בכורי שלמה חלק א לב

עליה תשמיש חול ושל גנאי ומנא אמינא לה מהא דביו"ד (סי' רפ"ב) חייב לעמוד מפני ס"ת והוא מגמ' קידושין פ"ק איבעי' להו מהו לעמוד מפני ס"ת ופשוט מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ. ויראה דק"ו גמור הוא ומפני לומדי' מה"ת הוה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן כו' נמצאת אומר שחומר קדושת ס"ת חמור מכל קדושת המצות שהן מדרבנן וזה מד"ת כאמור. ומיהו הני מילי בס"ת שלם אבל חסר אות אחת ממנה או יתיר וכ"ש חומש אחד אפילו כתיקון ובגלילה אין בו קדושת ס"ת רק קדושת ספרים. ועיו"ד (סי' רפ"ב) בב"י וש"ע שם עכ"ל הזהב. וכן איתא שם בב"י ב' הרמב"ם וז"ל ואין כן דעת הרמב"ם שכתב מותר לכתוב התורה חומש בפני עצמו ואין בהם קדושת ס"ת השלם ומשמע דבעשוי' בגלילה כתקונו קאמר וא"צ לומר בספרים אלו שאינם עשוים בגולל אפילו כל התורה כתובה בהם וכן נהגו העולם שלא לעמוד מפניהם ומעולם לא נשמע פוצה פה לערער בדבר עכ"ל. ואף שברמ"א הביא אבל חומשים שלנו אין צריכין לעמוד משמע אבל בחומשים בגלילה צריך לעמוד צ"ע דמדברי הב"י נראה בדעת הרמב"ם דאפילו בחומשים שהם בגלילה א"צ לעמוד ואף שברמ"א הביא גם דעת הרשב"א החולק אולם הש"ך והעטרת זהב הגיהו ברמ"א יע"ש. נראה דחומשים א"צ לעמוד מפניהם. והנה במגילה, (דף כ"ז) אמרינן דחומשים יש להם יותר קדושה מנביאים וכתובים כו' אבל לא נביאים וכתובים ע"ג חומשים א"כ כיון דקיי"ל דאין עומדין מפני חומשים כש"כ דאין עומדין מפני נביאים וכתובים

לא) ולכאורה צריכין להבין דברי הרב הפמ"ג במ"ש דדוקא ס"ת יש לה קדושה מה"ת משום דקתני דחייב לעמוד מפני ס"ת משמע דוקא ס"ת אבל לא נביאים וכתובים דהא כתבו התוס' בשבת (דף י"ד ע"ב) ד"ה האוחז דמה שאמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום דלאו דוקא ס"ת וה"ה בשאר, כתבי קודש יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד נימא כן דלאו דוקא ס"ת וגם על הב"י קשה איך אומר כן בדעת הרמב"ם דדוקא בס"ת ולא בשאר ספרים. אולם התוס' בעצמם לא כתבו כן בהחלט רק כתבו בלשונם קצת משמע דלאו דוקא ס"ת יע"ש ויעי' בשו"ת שב יעקב (חא"ח סי' י"א) שהעלה והוכיח מתוס' מגילה (דף כ"ד) דאין איסור נגיעת ערום בשאר כתבי קודש כאשר הוא סתימת לשון פרנך יע"ש שהאריך מאד בדברי התוס'. ודלא כמג"א (בסי' קמ"ז) דס"ל דמגילה כשרה אסור ליגע ערום דהעולם אין נזהר בזה. ופוק חזי מה עמא דבר. ואם אינם נביאים בני נביאים הן כדברי השב יעקב. וא"כ ה"ה בנ"ד מדאמרינן בקידושין מה לעמוד מפני ס"ת היה לו לומר מה לעמוד מפני ספרים דכולל ג"כ נביאים וכתובים ואע"כ דזה היה פשוט לי' דא"צ לעמוד. ודוקא מפני ס"ת צריך לעמוד ועוד מצינו שיש חילוק בין ס"ת לשאר כתבי קודש לענין תשמיש המטה דע"י הנחת כלי בתוך כלי שאינו מיוחד אינו מותר אלא בתפילין ושאר כתבי קודש וחומשים. אבל לא בס"ת לדעת הרא"ש בפ' מי שמתו

לב) לכאורה נוכל להקשות ע"ז מדברי שו"ת הרמ"א (סי' ל"ד) שנשאל אם מותר לישב על תיבה שיש בה ספרי קודש אי לחוש בזה משום בזיון ספרים והשיב כיון דאמרינן במנחות (דף ל"ב ע"ב) מטה שיש בה ס"ת אסור לישב עלי' הרי מבואר שאסור לישב על הספרים ואפילו על מטה שס"ת עלי' כש"כ על הספרים עצמן. ואין לחלק בין ס"ת לשאר ספרים כמו שמצינו שחלוקים לענין תשמיש המטה לפי דעת הרא"ש פ' מי שמתו ואפ"ה נראה דלענין זה אין חלוקים דהא קדושת ספרים עדיפי מעצמות המתים שדינן כס"ת לענין זה כדאיתא במרדכי עכ"ל. א"כ נראה לכאורה דאף קדושת ספרים ג"כ כס"ת. ואף שכתב שם ס"ת מ"מ לאו דוקא ס"ת. אולם אחר העיון אינו קושיא. דלענין בזיון שאני נהי דשאר ספרים אין להם קדושה רק מדרבנן מ"מ אסור לבזות אותן ונהי דלענין כבוד אינן שוין כמ"ש ביו"ד (סי' רפ"ב) ולענין הורדה מקדושה קלה לחמורה ג"כ אינם דומין כמ"ש במגילה (דף כ"ז ע"א) אבל לענין בזיון שווין. וראי' לחילוק זה מדברי כנה"ג ביו"ד (סי' ר"מ אות מ') שכתב וז"ל מצאתי בספר צפחת מים פ' משפטים דעל כבודו יכול למחול ולא על בזיונו ועי' בשו"ת הריב"ש (סי' ר"ך) דמבואר דאף דאב ורבו יכולים למחול על כבודם אבל על בזיונם אינם יכולים למחול וכן הוא בשאלתות פ' משפטים (דף ס"ז ס"א) א"כ ה"ה לענין כתבי קודש לענין בזיון אמרינן דהוה כס"ת עכ"פ מדרבנן. אבל מ"ש בש"ס מטה שיש בה ס"ת אסור לישב עלי' הוא מה"ת וזה דוקא בס"ת ממש אבל לא בשאר ספרי קודש דרק מדרבנן החמירו. ובלא"ה מבואר שם (בסי' רפ"ב) בש"ך ב' הר' מנות דהא דאמרינן דגם בשאר ספרים אסור לישב עמהם בשוה דוקא שלא בשעת הלימוד אבל בשעת הלימוד מקילים בזה אף דבס"ת וודאי אסור. אע"כ דלא דמי לגמרי לס"ת. היוצא לנו מכל זה דדברי הרב הפמ"ג שרירים וקיימים דדוקא ס"ת קדושתו מה"ת אבל בשאר ספרים אין קדושתם רק מדרבנן וא"כ הדרא סברתם לדוכתי' דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת המגלה כנ"ל. שוב מצאתי בשו"ת בית אפרים (חא"ח סי' ס"ח) שכ' וז"ל אלא אפילו למ"ד נאמרה לכתוב אין הציווי לכותבה כדי ללמוד מתוכה כמו נביאים וכתובים רק משום מצות קריאה. שכך תקנו עפ"י רוה"ק לקרותה מתוך הכתב כו' ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק ומסרום לעם ד' בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ד' אלה. משא"כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת"ת בקריאתה רק מצות חכמים בקריאה לבד כו' ע"ש. א"כ מזה ראי' למה שהעליתי דלמגילה אין לה קדושה כמו לנביאי' וכתובים. וע"כ אין לה קדושת ס"ת

לג) ומ"ש כת"ר וז"ל דא"כ [כלומר דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת המגילה אף דגוף קדושת המגילה הוא דאורייתא] אם קטן שהגיע לחינוך כתב ס"ת יהיה כשר לקרות בו שהרי קריאת התורה מתקנת עזרא לבד ולהדיא כ' הש"ך ביו"ד (סי' רפ"א סק"ז) דפסול אלא וודאי כיון דמ"מ גוף קדושת ס"ת דאורייתא לא מהני קט לקדושתו ושוב אינו יוצא בה אף מדרבנן כיון דאין קדושה בקדושת ס"ת מה"ת עכ"ל הזהב. אולם לפי מה שהעליתי דקדושת מגילה רק דרבנן לא קשי' מס"ת דשאני ס"ת דקדושתו דאורייתא לכן קטן אף שהגיע לחינוך פסול לכתוב ס"ת

לד) ומ"ש כתר"ה נשוב למ"ש בתחלה דאף לדעת הרב המגיד בשיטת הרמב"ם דמגילה אינו כס"ת אלא למה שהשוה מ"מ הרי פסול הרמב"ם בפירוש מגילה שכתבו גוי ואת"ל דמשום דגוי אדעתא דנפשי' עביד הלא קטן נמי לאו בר כוונה הוא (הנה כבר העלתי לעיל לסתור ב' טעמים האלו וכ"ש בקטן שהגיע לחינוך] עוד כ' כת"ר והנה יש מקום בזה להכשיר ע"פ דברי הירושלמי דתרומות (פ"א ה"א) הביאו התוס' פ"ק דחולין (דף י"א) שהקשה אהא דחש"ו פסולים לכתוב הגט משום דבעי לשמה ויהיה מעשה שלהם מוכיח על מחשבתם פי' דהא חש"ו יש להם מעשה ואין להם מחשבה וכתיבת הגט הוה מעשה ומשני משום דזה כותב וזה מגרש פי' שאחר מגרש וכתב כת"ר פירוש בדברי הירושלמי והוכיח משם דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת מגילה ואח"כ דחה פירושו דמש"ס דידן מוכח דלא הוה רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בגט דבזה לא מהני רק מדרבנן ולא מהני לקדושת מגילה שהוא דאורייתא אף דחיוב קריאה מדרבנן עכ"ד

לה) ולפע"ד נראה מלבד דלפי מה שהעלתי לעיל באריכות דגוף קדושת המגילה רק דרבנן א"כ מהני גם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו [ולכאורה נוכל