן ולא פליג אלא מה שהביא הב"י והרמ"א ב' הר"ן במת מצוה. ויעי"ש בלבושי שרד בהגהותיו לא"ח ויעיין במקור חיים מהגאון מליסא בהגהותיו שם לא"ח מה שהאריך להשיג שם אט"ז בראיות ברורות. גם הא"ר והפר"ח והמחצית השקל השיגו עליו והעלו כהר"ן. ויעיין בישועות יעקב שם שהשיג ג"כ על ראיות הט"ז. [זולת שכתב וז"ל והנה מ"ש הט"ז דמגילה הוא כמו מצוה של תורה דד"ק כד"ת דמי כן עלה על לבי ג"כ אלא דלפ"ז יש לי קושיא אחת וגדולה היא עלי דבש"ס מגילה נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס והקשו רבותינו בעלי התוס' דא"כ למה לי קרא דנשים חייבות באכילת מצה משום שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה בלא"ה חייבים באכילת מצה משום שאף הן היו באותו נס. וכ' התוס' דהך טעמא דהן היו באותו הנס אינו רק מד"ס. ובזה כתבתי במקום אחר דאף אי נימא דמגילה ד"ק אבל חיובא דנשים במקרא מגילה אינו רק דרבנן ולא חשיב ד"ק ולכך אין הנשים מוציאין לאנשים ידי חובתן. וא"כ קשה דהקשה הש"ס אהך דת"ת דיחיד נדחה מפני מקרא מגילה מהא דתנן נשים במועד מענות ותניא אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים ופירשו התוס' דאף דע"י ההספד לא יקראו המגילה ומאי קושיא דלמא ת"ת דיחיד דוחה קריאת מגילה לנשים שאינו רק מדרבנן ואינו דוחה קריאת מגילה של אנשים דהוא דברי קבלה שהוא כמו דברי תורה. והוא קושיא גדולה ונפלאה היא אלי ומנ"ל להש"ס להקשות עכ"ל. יע"ש שמתרץ בדוחק

נז) ולפענ"ד אינו קושיא כלל ואשתמיטתיה במחכת"ר דברי הטורי אבן במגילה שם ד"ה אמר רבה בר"ה אין מועד בפני ת"ח ובפ"ג דמ"ק גרסינן לה בדר"פ. ולכאורה משמע דגם אמתני' דנשים במועד מענות אבל לא מטפחות. וקאמר דמפני ת"ח אין מועד ומותר לטפח בהספידו וליתא דההיא דאין מועד בפני ת"ח לא על משנה זו דנשים במועד מענות אבל לא מטפחות אתמר אלא אהא דתנן התם לעיל מיניה אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד כו' ומהא מימרא לחוד פריך כו' עכ"ל א"כ מבואר דמה דקאמר אין מועד בפני ת"ח לא קאי על נשים רק גם על זכרים ואף דע"י ההספד לא יקראו את המגילה. א"כ מיושב קושית הישועות יעקב וז"ב]

נח) היוצא לנו מכל זה דדברי הט"ז שהשיג על הר"ן ז"ל והעלה בדעת הרמב"ם שכל המצות נדחין מפני מקרא מגילה זה אינו לפי הסכמת כל האחרונים ולפי מה שהעלתי בעזה"י דדעת רוב פוסקים ראשונים ואחרונים דמגילה דרבנן ואיך נוכל לומר דמפני מצוה דרבנן נדחה מצוה דאורייתא לגמרי. שוב מצאתי בראב"ן שם במס' מגילה שכתב וז"ל בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה איזה קודם בתר דבעי' הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה לאו דלא תסור ומקרא מגילה דרבנן הוא עכ"ל. נראה בעליל שס"ל דמגילה דרבנן הוא וממילא ס"ל דהא דכל מצות נדחין מפני מקרא מגילה היינו דוקא ביש שהות לעשות שתיהן. ולפענ"ד אילי הט"ז ראה דברי הראב"ן אולי היה חוזר מדבריו

נט) והנה כבוד גאונו האריך להביא ראיה לדעת הט"ז בדעת הרמב"ם מירושלמי דשמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים כו' עד שהקב"ה האיר עיניהם מן התורה כתוב זאת זכרון בספר כו' והרמב"ן פ' שופטים הביאו כו' וסיים כת"ר והנה מבואר מדברי הרמב"ן בפי' הירושלמי שהוקשה להם משום בל תוסיף אלא להביא הירושלמי קרא דאלה המצות דאל"כ הוי אמינא דעפ"י נביא מותר וקשה טובא מ"ש מכל מצוה דרבנן נר חנוכה וכדומה שאין בהם סייג לתורה ואין בהם משום בל תוסיף וכמ"ש הרמב"ם בה' ממרים דאין בל תוסיף אלא כשהוא אומר שהוא מן התורה כמ"ש הרב בגור אריה אהא דמצוה דרבנן לא נקראה הוספה דלא ישוה עם הדאורייתא. וכל זה בשאר מצות דרבנן אבל מקרא מגילה שמצות של תורה נדחין מלפניה הרי עשאוהו להיות שוה עם של תורה. ע"כ הוקשה להם והנה מוכח מהירושלמי שעשאוהו להיות שוה עם מצות של תורה וכדעת הרמב"ם. וכן הוכיח מש"ס דילן מ"ח נביאים עמדו להם לישראל ולא הוסיפו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה