בכורי שלמה חלק א שנג

תיקונים והשמטות

יע"ש. ומה שמחלק הג"א דחזן רואה ראשי פרשיות אבל לא יקרא אפילו ראשי פרשיות ע"כ. ואף דבראשי פרשיות א"צ עיון רב כנ"ל. אפ"ה החמיר בקריאת הראשי פרשיות דעכ"פ צריך עיון יותר מלראות הראשי פרשיות לחוד דבקריאתו הוי כמסתכל. אבל לעולם בראיית כל הפרשה דצריך עיון בוודאי אסור להג"א כמו שסיים להדיא שם והכוונה ג"כ כשרוצה להבינו דאז צ"ע ביותר והוי כמסתכל דאמר בתוספתא

לענין תפילין יע"ש. לענין תפילין דמהני אף שהיא דאורייתא יע"ש

לכאורה. אולם יש לתרץ דאף דבקטן סתמא כשר דעכ"פ לא שייך בי' כוונה להיפך. אבל בנכרי סתמא פסול במגילה דאדעתי' דנפשי' קעביד הוי כמו כוונה להיפך מ"ה לא מהני בי' סתמא וראי' לזה מגיטין (דף כ"ג) בכתיבת הגט דבנכרי לא מהני בישראל עע"ג. ובקטן מהני בגדול עע"ג. יע"ש. וע"כ הסברא כמו שכתבתי. יע"ש בפנים באות י"ד שכתבתי זה באריכות. אבל במילה כשרה בעכו"ם דהתם תכלית המצוה שהתינוק יהי' נימול שלא יהי' ערל יעי' בחת"ס (חיו"ד סי' א') לכן אין נ"מ בכוונת הנכרי. ולדינא עי' (ביו"ד סי' רס"ד) וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא. אולם

ישנו בכתיבה. וראי' לזה מדברי התוס' מנחות (דף מ"ב.) ד"ה ואל ימול כותי. וז"ל אי נמי נראה דאזכרות לבד בעינן כולי האי. ואיצטרך למעוטי אי כתב בלא אזכרה עכ"ל. א"כ מבואר דהיכי דליכא אזכרות עיקר פסול נכרי משום דאינו בקשירה וכתיבה ולא משום שלא לשמה, וא"כ ה"ה במגילה דליכא אזכרות העיקר פסול משום דאינו בקשירה וכתיבה. אבל קטן דישנו בשמיעה שפיר כשר לכתיבת מגילה וסתמא הוי כלשמה בקטן כל דליכא אזכרות כנ"ל

קדושת ס"ת. והנה פשוט למר גאונו שליט"א דקדושת המגילה הכתובה כהלכתה היא מה"ת ככל כתבי הקודש למאי דפסק הרמב"ם דאסתר מטמא הידים. כוונת כ"ג למאי שכ' המג"א (בסי' קמ"ז) בשמו. אולם יעי' כ"ג בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ע"ו) שהשיג על המג"א והעלה דקיי"ל דאסתר אינה מטמא את הידים והוכיח כן מסנהדרין (דף קע"א) יע"ש. אולם נגד זה מצאתי בשו"ת הרדב"ז (דפוס ווארשא ח"ב סי' תשע"א) שהעלה דקיי"ל דאסתר מטמא את הידים כיון דנתן לכתוב יע"ש והוא כמ"ש כ"ג

חיזוק. וקשה. חיזוק. וכן מצאתי בשו"ת בית יעקב (סי' ע"ג) וז"ל מיהו אנן לא קיי"ל הכי שיהא פורים כמו דבר שהוא מן התורה משום שהם דברי קבלה כדאיתא באו"ח (סי' תקע"א) (ט"ס צ"ל תק"ע) וביו"ד סי' רט"ו עכ"ל יע"ש. וקשה

מירושלמי. שוב מצאתי בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' נ"ו) שהעלה דאף דמקרא מגילה דוחה עבודה לגמרי לאו משום דהוי דברי קבלה רק מפני שהוא דרבנן העמידו דבריהם אף במקום כרת בשב וא"ת. וכ"ש נגד עבודה אף שעבודה דאורייתא עשו חיזוק לדבריהם במקרא מגילה משום פרסומא ניסא יע"ש

סי' ד' וכיון. (סי' ד') ועי' ביומא (דף פ"ה:) וביו"ד (סי' רס"ו סי"ד) בביאור הגר"א. אות כ"ה יע"ש. וכיון בתמורה שייך מהב"ע: אולם כעת נלפע"ד לתרץ השגה זו ע"פ מה שהבאתי לקמן (סי' כ"ה אות קכ"ז) מה שכ' המרדכי ובפי' הבגדי ישע שם דהתם עם המצוה עצמה הוא גמר לאו דלא יחליפנו מ"ה חיישינן למהב"ע. אבל במק"א לא חיישינן למהב"ע יע"ש, א"כ מתורץ קושייתי דשוב י"ל דדוקא בגזל שייך מהב"ע: