בכורי שלמה חלק א לג

לומר דדוקא בדרבנן מהני אבל לא בדברי קבלה אולם לקמן אכתוב בע"ה דדברי קבלה אין דינו כדאורייתא] א"כ ראייתו מדברי הירושלמי קמה וגם נצבה רק אפילו נימא דגוף קדושת המגילה דאורייתא ג"כ דיחוי של כת"ר חוזר ונראה בהי דמוכח משם דכתיבת גט לא מקרי מעשה רק מחשבתו נכרת מתוך מעשיו מ"מ בכתיבת מגילה מקרי מעשה גמור. סתם נשים לאו לגירושין קיימו מ"ש דאמרינן סתמא לשמן קאי ואין לומר משום דאין כאן מצוה לגרש דא"כ בזינתה מא"ל. ותירצו בתוספת וביתר ביאור הוא בדברי הקדמונים דבשלמא במילה ופסח כיון דמצות חובת הגוף הם בזה יש לומר דוודאי לא ימשוך את ידו מן המצוה משא"כ באשתו שזנתה נהי דמצוה איכא לגרש מ"מ אינו חוב עליו לגרשה ואם ירצה שלא לגרשה אין עבירה בידו לכך מסתמא לאו לשמה קאי יע"ש. א"כ ה"ה: לענין מ"ש כתר"ה ג"כ יש לחלק כן דדוקא בגט נהי דהקטן עושה מעשה בכתיבת הגט ואף שאמר בפירוש לשם גט מ"מ לא הוה רק מחשבתו נכרת מתוך מעשיו אבל מעשה גמור לא הוה משום דאין מבורר בבירור דכוונתו באמת לגט דהרי חזינן דגם גדול שכתב סתמא לא מהני בגט אף דמהני במילה וקרבנות משום דגט אינו חובת הגוף צריך לשמה בפירוש ולכן כתיבת הקטן לא מקרי מעשה גמור כמו באלון ורימון בחולין (דף י"ב:) דזה לא הוה כלשמה בפירוש רק מחשבתו נכרת מתוך מעשיו ונחית חד דרגא מגדול. אבל לעולם במגילה דהוא חובת הגוף מקרי מעשה גמור דבזה הוה כמו באלון ורימון כמו שהבאתי לעיל ראי' לזה מדברי השו"ת הרי"מ (חא"ח סי' ב' ובחאה"ע סי' כ"ג) וע"ש. והא גם בגדול בזה בסתמא כשר כמו שהוכחתי לעיל וא"כ א"ש דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת מגילה. אולם ז"א דנהי דמגילה חובת הגוף אבל הכתיבה אינו חובת הגוף דיכול לצאת במגילה שכ' חבירו וצ"ע

לו) ונלפע"ד להביא ראי' מירושלמי הנ"ל לנ"ד אפילו לפי מ"ש הפירוש בירושלמי על מה דמשני משום דזה כותב וזה מגרש דפירושו משום דבעי שליחות ולאו בני שליחות נינהו ג"כ א"ש לנ"ד דדוקא בגט פסול משום דלאו בר גירושין הוא לכן לאו בני שליחות נינהו אבל במגילה דכבר העליתי ב' רוב פוסקים דקטן שהגיע לחינוך מחויב עכ"פ בשמיעה כמו נשים א"כ הוה איתא בדנפשי' ויכול להעשות שליח וכמ"ש התוס' גיטין (דף ס"ד:) להדיא דכל היכא דאיתא בדנפשי' מועיל שליחות לקטן יע"ש. וא"כ כיון דהוה בר שליחות כשר לכתוב מגילה דהא לענין גוף כתיבת המגילה שוה לגדולים דצריך ג"כ לשמוע קריאה ממגילה כשרה. היוצא לנו מכל זה דהדין צדק עכ"פ לשיטת הרמב"ם וה"ה דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת מגילה

לז) ומ"ש כתר"ה דהברכי יוסף כ' בשם התוס' דנשים וקטנים דוקא בס"ת פסולים אבל כשרים לכתוב נביאים וכתובים וכ' דחפש בתוספ' גיטין ולא מצא. הנה כוונת הברכ"י הוא על מ"ש התוס' בגיטין (ד' מ"ה ע"ב) [ומ"ש בברכ"י דף מ"ד ט"ס] ד"ה כל שישנו בקשירה כו' וסיימו ודוקא בס"ת ותפילין ומזוזות דכתיב וקשרתם דרשינן הכי עכ"ל מ"ה הכשירו בסוכה ולולב וציצית ומכאן למד הברכ"י דדוקא סת"ם אבל נביאים לא דאל"ה הו"ל להתוס' להשמיענו יותר רבותא דאפילו בנביאים וכתובים פסול אע"כ דבנביאים וכתובים נשים וקטנים כשרים לכתוב ונלפע"ד להביא ראי' לזה כיון דהתוס' כתבו דמאי דאמרינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה הוא דוקא בסת"ם דכתיב וקשרתם וכתבתם דרשינן הכי. דהא הרא"ש כ' שם פירוש על זה דדוקא ס"ת הוא דילפינן מתפילין ומזוזה דכתיבה מכתיבה ילפינן יע"ש ופירש"י במנחות (דף ל"ב:) הכא כתיב וכתבתם והתם כתיב זאת זכרון בספר עכ"ל. וכן הביא שם הקרבן נתנאל ע"כ נראה דנביאים לא הוקשה לזה דהא לא מצינו דנביאים אתקש לס"ת מכתיבה כתיבה. א"כ מוכח כדעת הברכ"י בדעת התוס' דנשים כשרות לכתוב נביאים. אולם תימא לי על הרב הברכ"י דדחה ראי' זו מהתוס' כיון דלכמה דברים אתקש מגילה לס"ת. ואי מהא לא תברא דיש לתרץ ע"פ מ"ש הרב המגיד בדעת הרמב"ם דלדבר שלא מפורש לא איתקש. ועדיפא היה לו לסתור ראייתו מתוס' כיון דמצינו להדיא במגילה (דף י"ט ע"א) דאמרינן על הספר ובדיו. מנלן אתיא כתיבה כתיבה כו' ע"כ. א"כ ממילא אתקש מגילה לספר וספר אתקש לתפילין דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וצ"ע

לח) ומה שהביא כת"ר ראי' דבנביאים וכתובים נשים וקטנים פסולים ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות מגילה (דף ח') דכבר כ' רש"י ספרים היינו תורה ונביאים וכתובים וכה"ג דייק הרמב"ן לענין אם חסר אות אחד בס"ת פסול וכה"ג דייק הח"צ (בסי' צ"ז) דנביאים וכתובים צריך לתפרם עכת"ד

לט) ולפענ"ד יש לשדות בזה נרגא. דהנה לכאורה קשה על שיטת הרמב"ם דס"ל דמזוזה א"צ עיבוד לשמה ובס"ת צריך עיבוד לשמה איך יפרנס המתני' דאין בין כו' דמשמע דלשאר דברים שוין והלא יש חילוק עדיין בין מזוזה לספרים. ונלפע"ד לתרץ דהנה התוס' במנחות (דף ל"ב) הקשו בד"ה תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס וז"ל ושניהם פסולים אגויל וס"ת כשרה על הגויל ותימא דלא חשיב לי' בהדי דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות בפ"ק דמגילה. ויש לפרש דלא איירי בדבר שכתובין בו כו' עכ"ל. לפ"ז מתורץ קושיתי בטוב טעם. דלא יכול התנא לחלק מענין עיבוד לשמה דהא לא מיירי כלל מדברים הכתובין בו דהיינו העור. לפ"ז נסתר מחמתו ראית כת"ר דבנביאים וכתובים נשים וקטנים פסולים מדלא קתני חילוק זה דנוכל לומר ג"כ דלא מיירי כלל מהכותב רק מהכתיבה

מ) באופן אחר נלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש הר"ן בפ"ב דמגילה על מה שכ' בירושלמי מה בין ספרים למגלת אסתר שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית וכתב שם הר"ן דכי קתני אין בין בירושלמי היינו דברים שבגופה וכ' שם דהרמב"ם ס"ל דמגילה א"צ עיבוד לשמה משום דזה לא מקרי דבר שבגופה יע"ש. א"כ נוכל לומר ג"כ במתני' דאין בין הנ"ל ג"כ דמיירי רק מדבר שבגופה אבל ענין עיבוד לשמה לא הוי דבר שבגופה לדעת הרמב"ם. אולם עדיין קשה לי על שיטת הר"ת בגיטין (דף ו:) דס"ל במזוזה צריך שרטוט בכל שורה ובס"ת א"צ שרטוט בכל שורה רק בשורה ראשונה איך יפרנס מתני' דאין בין הנ"ל וכאן לא שייך תירץ של התוס' הנ"ל דלא מיירי מדברים שכתובים בו. דזה הוי ג"כ כמו כתיבה דמזוזה דצריך לשרטט בכל שורה הוי ג"כ כמו גוף הכתיבה. אולם יש לתרץ ע"פ דברי הר"ן הנ"ל דהא כ' הר"ן שם עוד וז"ל ועדיין לא למדנו בשרטוט דשמא לעיקר כתיבה הוקשה לספר דהיינו קלף ודיו אבל לא לשרטוט שאינו אלא תיקון הכתיבה מ"ה אצטריך ואמת לומר שאף לענין שרטוט נקראת ספר עכ"ל. א"כ מבואר דשרטוט אינו דבר שבגופו. א"כ א"ש דאין יכול לומר החילוק לענין שרטוט דהא לא מיירי רק מדבר שבגופו

מא) באופן אחר נלפע"ד לתרץ ע"פ דברי התוס' במנחות (דף ל"ב.) הנ"ל שתירצו שם על הקושיא הנ"ל וז"ל אי נמי משום דתפילין ומזוזות לאו מחד טעמא מיפסלין אגויל ולא דמי לאשורית דהוי מחד טעמא משום דכתיב והיו עכ"ל. א"כ מבואר שם דהא דאמרינן במגלה (דף ח:) אין בין ספרים לתו"מ היינו דתפילין ומזוזות צריך להיות שווים מחד טעמא והמתני' אשמעינן רק החילוק שבין ספרים לתפילין ומזוזות א"כ נראה מתוס' דכש"כ אם תפילין ומזוזות לא שוין בדין הזה בוודאי לא איירי בי' לחלק ביניהם לספרים. א"כ מיושב קושיתי על ר"ת הנ"ל דמ"ה אין מחלק ביניהם לענין שרטוט כיון דאינו חיוב רק במזוזה אבל בתפילין א"צ שרטוט בכל שורה א"כ א"ש דבזה לא איירי מתני' דאין בין: מב) לפ"ז הן נסתר מחמתו ראית כתר"ה משום