בכורי שלמה חלק א שלג

כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח. א"ל ההוא בעוף של מים הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך. וכ' רש"י ד"ה וקרומו רך הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום עכ"ל הש"ס. והנה בדף נ"ז. אמרינן שם וז"ל שמוטת גף בעוף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה. וכ' רש"י וז"ל דחיישינן שמא ניקבה הריאה לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכששומטה גף מתנתק הריאה עם הגף עכ"ל יע"ש. א"כ מבואר ברש"י דקרום הריאה ג"כ רך ודק. לפ"ז י"ל שוב דנהי דהלב"ש ס"ל דבבהמה בועא מצ"א ומורסא מצ"א כשרה בהפ"מ. מ"מ בעוף דקרומי הריאה ג"כ רך ודק תו לא קאי קרום כמו בקרום של מוח וכיון שיש ריעותא בהריאה ומלאה מוגלא מעל"ע נהי שמצ"א בועא ומצ"א מורסא. שוב י"ל דתו לא קאי קרום

ט) ואין לדחות דהא תני לוי טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף כו'. משמע דטריפות דעוף לא חמור מטריפות דבהמה. ז"א קושיא הא תני לוי יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח. ואמרינן בש"ס ההוא בעוף של מים הואיל ואין לו קרום יע"ש. א"כ בנ"ד דמיירי באווזא והא אמרינן בחולין (דף נ"ו) א"ר שיזבי הני אווזא דידן כעוף של מים דמיין עכ"ל וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' כ"ט) ובתבואות שור שם ובחת"ס (חיו"ד סי' נ"ה) דאווזות כעוף של מים דמיין יע"ש. א"כ בנ"ד דמיירי באווזא דהוי כעוף של מים. עכ"פ י"ל דתו לא קאי קרום כיון שנפסד הריאה מעל"ע. אף דבצד א' בועא וצ"א מורסא מקיל הלב"ש בהפ"מ בבהמה. אולם בעוף של מים דעור הריאה דק וקלוש י"ל דמודה הל"ש דקרום הריאה ג"כ יתקלקל כמו בנשבר העצם של מוח. דחיישינן לקרום של מוח כיון דקרומו רך

י) היוצא לנו מזה דיש מקום לדברי החינוך ב"י די"ל דבעוף בריאה חמור לענין בועא מאצל בהמה. וכ"ש באווזא ובר אווזות דהוין עוף של מים א"כ י"ל דבנ"ד גם להל"ש טריפה אף בהפ"מ. ולדברי התב"ש והבית אפרים והפמ"ג והגרע"א אף בבהמה טריפה אפילו בהפ"מ כנ"ל. וא"כ בנ"ד דמיירי באווזא שהיא עוף של מים לדעת רוב פוסקים טריפה אפילו בהפ"מ. כנלפע"ד

ועתה אשאל פני הדרת גאונו אם כיוונתי להלכה או שיש מקום להקל בנ"ד בהפ"מ. ואף שדעתי נוטה לאיסור אין רצוני להעמיד על דברי עד שאשמע מפי קדשו חות דעתו הגדולה. וכפי אשר יגזור כן יקום

אלה דברי אוהבו מקרב לב. מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה רבה המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה

שלמה אברהם בלא"א המופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רעזכטע נ"י

סימן ז ב"ה יום ג' כ"ו אדר תרנ"ג קאוונא

כבוד ידיד נפשי ה"ה הרב כו' כש"ת מוה' שלמה אברהם רעזכטע נ"י שוכט"ס

אחדשה"ט מכתבו הגיעני ע"י שד"ר היקר הרב מ' גרשון נ"י מק"ק יאנאווא הסמוכה לק"ק הוראדנא

בדבר שאלתו באווזא שנמצא בהריאה בועא מעבר אחת ומורסא מעבר השני. ונמצא בתוך הריאה מוגלא ועכורים וסרוחים. והורה כת"ר להטריף בטוב טעם. כן הנני מסכים לדבריו ואין בכוחי לבוא בארוכה רק בקצרה ידידו דוש"ת.

יצחק אלחנן החופ"ק

סימן ח

ב"ה יום א' כ"ד אדר תרנ"ג שאוול

שפעת ברכות לכבוד ידיד ה' ויודעי שמו הרב כו' כש"ת מהר"ש אברהם רזעכטע נ"י ולכל הנלוים אליו יתענגו על רוב שלום

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו במ"ש הלב"ש סל"ז סכ"ו בהג"ה אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ וכמש"ל ס"י אין מוחין בידו דע"כ דקאי אדלעיל בעלה עלי' מראה ריאה ונשארת הבועא גבוה מבשר הריאה וכמו דמקיל בס"י בבועא מעל"ע וכמו שהבין ג"כ בס' דעת חכמים סי' ל'. ורק מש"ש שהיא טעות המעתיק שלא במקומו. זה אינו שלפ"ז לא הי' מכוון לשונו ומה"ט נ"ל דאם מצד אחד בועא ומצד השני טינרי נמי טריפה דהוא כש"כ מהיכי שיש מראה ריאה ובולטת. וע"כ דלאחר שסיים הדין הנלמד במכש"כ מדין הקודם דדוקא אם שוה מצד אחד ומראה ריאה מסיים דבהפ"מ אף אם בולט לחוץ וגבוה מבשר הריאה יש לסמוך ג"כ על מה שנתכסה ויש לו מראה ריאה. אך א"צ לזה דפשטות דהלב"ש דקאי על מה דסליק מיני' שבטינרי צריך לבדוק אם יש קצת הבדל דבהפ"מ יש לסמוך שיהי' הפרש רק בשרשו לבד והיינו רק בכה"ג שכתב לעיל בשמ"ח ס"י מיהו אם רחוקים בשרשם ב' שערות ונגעו אהדדי יש להכשיר בכה"ג כשיש מראה ריאה על אחת מהן. וכמו שרמז הלב"ש בעצמו לעיל סוס"ק ל"ו שממ"ש לקמן סכ"ו יתבאר שאין להתיר מעל"ע רק בהפ"מ שקאי על דבריו אלו בהג"ה. ואולי שצ"ל סעיף ו' ששם מפורש ואם למטה יש הפרש ולמעלה נגעי אהדדי יש להכשיר ובהפ"מ דוקא. וע"ש בס"ק ל"ה מה שהעיר על הפמ"ג בש"ד ס"ק י"א וכן העיר בראש אפרים ס"ק ק"ז על הפמ"ג בש"ד סוס"ק ל"ב וע' בס' תורת הזבח סל"ד בהעלה שלמה שדחה השגתו דגם הפמ"ג מודה דכל שיש עליו מראה ריאה מב' הצדדים אף שבולטת מב' הצדדים יש להקל כמו בשיפולי שכ' הפמ"ג ורק בבועא שמצ"א הוא בועא ממש בגובהה ובמראיתה כו' יע"ש שהביא ג"כ דהלב"ש שהזכיר ג"כ דהפמ"ג והניחם בצ"ע וע' בס' מאירת עינים ממפרשי הים בשורש רביעי ענף ששי אות ט' העתיקו ג"כ דהשמ"ח סכ"ו והר"ש סק"מ והשפ"ד ס"ק ל"ב שהועתק ג"כ בהגהת הלב"ש ובסעיף ח' העתיקו ג"כ מ"ש הלבושי שרד בועא מצ"א וטינרי מצד הב' טריפה ולא העתיקו סיום דהלב"ש אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ כו' יע"ש בענף חמישי דבועא וטינרי הסמוכין בהפ"מ אף שאין בשרשם כלל יעש"ב בס"ק י"ח. וגם בס' מורה לזובחים מבעל מלאכת שמים בהלכות בדיקה סי' ט' אות ז' העתיק ג"כ להלכה דהשמ"ת והאחרונים וגם דהל"ש בהגהותיו לסכ"ו ודילג ג"כ מ"ש הלב"ש ומיהו כו' יע"ש בסי' י"א ובתוספת הלכה אית ס'. וכן בשאר ספרי הבודקים כמו בבית יצחק בתקון הבית סק"ג ובזבחי רצון סי' י"ג במוספין סק"א וכדומה להם שהעתיקו דהל"ש והשמיטו ג"כ סיום דבריו ובהפ"מ כו'. ורק בעצי לבונה סל"ז ס"ה בסופו העתיק דהל"ש וקיצר בהעתקתו בלי השגחה שדילג מ"ש כמ"ש בס"י ששם מבואר עיקר חידוש הדין באיזה אופן שמקיל בהפ"מ

והנה בדעת חכמים סל"א הביא מה שהשיב לו הרב המגיד מבראד רש"ק שמעייל בדהל"ש מה שאין בו שום רמז רמיזא והיפך המכוון למה שציין בס"י וכ' דמה שהקיל בהפ"מ היינו אם לא בדקו אם אין ביניהם הפרש דמוקמינן על חזקת כשרות כיון דנשחטה הותרה וא"צ לבדוק אח"ז ואף שאם לא נמצא שאין הפרש י"ל דמודה דאף בהפ"מ טריפה. הנה מ"ש שא"צ לבדוק הוא שלא בדקדוק אגב שיטפא דודאי כיון דאיכא לברורי צריך בדיקה בדאיכא ריעותא דיש בועא וטינרי בצד אחד וכמו בכסדרן דצריך לראות מקום עמידת הסירכא שמא לאו בכסדרן והנפיחה