בכורי שלמה חלק א שלז

ב) לכאורה יש להעיר בדבריו הנחמדים דליכא ראי' מדברי התוס' דהוי איסור מה"ת. דהנה לעיל בחיבורי בכורי שלמה (חא"ח סי' ל"ג אות ה') העליתי בעזה"י דאף שכ' התוס' הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת מ"ה לא שייך בי' מי איכא מידי. לאו דוקא משום דח"ש אסור מה"ת דאכילו באיסור דרבנן ג"כ לא שייך מי איכא מידי. ע"פ מה שכתב בשו"ת מהרלב"ח (סי' ק"ג) לדעת הר"ן הובא בש"ך יו"ד (סי' רל"ט סק"ך) דאף דשבועה חל על ח"ש מדלא הוי מושבע ועומד מהר סיני. אולם על איסור דרבנן אין שבועה חלה מדהוי מושבע ועומד עליו מלא תסור יע"ש. ואין להקשות דלפ"ז למה כ' התוס' דלר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת לית לי' האי כללא דמי איכא מידי והא עכ"פ מדרבנן אסור שוב ל"ש מי איכא מידי תרצתי שם (באות ו') דאליבא דר"ל לא נוכל לומר כן דכפי הנראה מיומא (דף ע"ג:) מודה ר"ל שאסור מדרבנן אי הכי לא נחייב עליו קרבן שבועה כו' יע"ש. שר"ל ס"ל דהיכי דלא גלי קרא אמרינן באמת דלא מקרי מושבע ועומד מהר סיני בשביל הדרבנן. אבל לדידן דקיי"ל כר"י שפיר אמרינן דהיכי דאסור עכ"פ מדרבנן כ"ש דלא שייך בי' מי איכא מידי דשייך בי' לא תסור ור"י לשיטתי' א"ש כל הסוגיא ביומא. יע"ש בחיבורי באריכות וא"צ לכפול

ג) לפ"ז הן נסתר מחמתו לכאורה ראיית כבוד קדושתו מדברי התוס' דהוי איסורא דאורייתא די"ל דהוי רק דרבנן ואפ"ה שוב לא שייך בי' מי איכא מידי

ד) אולם באמת אינו השגה על דברי מעכתר"ה דהא התוס' העלו בשבועות (דף כ"ג) הובא בש"ך יו"ד (סי' רל"ח סק"ו) דכיון דח"ש אסור מה"ת מושבע ועומד מה"ס כמו שהעלה הרשב"א בתשובה (סי' תרי"ו) דאין השבוע' חלה על ח"ש דאורייתא ולא ס"ל כשיטת הרלב"ח הנ"ל יע"ש. וא"כ ס"ל כתירץ הראשון של הש"ך שם (בסי' רל"ט סק"ך) דרצה לומר דאין השבועה חלה שיעבור עלי' אלא יש להתירה וכן בסי' (רל"ח) ר"ל חייב על השבועה לענין שצריך התרה יע"ש

ה) לכאורה יש להעיר דהנה הלחם משנה בפ"א מהל' גזילה כ' בשיטת הרמב"ם דכ' דאסור לגזול כ"ש דין תורה. א"כ מאי הקשה בש"ס דסנהדרין (דף נ"ט) והרי גזל פחות מש"פ. ולשיטת הרמב"ם גם בישראל איכא איסורא מה"ת בפחות מש"פ. ותירץ דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצו של תוס' רק משום דבישראל ליכא מלקות על פחות מש"פ שייך מי איכא מידי יע"ש. וא"כ לפי שיטת הרמב"ם נסתר ראיית התוס' דאסור לישראל להרוג עוברין דזה לא מהני לענין מי איכא מידי. ולפ"ז הדרא קשיית התוס' לשיטת הרמב"ם דמי איכא מידי

ו) איברא ראיתי תירץ נפלא על קושיית הלח"מ בשו"ת תפארת יוסף בהסכמת הגאון מו"ה יוסף שואל נאטנזאהן זצ"ל שמתרץ קושיית הלח"מ ע"פ דברי הרב המגיד בה' גזילה (פ"א ה"ב) דבדבר שאינו מקפיד גם הרמב"ם מודה דח"ש מותר מה"ת. ולכך אסור בישראל ח"ש דוקא בדבר שמקפיד שצערא בשעתא מי לית לי'. ופריך שפיר והרי גזל פחות מש"פ דלישראל מותר בדבר שאינו מקפיד משום דבני מחילה נינהו וגם צערא בשעתא לית לי'. אבל למי שאינו בר מחילה אסור אף דבר שאינו מקפיד. יע"ש ודפח"ח. ולפ"ז גם הרמב"ם מודה לתירץ של התוס' דהיכא דאסור לישראל לא שייך מי איכא מידי. וא"כ א"ש דברי אדוני גם לשיטת הרמב"ם. דמוכח דאסור מה"ת להרוג עוברין. דאל"ה הדרא קושיית התוספות לדוכתא מי איכא מידי

ז) ומה שכתב מעכת"ר עוד (באות א') שנראה שהבין מהרמי"ט (בח"א סי' צ"ז) שהביא דברי התוספות דחולין וסנהדרין שכ' דלישראל לא שרי דאלמא דיש איסור בדבר וכ' שכן מוכח מערכין (דף ז') דמה"ת אסור דאל"ה לא הוי שרי להביא סכין דרך ר"ה שהיא איסור תורה עכד"ק. ולפענ"ד יש להעיר בזה דהא מבואר באו"ח (סי' של"ט) דאפי' מוחו מרוצץ דודאי לא חי אפ"ה מחללין את השבת. וכ' בטור הטעם דחוששין לחיי שעה יע"ש. א"כ נראה דאף אם מוחו מרוצץ דההורגו פטור דהוי גוסס בידי אדם כדאמרי' בסנהדרין (דף ע"ח.) דרוב גוססין למיתה ואפ"ה מחללין עליו את השבת כדאמרינן ביומא (דף פ"ד) דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב וכ"כ התוס' להדיא בנדה (דף מ"ד:) ד"ה איהו מיית יע"ש

ח) ונלפע"ד דמש"ס דיומא (דף פ"ה יש ראי' לדברי הטור דהטעם משום דחיישינן לחיי שעה דהנה אמרינן שם מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי פשיטא לא צריכא דאפילו לחיי שעה עכ"ל. וכ"ה ברמב"ם ה' שבת (פ"ב הי"ח) ובא"ח (סי' שכ"ט ס"ד) וכן יש להוכיח מגיטין (דף ע') שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי וכתבו ויתנו א"כ מוכח דגם לחיי שעה דינו כחי. ויעי' במס' שמחות (פרק א') דהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. ואף דרוב גוססין למיתה. מ"מ נקרא חי היינו משום חיי שעה

ט) אולם לכאורה יש להקשות על זה מדברי הש"ס דע"ז (דף נ"ז:) דאמרינן שם לחיי שעה לא חיישינן. ומצאתי בתו"י ביומא (דף פ"ה.) שהרגישו בזה ותירצו דהכא והתם לטובתו. כי כאן מפקחין כדי להחיותו ושם מרפאין אותו ע"י רופא כותי אולי יחי' יע"ש

י) לכאורה יש להקשות על הנ"ל מסנהדרין (דף ע"ב) הבא במחתרת בענין שמותר להרגו אם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא וכ"כ הרמב"ם סוף ה' גניבה ובח"מ (סי' תכ"ה) יע"ש א"כ משמע דחיי שעה לא מקרי חיים וכן יש להקשות מסנהדרין (דף פ"ה.) ביוצא ליהרג יע"ש

יא) אכן יש לתרץ ע"פ מה שהעלה בס' ישועות ישראל (בסי' כ"ז סק"ה) יע"ש. וי"ל דשאני בזה כיון שחייב מיתה מחמת עבירה וחייבין להורגו משום ובערת הרע מקרבך מ"ה לא מקרי חי ולא חיישינן לחיי שעה. אבל לעולם אם אינו חייב מיתה מחמת עבירה רק שנתרוצץ מוחו או נפל עליו גל וכדומה בזה באמת חיישינן לחיי שעה

יב) לכאורה יש להקשות על הנ"ל דהנה בס' אור החיים על התורה פ' תשא על פסוק ושמר כ' וז"ל אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות פי' באדם ישנו בגדר עמוד לעשות אבל מי שוודאי לא יקים ולא יגיע לשבת ולשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות ולימים לא יחלל עליו שבת עכ"ל. א"כ מבואר בדבריו דעל חיי שעה אין מחללין עליו את השבת

יג) אמנם יעי' מעכתר"ה בס' מנחת חינוך (מצוה ל"ד מוסך השבת מלאכת הוצאה) שהשיג על הרב אור החיים מיומא (דף פ"ה.) הנ"ל מצאוהו חי מפקחין ואמרינן להדיא דאפילו לחיי שעה, וחכם אחד רצה לתרץ הא דמחללין שבת על חיי שעה זה דוקא בחילול דרבנן דהיינו לפקח הגל דהוי דרבנן טלטול אבנים ע"ש ביומא ור"ה (דף ל"ד) גבי שופר אבל חילול דאורייתא אין מחללין לחיי שעה אולם השיג עליו והעלה דלמ"ד דילפינן פ"נ דוחה שבת מושמרו כו' א"כ מפסוק זה נשמע דוקא כדי שישמור שבתות הרבה. אבל למסקנא דקיי"ל כשמואל דיליף מוחי בהם ולא שימות בהם יע"ש בתוס' יומא דע"כ סובר שמואל דלא אזלינן בתר רובא דבעינן שלא יהא שום צד מיתה א"כ אפילו לחיי שעה מחללין דעכ"פ איכא צד מיתה יעי' סנהדרין (דף ע"ב:) גבי מחתרת אפילו בשבת תראה דפקוח הנ"ל בלשון חכמים הוא במלאכה דאורייתא יע"ש. היוצא לנו מזה דלחיי שעה מותר לעשות אפילו מלאכה דאורייתא להצילו

יד) שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' י"ג) שהעלה בפשיטות דבפקוח נפש חיישינן לחיי שעה לחלל עליו שבת והביא ראיה זו מיומא (דף פ"ה.) ומע"ז (דף כ"ו:) והשיג על הרב בית יעקב (סי' נ"ט) שהעלה דשאר פוסקים לא ס"ל כסברת תוס' דנדה (דף מ"ד.) הנ"ל דגבי גוסס בידי אדם מחללין שבת. אבל זה מודה הבית יעקב דלגבי עובר מחללין שבת אף על חיי שעה ושאני גוסס דאיכא לפעמים ריעותא אם עשו לו רפואה ע"י חיי שעה שמעכבים יציאת הנפש שלא ימות מהרה יע"ש. אולם הרב שבות יעקב השיג על סברא זו יע"ש והעלה דגם בגוסס מותר לחלל שבת על חיי שעה: