בכורי שלמה חלק א לד

דאשה וקטן פסולים לכתוב נביאים וכתובים דנוכל לומר ג"כ דלא מיירי שם אלא מה דשוה בכל הספרים אבל מה דאינו שוה בכל הספרים לא שייך לחלק בין ספרים לתפילין ומזוזות כמ"ש דלא חשב החילוק שביניהם לענין גוויל כיון דאינו שוה בתפילין ומזוזות מחד טעמא. כש"כ דלא יכול לחשוב החילוק בין ספרים לתו"מ. מה דאינו שוה בכל הספרים אבל לעולם דבנביאים וכתובים אשה וקטן כשרים לכתוב. וליכא ראי' מדברי הח"צ. דשאני התם דהש"ס כתב להדיא לענין תפירה דשווין ספרים לתו"מ. ממילא שפיר הוי ראי' מדברי רש"י דספרים כולל גם נביאים וכתובים ממילא מוכח דגם נביאים וכתובים צריך תפירה. וכן ראית הרמב"ן לענין טעות דג"כ כולל כל הספרים. אבל בנ"ד דאינו מוזכר כלל בש"ס שם דמתני' מיירי מפסול דאשה וקטן נוכל לומר דמתני' לא מיירי מזה מדאינו שוה בספרים וז"ב

מג) אולם קשה לי קושיא גדולה על מתני' דאין בין דעדיין היה יכול לחלק דדוקא בתו"מ פסו כתיבה שלא כסדרן אבל בספרים כשר שלא כסדרן כמבואר בפוסקים וכאן לא שייך כל התירוצים הנ"ל וצריך נגר ובר נגר דליפרקינהו שוב עלה בדעתי לתרץ ע"פ מ"ש הרשב"א במגילה (דף ז:) על מתני' דאין בין יו"ט לשבת. והביא דמקשה בירושלמי דהא תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת. וכ' הרשב"א לתרץ דתנא ושייר ואע"ג דקתני אין בין. דהא אית לן כוותי' בפ"ק דתענית דתניא התם אין בין שלש הראשונות לשלש האמצעות כו' ואפ"ה אמרינן התם דתני ושייר ובכלהו הני דמתני' משמע דתני ושייר כו' עכ"ל. א"כ מתורץ יפה קושיתי דנוכל לומר ג"כ במתני' דידן דאין בין דתני ושייר. לפ"ז נלפע"ד לתרץ קושית הירושלמי מה שהקשה על מתני' דילן דלא מחלק דתו"מ פסול על שני עורות וספרים כשרים והניחו בקושיא. אבל לפמ"ש בשם הרשב"א מתורץ דבלא"ה תני ושייר. אולם קשיא לי דהא יכול לחלק דבתפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב אבל ספרים אין נכתבין שלא מן הכתב. אולם יש לתרץ זה בשני אופנים חדא ע"פ מ"ש הר"ן ב' הרמב"ן בדעת הרמב"ם שס"ל דמגילה א"צ עיבוד לשמה. וקשה עליו מירושלמי שכתב דאין בין ספרים למגילת אסתר רק דספרים נכתבין בכל לשון וקשה להרמב"ם דהא ספרים צריכים עיבוד לשמה ומגילה א"צ. ותירץ הרמב"ן דהרמב"ם ס"ל דלא שני רק מקולי ספרים ולא מחומרי ספרים. א"כ ה"ה יש ליישב קושיתי דמ"ה אין כתוב חילק דבתפילין ומזוזות אין נכתבין מן הכתב ובספרים אינן נכתבין רק מן הכתב משום דלא קתני רק מקולי ספרים ולא מחומרי ספרים. ועוד יש לתרץ קושיא זו דהנה הטעם דספרים אין נכתבין אלא מן הכתב משום דלא מגרס גריסין אבל תו"מ מגרס גריסין. ויעי' ברשב"א מגילה (דף י"ח) ד"ה היתה כותבה. א"כ נראה דאין החומרא בספרים משום דספרים חמירא קדושתה רק משום דלא מגרס גריסין ובכגון זה לא שייך למתני' לחלק ביניהם. ומנא אמינא לה מדברי שו"ת הר"ן (סי' ל"ח). וז"ל דהירושלמי כ' בפ"ק דמגילה על מתני' דתנן התם אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותו"מ אין נכתבין אלא אשורית. ושם בגמ' אמרינן על דרך קושיא תולין בספרים ואין תולין בתו"מ כלומר ואיך אמרו במשנתינו שאין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבין בכל לשון הרי חילוק אחר יש ביניהם שהרי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות. ואמרינן שם על דרך תירץ ספרים שכתובים כתו"מ אין תולין בהם. תפילין ומזוזות שכתב כספרים תולין בהם. כלומר הא דלא קתני במתני' אין בין לענין תלי' לפי מה שתולין בספרים ואין תולין בתו"מ אין מחומר תו"מ ולא מקולי של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן שלפי שספרים כתיבתן גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין. אבל תו"מ שכתיבתם דקה אין תולין כו' עכ"ל. א"כ מבואר שם דלא קתני במתני' רק מה דיש חילוק מצד חומר ספרים או מחומר תו"מ. א"כ ה"ה דלא יכול לכתוב חילוק זה דנכתב מן הכתב בספרים ולא בתו"מ דהא כ' הרשב"א דזה אינו מצד חומר הספרים אלא מצד דלא מגרס גריסין אבל אם תו"מ לא היו מגרס גריסין ג"כ היה אסור לכתוב שלא מן הכתב. יעי' ב"ק (דף ס"ב:) תוס' ד"ה מרובה

מד) ומה שכתב כ"ג שהקשה הרא"מ על הסמ"ג שרצה לסייע לדברי הרמב"ם שאמר אין מגילה צריך עיבוד לשמה מהא דהקורא במגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד יצא דסתמא אינה מעובדת לשמה כדרך הכתובים. דא"כ לענין שרטוט ותפורת גידין ודיו נימא נמי הכא. וראיתי בח"צ שתירץ קושית הרא"ם דבשלמא שרטוט ואינך דסתמא דמלתא דמינכר הוא ובוודאי יראה אם הוא כתיבה כדינה. אבל לענין עיבוד לשמה דהוא מידי דלא מינכר ואעפ"כ אתה מכשיר לקרותה בין הכתובים מסתמא כשר אפילו בלא עיבוד לשמה דומיא דכתובים עכ"ד הקדושים

מה) ונלפע"ד דאי מהא לא תברא קו' הרא"ם דעדיין יקשה הלא כתיבה לשמה בעי אפילו לשיטת הרמב"ם כמ"ש כל האחרונים. א"כ מנין ידע דהכתיבה היה לשמה דזה ג"כ לא מינכר. אע"כ דמיירי כשידע שהיה הכתיבה לשמה א"כ נוכל לומר דמיירי ג"כ שידוע שהיה העיבוד לשמה ונסתר ראית הסמ"ג

מו) אולם לכאורה לפי מה שהוכחתי לעיל (אות י"ג) דבמגילה סתמא ג"כ לשמה א"ש דמ"ה מגילה הכתובה בין הכתובים כשרה ואין לחוש דשמא היה הכתיבה שלא לשמה כיון דאפילו היה סתמא כשרה ג"כ. וזה אין לחוש שמא היה כוונתו בהיפך מלשמה. ואין להקשות דא"כ נסתר ג"כ ראית הסמ"ג דעיבוד שלא לשמה כשר דלמא מ"ה מגילה הכתובה בין הכתובים כשר משום דעכ"פ לא גרע מסתמא ובמגילה גם סתמא כלשמה. ז"א קושיא. דדוקא גבי כתיבת מגילה שייך לומר כיון דכותב מגילה ועושה מעשה של המצוה אז אף דלא היה לו כוונה בפירוש לשם מגילה רק בסתמא דעוסק בו הוי כלשמה. דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אבל בעיבוד העור אם היה בסתמא לא שייך לומר דהוי לשם מגילה. דהא אינו עושה עדיין שום מעשה שיהיה מגילה רק העיבוד דזה עושה ג"כ לעור שאינו למצוה כלל רק לבגד ואינו ניכר בזה מחשבתו מתוך מעשיו וז"ב בסברא. א"כ שוב א"ש תירץ של הח"צ דלא נוכל להקשות מנין לנו דהכתיבה היה לשמה. משום דלענין הכתיבה אף בסתמא כלשמה. אולם עדיין קשה הלא אם כתבו גוי ואפקורס מבואר ברמב"ם דהמגילה פסולה א"כ אמאי מגילה הכתובה בין הכתובים כשר ביחיד דשמא כתבה גוי או אפקורס ואינו מינכר. אע"כ דידעינן דלא כתבו גוי ואפקורס א"כ יכול להיות דידעינן ג"כ דהעיבוד היה לשמה ונסתר ראית הסמ"ג. וצ"ע

מז) וכת"ר כתב ליישב קושית הח"צ על הרא"ם שדחה ראית הסמ"ג דלא בעי תפירת גידין אלא שיהיה בהם קדושה אבל לא קפדינן בהא כיון דבלא"ה מותר לקרות בה דשם מיירי רק לקרות וזה כוונת הסמ"ג בעיבוד שלא לשמה ג"כ עכ"ד המסולאים

מח) מ"מ לפי דברי כ"ג שהשיג על הח"צ נסתר ראית הסמ"ג והדרא קושית הרא"ם לדוכתי'

מט) ונלפע"ד לתרץ קושית הרא"ם, בפשיטות דכוונת הסמ"ג דע"כ מגילה א"צ עיבוד לשמה דאם נימא דצריך עיבוד לשמה למה כ' סתם מגילה הכתובה בין הכתובים יוצא ביחיד דנוכל לטעות דלא בעי עיבוד לשמה היה לו לפרש עכ"פ דעיבוד לשמה בעינן דבזה יכולים לטעות כיון דלא נזכר בש"ס דצריך עיבוד לשמה והוא רק מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל (אות ד') אבל בתפירה ודיו שכ' להדיא בש"ס דצריך במגילה והוי פסול דאורייתא תו לא נוכל לטעות בזה מ"ה א"ש דכ' סתמא דקורין במגילה הכתובה בין הכתובים

נ) ומ"ש כת"ר דפשוט בעיניו דאשה וקטן פסולין לכתוב מגילה. הנה כבר העליתי דזה תלוי ברבוותא בפלוגתא דרמב"ם ורמב"ן אם מגילה צריך עיבוד לשמה והעליתי דהוא ספיקא דדינא כנראה מש"ע. וא"כ גם בנ"ד הוי ספיקא דדינא וא"כ א"ש שוב מ"ש בתשובתי הראשונה להתיר מכח ס"ס