בכורי שלמה חלק א שלא

בשאר לאוין ס"ל לרש"י דצריך להתרות בו ממקרא של הלאו כמ"ש רש"י בשבועות כנ"ל. וזה פשוט] ומה שהביא כ"ג עוד ב' תירוצים הכל אמת וברור. ועי' כ"ג בשו"ת תורת חסד (סי' נ"א) הנ"ל שכיון ג"כ לתרץ הזה השלישי

י) עוד העיר כ"ג לדעת הרא"ש בפ' השולח והטור בחו"מ (סי' ס"ז) שהובא בהגהות רמ"א (שם ס"כ) דהא דרבנן דבי רב אשי מסרו מילייהו להדדי לאו דוקא ת"ח וא"צ פרוזבול ואדם נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ממני. וא"כ כ"ש שנאמן לומר דמסר מילי בפני ב"ד דקיל. ולפ"ז איך נפרנס מתני' דפ' ואלו מגלחין (דף י"ח:) דחשוב פרוזבולין בכל הני דכותבין במועד משום דהוי דבר האבד כמ"ש התוס' שם ד"ה ואלו ואיזה דבר יכריחנו לכתוב פרוזבול במועד מאחר שיוכל למסור דבריו בע"פ עכת"ד והניחו בצ"ע והיא קושיא נפלאה

יא) ונלע"ד לתרץ קושיית כ"ג ע"פ מה שהעלה בס' ישועות ישראל בח"מ (סי' ס"ז סק"ב) בחקירתו אם שלח שליח לעשות פרוזבול וא"י אם עשה שליחותו אם נאמר חזקה שליח עושה שליחותו והעלה שם וז"ל. אמנם הנלפע"ד עיקר דיש לסמוך על חזקה דשע"ש כי דעת הבעה"מ וסייעתו דאינו נוהג שמיטת כספים בזה"ז כלל כי עיקר ספירת השנים הוא בב"ד סמוך וכשאין ב"ד סמוך בא"י בטל אף מדרבנן. וע"ז סמכו ברוב תפוצות ישראל. אלא שהרמב"ן השיג עליו מרבנן דבי רב אשי דמסרו מילי אהדדי דאלמא אף בזמנם נהגו שמיטת כספים אע"ג דבזמנם לא הי' ב"ד סמוך בא"י דבימי הלל בנו של ר' יהודא הנשיא נתבטלה הסמיכה. אמנם נראה ודאי דאף להרמב"ן ז"ל השמטת כספים שנוהג בזה"ז אינה מכלל תקנת אנשי כנה"ג שתיקנו שתהא השמטת כספים נוהגת בזה"ז כי בזה צדקו דברי הבעה"מ שאחר שבטלו היובלות והספירה של ב"ד הסמוך אין כאן תקנה. אלא שמאליהם קבלו להציב ציונים זכר למקדש. ומה"ט הקילו דבי רב אשי בלא כתיבת פרוזבול אלא מסרי מילי אהדדי כו' והמדקדק בסדר הזמנים יראה לעינים בש"ס כי מעת שנתבטלה הסמוכה בא"י הקילו חכמי הש"ס הרבה בפרוזבול. כי למ"ש הרמב"ן הובא בבעה"ת נתבטל קידוש ע"פ ראי' רק ע"פ חשבון המסור בידינו היום בשנת ת"ר לשטרות שהיא מ"ט לאלף החמישי סמוך לפטירתו של ר' יוחנן וזה היה בימי ר' נחמן כידוע ליודעי מעט בסדר הזמנים. ואז אמר ר"נ אי איישר חילי אקיימנו דאין צריך פרוזבול כלל. ובודאי הדבר זר שירצה ר"נ לעקור תקנת אנשי כנה"ג כו'. אלא הוא הדבר אשר דברנו דבימיו כבר הי' בטל תקנת אנשי כנה"ג אלא שישראל קדושים הם ומאליהם קבלו לעשות זכר כו' עכתד"ק. יע"ש. ודפח"ח והם קלורין לעינים. לפ"ז מתורץ שפיר קושיית כ"ג דהרא"ש והטור פוסקים להלכה שפיר כרבנן דבי רב אשי דמסרי מילי אהדדי לאו דוקא בת"ח. כיון דבימי רב אשי כבר לא קדשו ע"פ ראי' והוי שמיטת כספים רק ממנהגא מ"ה הקילו בי'. אמנם בימי המשנה דאז היו עוד מקדשין ע"פ ראיה והי' נוהג שמיטה מתקנת אנשי כנה"ג כמו שכ' בס' נחמי'. ומ"ה שפיר קתני במתני' דפ' ואלו מגלחין דרק משום דהוי דבר האבד מותר לכתוב פרוזבול. דלזה מודה הרא"ש והטור דבזמן המשנה צריך פרוזבול דוקא ולא סגי אז במה דמסרי מילי אהדדי. ומתורץ קושית כ"ג בטוב טעם. ויש לי עוד תירץ על זה. ע"ד הפלפול ולא רציתי לכתבו להאריך יותר

יב) ומה שכתב כ"ג לתרץ דברי אביו הגאון הצדיק מאור הגולה שליט"א דבר עיון בשבת בלי קריאה בפה באגרות רשות ובמכתבי העתים דבריו נעמו. ובכל זאת לדינא כ' כ"ג שגם אביו הגאון שליט"א מודה דאין להקל בזה כמו שהעליתי לתרץ דברי הש"ע

אלה דברי ידידו עז אוהבו מקרב לב עמוק המצפה לשמוע מכתר"ה בשורות טובות וכן מאביו הגאון שליט"א שירפא מהרה שיוכל להופיע אור תורתו ע"פ תבל להרביץ תורה כדרכו בקודש מוקירו ומכבדו כערכו הרב. כנה"ר וכנפש אוהבו מצפה לתשובתו הרמתה עד מהרה

שלמה אברהם

בהמופלג יר"א כשמו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

השמטות לחלק יורה דעה

סימן ו

ב"ה יום א' ויקה"פ י"ד אדר. שנת מאורו"ת לפ"ק אזארקאוו

ה' ישפות שלומו מגבהי מרומו לכבוד ידיד ה' וידיד כל יודעי שמו ה"ה הרב הגאון האמיתי, שר התורה סיני ועוקר הרים: איש האשכולות. צדיק ונשגב פאר הדור והדרו נזר הקודש דרופתקי דאורייתא. כקש"ת מוה' יצחק אלחנן שליט"א אבד"ק קאוונא מחבר שו"ת באר יצחק ונחל יצחק ב"ח ושו"ת עין יצחק

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. באהבה רבה

א) לאשר ידעתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו. לזאת הרהבתי בנפשי לגשת מול הדרת קדשו בשאלה הלכה למעשה. ממה שנשאלתי ממופלג אחד שהי' לו אווזא ונמצא בריאה שלה בועה מצד אחד שהי' גבוה משטח הריאה ומורסא מצד השנית שוה לבשר הריאה. ולא היה להבועה והמורסא מראה ריאה אף אחר הנפוחה רק מראה מוגלא ופתח את הבועא והמורסא ושפכי אהדדי. ונראית כאחת והיתה מלאה מוגלא עכורה וסרוכה. והבועא היתה גדולה. ואמר השואל דדעתו להתיר והביא ראי' לדבריו ממ"ש הלבושי שרד (סי' ל"ז סעיף כ"ו) בפנים בהגה וז"ל אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ וכמו שנתבאר לעיל סעיף י' אין מוחין בידו עכ"ל. וכיון שכ' שם בריש הסעיף בשמלה חדשה דצד א' בועא וצד השני שוה בשר הריאה כמורסא מ"מ הו"ל בועא מעל"ע וטריפה משמע דהלב"ש שכ' בכ"ז מתיר גם בזה בהפ"מ. ובנ"ד יש הפ"מ אם יהי' טריפה לכן דעתו להתיר עכ"ד השואל

ב) ולפע"ד נראה להחמיר בנ"ד חדא דגם מלב"ש אינו מוכרח שמתיר בזה בהפ"מ. דהא בפירושו שם בל"ש בכל סעיף הזה לא כתב כלל לבאר למה מקיל בזה בהפ"מ [כדרכו לבאר בפירשו מה שכ' בפנים] ואדרבה ציין בס"ק ק"ט לחזק סברת התב"ש והפמ"ג דאף אם צד השני שוה לבשר הריאה ג"כ דינו כדין בועא מעל"ע יע"ש. ולא כ' בפירושו שום סברא למה מקיל בהפ"מ. רק שכ' כמו שנתבאר לעיל בסעיף י' ובאמת בסעיף י' ליכא שום רמז רמיזא דבועא מצ"א ומורסא מצ"א ולא נהפך למראה ריאה שיהי' דינו להקל בהפ"מ. רק שכ' שם הל"ש בפנים וז"ל. וכן בועא בשפולי או בועא מעל"ע אי עלה עלי' מראה ריאה כשרה. ובפירושו שם (ס"ק ל"ו) כ' וז"ל וה"נ לענין מראה בשר מאחר שנתבאר בס"ק הקודם דבועא המשתנית למראה ריאה לא מקרי בועא אלא לחסרון מבפנים או גבשושית יש להתיר משום דבועא מעל"ע אמרו ולא חסרון מבפנים או גבשושית מעל"ע כנ"ל ודו"ק. ומ"מ לקמן (סעיף כ"ו) יתבאר שאין להתיר במעל"ע רק בהפ"מ עכ"ל. א"כ לא מיירי בסעיף י' כלל מבועא מצ"א ומורסא מצ"א רק מבועא מעל"ע שעלה עלי' מראה ריאה. בזה דוקא היקל בהפ"מ ועל זה רמז לסעיף כ"ו. משמע דשם ג"כ מיקל דוקא בעלה עלי' מראה ריאה דאל"ה למה מרמז בסעיף כ"ו בהגה. כמו שנתבאר לעיל סעיף י'. דשם לא נמצא כלל בפנים שמיקל בהפ"מ. רק בביאורו שם (בסעיף י') מרמז דבסעיף כ"ו מיקל בהפ"מ בעלה עלי' מראה ריאה. אע"כ דכוונת הל"ש בסעיף כ"ו בהגה שכ' וכמו שנתבאר לעיל סעיף י' כלומר דהא מי שרוצה להתיר בכל זה בהפ"מ אין מוחין בידו דוקא באופן שכ' לעיל בסעיף י'