בכורי שלמה חלק א שלו

שהריחה ששם הובא ההיא דיושבת על המשבר וכו' עי"ש בד"ה וכתב בה"ג וכו' הנה שם לא הוזכר בדברי הר"ן שכל שמתה אמו גם הולד מת כמו שיראה הרואה

ט) ומ"ש דהרדב"ז כ' שיש. למנוע וכו' ודבריו תמוהים לפמ"ש נר' דכונתו דלפי מ"ש דכל שמתה האם גם הולד מת א"כ אין מקום לחוש מלהכות על הבטן כמ"ש הרדב"ז. הנה שו"ת הרדב"ז הנ"ל אינו מצוי אצלי ומתוך מה שהביאו מדבריו בס' מל"ש ויקה"ש הנ"ל מובן דמיירי באשה שישבה על המשבר ומתה וכ' הרדב"ז וכמה פעמים הפצרנו בהם שיקרעו כו' כדאמר שמואל בערכין אשה שישבה עהמ"ש ומתה כו' דקיי"ל כל שמתה מחמת לידה או הריגה היא מייתה ברישא וכו' ושוב שקו"ט אם במה שמכין בבטן עוברים משום רציחה וכתב דאין חייבין כו' אבל אסור לעשות כן דמיחזי כרציחה וכו' אלו תוד"ק שהביאו בשמו. ולפי"ז איני מבין מאי מתמיה על הרדב"ז [ממאי דאמר מר דכל שמתה האם גם הולד מת וכו'] דכיון דהרדב"ז מיירי ביושבת על המשבר דבזה אין הולד מת במיתת האם מדמחללין ע"ז שבת להביא סכין דרך רה"ר. א"כ ודאי דאיכא איסורא בהריגתו ויש למנוע שלא יעשו כן דהא על העוברין איסורא מיהא איכא. כמו שנתבאר מכל מ"ש למעלה ודבריו צ"ע לקוע"ד [בעיקר מנהג זה רשמתי בשדי חמד ח"א בספר אסיפת דינים במערכת אבלות אות קמ"א ובהשמטות לשם]

י) וראיתי להג' מוהרי"ש הנ"ל בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' כ"ב ד' י"ג ע"א) שכ' וז"ל ובזה מיושב מה שהקשה מוהרי"ט (בח"א סי' צ"ז) דלמה לי שלא יצא ראשו מפני שחייה קודמין ת"ל דבנפלים ליכא משום א"נ ולפמ"ש א"ש דנהי דאינו חייב מיתה אבל אסור לאבדו בידים כל שאינו בשביל חיי ההורגו ולכך בעינן שחייה קודמין ומותר אף לאחרים כיון שעדיין אינו נפש כו' א"כ חייה קודמין אף לאחרים עכ"ל דמי פומיה דמר כאילו מוהרי"ט פשי"ל דאין בעוברין משום א"נ ואפילו איסורא כלל ואמטו"ל ק"ל דל"ל משום דחייה קודמין וכו' ומני"ר בא לכלל ישוב והיה בהניח דאיסורא מיהו איכא וכו' והם דברים תמוהים דמבואר הוא בדברי מוהרי"ט שם דראה דברי התוס' דחולין שכ' דאף דישראל פטור על כו' מ"מ לא שרי וע"ז הביא מתני' דאהלות המקשה לילד חיה פושטת ידה וכו' מפני שחייה קודמין ודייק מינה דאי לא הוה הצלה לאם לא הוה שרי' להחיה דמוכח דאיכא איסורא ועפ"י הצעתו הלזו דהתוס' כ' דאסור ושכן מוכח ממתני' דאהלות הנ"ל הוקשה לי עמ"ש שמואל בערכין (דף ז' ע"א) דאשה היוצאה ליהרג כו' משום שלא יהי' ניוול להאם וכו' כיעי"ש דמתבאר דנקיט דאיכא איסורא וצ"ע

יא) המורם מכל האמור דאע"ג דאין ישראל מוזהר מ"מ איסורא מיהו איכא [אלא דלידי"נ רב המגי' בס' יקה"ש נרו הוא מדרבנן ולענ"ד דמהתורה הוא אסור כמש"ל] ומזה תמוה לי עמ"ש הג' תפארת יוסף בשי"ת אה"ע סי' ב' עמ"ש בש"ס בטעמא דמעוברת חברו משום דחסא די"ל דבאמת בכונה יכוין להזיקו כדי שלא יצטרך לשלם דמי הנקה דבעודה מעוברת אינו בכלל א"נ אדם כמ"ש בערכין ד' ז' דהיוצאת ליהרג כו'. ומבואר שם דקודם שתלד אינו בכלל נ"א. וזה שפירש"י בקו' הש"ס אטעמא דדחסא דידי' נמי דידיה חייס עלי' ופריך ה"נ חייס עלי' ופירש"י שאין אדם מכוין להרוג נפש חברו ונראה להדיא דלס"ד למד הגמר' בטעמא דחסא היינו דיכוין להרוג אותו בכונה עכ"ל. הנה ממרוצת דבריו נראה דר"ל דליכא בעוברין שום איסור. והוא תמוה לפי מה שנתבאר. ומה שהכריח מהאשה היוצאה ליהרג וכו' כבר השיב ע"ז הג' מוהרימ"ט דהתם שאני דכיון שגם העובר חייב מיתה הוא דעובר ירך אמו. מפני ניוול אמו מקדימין אותו. אבל ודאי בשאר עוברין איכא איסורא להמיתן כאמור. וליכא למימר דכוונתו הוא דאע"ג דמדינא אסור להרוג הנפלים ועוברין לא משמע לאינשי דאיכא איסורא ומתכוין להורגו. דאין זה במשמעות דבריו כלל וצ"ע. וע"ד המוהרימ"ט הנ"ל עיין בס' קרית ארבע הנד"מ להרב אקריש נר"ו (בד' ק"ז ע"ב) מ"ש ע"ד דלא ראה דברי התוס' דנדה הנ"ל וכו'

יב) וראיתי להרב טל אורות (בד' ס"ג ע"ב) שנסתפק אם בשבת מותר להשקות סממנים לאשה מצרית כדי שתפיל הולד דבעובר ליכא משום נ"נ או אסור וחייב משום נטילת נשמה וע"ז הביא מ"ש הרב מוהרימ"ט שהרשב"א העיד על הרמב"ן שנתעסק באשה מצרית להשקותה סימנים להפיל פרי בטנה ושאין בעוברים אפילו ישראל משום א"נ וכו' הילכך מפני צורך האם מותר להתעסק עמה שתפיל וכו' וכתב שגם הרב חות יאיר (בסי' ל"א) נסתפק אם אסור להשקות למעוברת שתפיל הולד וכתב בשמו שאחר שהאריך בזה העלה דאין שום חשש משום א"נ ומותר. וסיים (הרב טל אורות) מ"מ נראה דע"כ לא התירו אלא בחול אבל בשבת אסור וחייב חטאת וכו' והאריך להכריח כן ושכן כתבו הרשב"א והריטב"א בחי' לשבת בפ"ח שרצים (דף ק"ז) והביא דברי הרב המאירי בחי' לשבת שכ' דאין בעובר משום נ"נ כדכתיב ולא הי' אסון וכו'. ותמה עליו דלענין שבת שאני וחייב משום נ"נ וכו' ושאני מדין רציחה וכו' עיש"ב ותמוה לי דמשמע דמודה דבחול אין שום איסור ומה שכתבתי למעלה מתבאר דאע"ג דאין אזהרה על העוברים מ"מ איסורא מיהא איכא. גם מ"ש דהרב חו"י העלה דמותר להשקות את המעוברת כדי שתפיל ואין שום בית מיחוש הנה הרב חיים ושלום בסוסי' מ' כתב בשמו דאסור כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ושם ראיתי) ואין ס' חו"י מצוי אצלי לראות איזה יכשר. והנני דורש שלומו באהבה רבה וחי"נ ומעתיר בעדו עתרת החיים והשלו' אלה דברי הצעיר

חיים חזקיאו מדיני המכונה חח"ם הי"ו

סימן י

שיל"ת ה' שלח שנת תרנ"ג לפ"ק פה אזארקוב

שמש הברכה וככבי ההצלחה יופיעו יהלו באוהל כבוד רב חביבי וידידי הרב כו' המחבר ספ' שדי חמד מ"ו חיים חזקיאו מדיני. אבד"ק קראסוב בזאר. המכונה חח"ם הי"ו איש ירושלים תוב"ב

מכתב קדשו בלוית תשובתו המסולאה בפז רב קבלתי בששון. ושמחתי לראות כי תשובתי בענין קריאת שם שדי חמד מצאה חן בעיני מעכת"ר. ואי"ה בשבוע הבע"ל אשלח תשלום תשובתי בענין זה. נפשי תגיל כי אדוני יתן דברי במקום גדולים בספרו הבהיר. תשואות חן למר חלף זה יצליחהו ד' לברך על המוגמר להדפיס כל חלקי השדי חמד על כל א"ב. להאיר לכל בני ישראל במשבותם באור תורתו אור נערב ומצוחצח. גם אתן תודה למר הי"ו ששלח לי דברי תורתו שאתן להם מקום בספרי הדל ועשה אותי שאיני זוכה כזוכה. ודברי קדשו נאמרו בטוב טעם ובהשכל ודעת וא"צ חיזוק ממני הצעיר באלפי ישראל. ולהראות חיבת הקודש אמרתי להעיר מעט בדברי קדשו לבנות ולסתור ע"מ לבנות כדרך התורה. ואשר בלתי ספק אצלי כי במקום אשר נתקשיתי בדבריו היקרים החסרון מקוצר המשיג ועומק המושג. אך לא אוכל לחכות על תשובתו דמר אדוני הי"ו. לאשר המדפיס אץ עלי לאמר כלה מעשיך. ולזאת בטובו ידפיס תשובתו אלי בספרו שדי חמד אשר ידפיס בעזה"י בקרוב. ועל דבר התוארים האמנם קשה עלי לעשות רצונו בזה. אך מה אעשה ופקודתו שמרה רוחי. כי רצונו של אדם זה כבודו ויעי' בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"א אות ו') מזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) הנה מה שהוכיח כ"ג מדברי התוס' דסנהדרין (דף נ"ט) ד"ה ליכא דמשמע דבישראל עכ"פ איסורא דאורייתא היא דאל"כ הדרא קושייתם לדוכתא מי איכא מידי וכו מתבאר מדברי התוס' דחולין (דף ל"ג) ד"ה אחד שצריך לייה לישראל אסור מה"ת לענין ח"ש עכת"ד קדשו.