בכורי שלמה חלק א שלד

מעכב לש"ך וממילא לא בדק טריפה כשמ"ח סי' ל"ט ס"ח ובש"ך דכל שניקב מב' צדדים כל שאין ידוע בבירור להוציאו מחזקתו באיסורו עומד. וע' רשב"א סי' ר"ב אם אירע בבהמה שום מאורע שצריך בדיקה ולא הספיקו לבדוק טריפה וע' רשד"ם ח"ב סל"ז. ובפרט דכאן לא שייך נשחטה הותרה כסי' נ' ס"א בהגה בדבר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה יע"ש בש"ך סק"ג ובפליתי ול"ד להא דסל"ט ס"ה מהרשב"א בתשובה בנסתפק בגב או בחיתוך דנשחטה הותרה וע"ש בפר"ח ס"ק ט"ו ובר"ס כ"ט ועכ"פ התם הספק אם יש כאן ריעותא דמחיתוך לחיתוך לא הוי ריעותא כמש"ש בט"ז וש"ך דעדיף מנאבדה שהיא לפנינו שלא הי' כאן שום ספק מחיים משא"כ בדאיכא ריעותא לפנינו שיצאה מהרוב דבהמות כשירות ובכה"ג בנאבדה הריאה שהי' ריעותא שצריכין לבדוק אחר רוב בהמות שיש להן ריעותא כזו וכמ"ש בשו"ת מוהריא"ז ענזיל בסצ"ג יעש"ב. וע' בשו"ת חמדת שלמה חיו"ד סי' ב' משש"ב בענין ריעותא מחיים ובתשובה כתבתי ליישב בפשיטות ובמורווח ואין רצוני להאריך כאן מה שאין נוגע לעיקר השאלה וגם מ"ש הרש"ק שלדעתו הכוונה בלב"ש כפשוטו להכשיר בהפ"מ בבועא מצ"א וטינרי מצ"א דאין כאן חשש טריפות כיון דזה בועא וזה טינרי ומלבד שאין זה בכוונת הל"ש כמש"ל ולא הזכיר שום סברא כל דהוא לחלק כיון דגבי בועא ומורסא מצד הב' פשוט לכל האחרונים שהסכימו דהוי בועא מעל"ע וכמ"ש בעצמו בטוטו"ד תנינא בקו"א תשובה נ"ז [ואם שבעיקר הדין בבועא מעל"ע תליא רק במנהג מקומות וכמו שהסכימו הת"ש והל"ש וכל האחרונים לדהט"ז דהוי חומרא בעלמא] וכנראה שנמשך בזה אחר סברת החסד לאברהם סי"ז בחיו"ד שרמז לו השואל שהשיג על הלב"ש והעלה דכל שהוא מעבר הב' טינרי כשר בלי פקפוק ואין אתי כעת החסל"א אשר השאלתיו בעיר אחרת ורק כפי שהוא טעמו בס' מנחת יוסף בקו"א סי' ל"ו אות י"ט וע"ש שמפקפק על דבריו קצת יעש"ב. ובדעת קדושים סל"ז ס"ק ט"ו שהביא ג"כ דהלב"ש אודות בועא שצדה א' במורסא ויותר מסתבר כיון שכל דהוא מהבועא גבוה וקלקלה עור התחתון דריאה הוי כל התפשטותה בועא אף במקום שאינו גבוה ובסי' כ"ו סס"ק ל"ד דלפעמים העיר דע"ג בועא עב הרבה וטינרי הי' מקום לומר שאינו מעל"ע כי עור העב אינו מוגלא והו"ל קצתה טינרי כו' ולא רציתי להאריך יותר בענינים כאלו שאין להם מקור רק מדברי האחרונים ואשר דעתם מבואר היטב בכ"ז. ובזה אחתום מכתבי ואו"ש לו ולכל אשר אתו ממני הכותב בטרדה רבה הדו"ש ושלו' תורתו. אוהבו באמת המכבדו כערכו הרב

יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב מוה' נתן שטערן זלה"ה. מחבר ס' זכר יהוסף

סימן ט

עש"ק לסדר וחיו ולא ימותו בששו"ן לפ"ג פה קראסוב בזאר

לכבוד רב חביבאי ורב נהוראי הרב כו' כקש"ת מוה' שלמה אברהם רזעכטע בק' אזארקאוו נרו יאיר ויזרח וכתמר יפרח נס"ו

אתמול קבלתי מכתב כתר"ה מיום עש"ק אעבור בסך אדד"ם א"מ לבינה אקרא ונתמלא כל הבית אורה מזיו תורתו זכה וברה משיב כהלכה על דבר המערער בספרי אשר קריתי לי שדי חמד ועיני צופות לגמרה של תורה תורת חכם רב אחא משבחא מני"ר שיחל"א כאשר רמז במכתבו ואולי אזכה ואבנה גם אנכי לכתוב את אשר ישים ה' בפי ימים ידברו איה"ב

עניינים רבים השמיט המדפיס מג' ס' השד"ח וייחדתי להם קונטרס אחד אשר בשם "פאת השדי" יכונה בו יבואו כל ההשמטות ולוח הטעיות. אף צדיקים יבואו בו כל הערות אשר קבלתי מרבני גאוני דורנו יחיו. ומכללם כל הערות אשר שלח לי אדוני שיחל"א. כי לפי שרבו העניינים אשר בשלשה הספרים ל"ו מצאו כל אנשי חיל ידיהם להעיר ולהאיר זה בכה וזה בכה ורבו מספר כי ברבים היו

בראותי רצון כתר"ה לזכותני ולעטרני ויביאני בחדרי תורתו אשר באמת נפשי יודעת מאד איני כדאי לעמוד במקום גדולים אדירי ושרי התורה המוזכרים לברכה בספרו ורק ענותו תרבני לעשות שאינו זוכה כזוכה הנה צויתי לנתק איזה דפים מקונטרוס הנ"ל והוא אות ב"ן מקונטרסי "פאת השדי" לחלק הכללים במערכת האלף ואשלחה אל אדוני ואם יוכשרו הדברים בעיני כבודו אשר יאמר אליהם כי ראוים להעלותם על שלחן מלכים בספרו הטהור ישמח לבי

אך בזאת אודיע רצוני להדרת כבודו שיחל"א בתנאי כפול שלא יכתוב עלי שום תואר מהתוארים אשר כותב במכתביו רק יכתוב אלה הדברים אשר שלח לי ידידי המחבר ס' "שדי חמד" מ"ו חיים חזקיאו מדיני הי"ו ואודיע נאמנה כי אם ישנה בזה מרצוני לנצח לא אשכח כאבי ובמכתבים אין מי שידע מהם רק אני לבדי ואני מעלים עין בכל הכתוב והיו כלא היו. אך מה שיוחק בספר לעיני כל ישראל הא ודאי כו' לכן אכפול בקשתי שלא ישנה מהנ"ל ואבטח בכ' שלא ישנה מדעתי

א) איבוד נשמה איכא בעוברין ונפלים לתוס' סנהדרין (ד' ט"ן) ד"ה ליכא דמשמע דאיסורא דאורייתא היא דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מי איכא מידי כו'. וכן מתבאר מדברי התוס' בחולין (דף ל"ג) ד"ה אחד וכו' שצריך שיהי' לישראל אסור מהתורה ע"ש מ"ש בענין חצי שיעור. וכן נראה שהבין הגאון מוהרימ"ט (בח"א סי' צ"ז) שהביא דברי התוס' דחולין וסנהדרין הנ"ל שכ' דלישראל לא שרי דאלמא יש איסור בדבר. וכ' שכן מוכח מדאמרינן בערכין (דף ז') האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין דרך רה"ר ומקרעין את כריסה ומוציאין את הולד ומדדוחה את השבת ש"מ דספק נפשות חשוב ע"כ. ומהוכחה זו משמע דמדאורייתא היא דחשוב ס' נפש דאל"ה לא הוי שרי להביא סכין דרך רה"ר אלא דעיקר הוכחה זו אינה מוכרחת כמ"ש התוס' דנדה שנביא להלן] וש"מ דהבין מדברי התוס' דאיכא איסור תורה וכ"נ עוד ממה שהוק' לו על זה מדתנן בפ"ז דאהלות ומייתינן לה בסנהדרין (דף ע"ב ב') המקשה לילד כו' ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו דמהכא נמי משמע טעמא דחייה קודמין הא אם לא הי' לה סכנה יש בחיי הולד בית מיחוש וא"כ היכי אמרינן בערכין (דף ז' ע"א) דאשה היוצאה ליהרג כו' מפני ניוול האם. ואם הוה ס"ל דאיסור זה הוא רק מדרבנן לא הוה ק"מ די"ל דהם אמרו והם אמרו דמשום ניוול האם שרי יעיין תוס' נדה (דף מ"ד) ד"ה איהו מיית דנראה דמספק"ל אי איכא איסור בזה כו' והוא להיפך מאי דפשיטא להו בדוכתי הנ"ל דאיכא איסורא ולא ידעתי מה יענו למה שהכריחו הם עצמם בדוכתי הנ"ל דאיכא איסור וגם דברי הג' מהרימ"ט צל"ע דבסי' צ"ז הנ"ל נקיט בפשיטות דאיכא איסורא ואילו בסי' צ"ט שנשאל אם מותר להתעסק עם מצרית שתפיל. והשיב דאפילו בישראלית מותר להתעסק עמה שתפיל מפני צורך אמו כיון דרפואת אמו ע"ש. וא"כ סותר עצמו [יע"ש שהביא ראי' לדבריו מר"פ הנחנקין ומר"פ יוצא דופן גם מערכין דתנן האשה שיוצאה כו' אין ממתינים עד שתלד ופריך פשיטא כו' יע"ש] וצ"ע

ב) ועוד יש לתמוה על מ"ש בסי' צ"ז וז"ל ויש לתרץ וכו' אי נמי א"ל דלעולם עובר לאו כילוד דמי דכירך אמו הוא ואשה שמתה שאני שכיון שהיא מתה והוא חי הרי הוא כילוד כמי שיצא לאויר העולם וכנגדו בבהמה טעון שחיטה עכ"ל ומשמע דר"ל דליכא שום איסור בעובר שבבטן אמו חיה ולשיטה זו אזיל בסי' צ"ט. אלא דהיא גופא קלע"ד דאיך יתכן לומר כן שהוא הפך דברי התוס' והפך ממה שהכריח הוא עצמו ממתני' דאהלות

ג) ולקושית הרב מוהרימ"ט ממתני' דאהלות כנז"ל עלה על דעתי ליישב ולומר דההיא מתני' מיירי בידוע דכלו חדשיו מדקתני סיפא יצא ראשו אין נוגעין בו שאין