בכורי שלמה חלק א שכז

שבת ושל חנוכה בנרות שיש בהם תערובות חזיר מטעם שכ' בתשובת הרשב"א (ח"ג סי' רל"ד) והובא ביו"ד (סי' ק"ח) דשק של פלפלין שמשימין בקנקני יי"נ אסור לבשמים דהבדלה משום הקריבהו נא לפחתך וגם משום דמאוס לגבוה כמו בעי' המשתחוה לדקל מהו למצוה. ומזה תמה על שערי אפרים דמותר להדליק בחנוכה בחמאה שנפל לתוכה בשר. הנה בספרי בתשובה שם הבאתי דברי הבשמים ראש סי' ש"מ דלא מצד איסור מאוס לגבוה דהרי אתרוג האסור באכילה מותר לצאת בו רק משום דמצד עצמו מאוס וכ"כ הפמ"ג בסי' ק"ד במשבצות סק"ד ומייתי ראי' משער אפרים הנ"ל דמותר להדליק בחמאה עם חלב בצירי ולדבריהם ע"כ צ"ל דהרשב"א בתשובה דוקא בבשמים של יי"נ אוסר דהוה כע"ז ומאוס לגבוה ושיש הקריבהו נא לפחתך כי דמאוס מצד ע"ז או דמאוס מצד הלכלוך של יין כמ"ש הפמ"ג באו"ח סי' רצ"ג אות ו' ומ"ה הקריבהו נא לפחתך. אך לטעם הב' נראה דמצד תערובות איסור להריח להבדלה אך יש לחלק דבחלב דבלא"ה אסור ומ"מ מותר להדליק על כן אין להקפיד מצד תערובות איסור ואינו דומה לבשמים והא דבס"ס ק"ד דאסור להדליק משום שבעצם מאוס כמ"ש הפמ"ג על כן לדינא נלפע"ד דבנרות של שבת אין להקפיד אם יש בחלב תערובות משומן חזיר. אך בנרות של חנוכה כיון דהוי דומיא דמנורה אין להדליק מנרות אלו והנני ידידו דו"ש באהבה

יצחק שמעלקיש האבדפ"ק הנ"ל

סימן ד

בעזה"י. ג' לסדר תמים יהי' לרצון "ויהי" לברכה שנת מאורות. פה קאברין

ברכות שמים. מלא חפנים. ואור שבעתים. לכבוד האי גברא רבא יקירא. הרב כ' כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע הי"ו ברוך ה' חילו. ונעימות בימינו נצח

את יקרת נועם מכתבו בצירוף הקונטרסים מספרו בכורי שלמה. הגיע אלי נכון בהיותי נאחז בסבך טרדות מטרדות שונות, במילי דמתא ובמילי דעלמא. וביחוד קלני מראשי ומזרועי ולבי בל עמי מצערו של מר אבא הגאון האמתי רבן ש"י שליט"א בהיותו מסובל במכאובי גופי ל"ע, ה' יחזקהו ויאמצהו וישלח לו רפואה שלמה במהרה. ונזכה כלנו להיות נאותים לאור תורתו כבראשונה. ולסבות כל הטרדות הללו המכאיבות ומעציבות מובן למעכת"ה שי' כי קשה עלי להשקיע עצמי בכל הפלפולים שבספרו. המקום יהא בעזרו לבצע אשר החל. ולגמור הדפסת הספר עד תומו. ולא אפונה כי יכבדני אז לשלוח לי את ספרו בשלימות. ואיישר חילי' לאורייתא אי"ה. וכאשר יעזרני ה' ויניח לי מכל המון טרדותי מסביב. אמלא רצונו בלי נדר לבוא אליו במערכת דברים באיזה ענין אשר יזמין לי ה' ועתה שלום

א) ולמען למלאות רצון מעכתר"ה שי' לשמחהו ולענגהו באיזה דבר תורה. אמרתי להעירו ולעוררו. במה שראיתי להפרי מגדים ז"ל לאו"ח בפתיחתו לה' שבת. שחקר לפי ברייתא דאיסי בן יהודה דבאבות מלאכות ארבעים חסר אחת. אינו חייב על אחת מהן. אם חלול שבת באיזה מלאכה שיהי' פוטר מתשלומין מחמת קם לי' בדרבה מיני'. כיון דלא נוכל לחייבו מיתה מספק. והיא חקירה נפלאה בכל ספק חיוב מיתה. אי פוטר מתשלומין. משום קים לי' בדרבה מיני' וכגון מי שהדליק גדישו של חבירו. בע"ש בין השמשות. אי חייב בתשלומין. והגאון בעל פמ"ג ז"ל שם נשאר בספק ולא העלה דבר ברור. ומאוד נפלאתי על הגאון ז"ל. שבהיותי עוסק בחבורו זה. על המגן אברהם. אישתמיטתי' במחכ"ת. דברי המגן אברהם סי' רע"ח. בשם ס' ט"א (הוא ס' טל אורות. יקר המציאות וחנני ה' בו ת"ל) ליישב דברי הטור ז"ל שפסק בה' שבת כר"ש. דמלאכה שאצ"ל פטור עליה, ובה' חובל בחבירו פסק. דהחובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין משום דמספקא לי' להטור ז"ל. כמאן הלכה אם כר' יהודה, או כר"ש ומשו"ה פטור מתשלומין משום דהמע"ה עכ"ל. הרי מפורש דעת המג"א ז"ל. דספק חיוב מיתה פוטר מתשלומין אלא דלכאור' לא נראה כן דעת רש"י ז"ל. בפ' המניח ל"ה א' ד"ה ומנא ידעינן שכתב דאי מסתמא אפילו מריה נמי חייב בתשלומין. ומשמע דספק חיוב מיתה לדעת רש"י ז"ל אינו פוטר מתשלומין. ולפלא על רבינו המנ"א ז"ל. שלא הביא דברי רש"י אלה

ב) וע"ד החדוד רציתי לומר. מה שראיתי בהגהות הש"ס החדשים. שהקשה אחד מהגאונים. לדעת רש"י ז"ל בסוגיא דהמניח. שם ד"ה מתניתין בשוגג. דמקלקל נמי פוטר מתשלומין. א"כ יקשה הא דר' אבין בפ' אלו נערות ל"א א'. הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד'. וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא. והשתא למה לי' למימר שעקירה צורך הנחה היא. הא בלא"ה פטור מתשלומין משום מלאכת קריעת השיראין ונשאר בצ"ע. וא"כ י"ל דמזה הוכיח רש"י ז"ל שיטתו דספק חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין וא"כ לפי הבריי' דאיסי בן יהודה דאינו חייב על אחת מהן הרי לא משכחת לה שיהא פטור מתשלומין מחמת חלול שבת אלא בגוונא שעשה אחת מהנך דלא מספקן (שבת ו' ב' צ"ו ב') או שעשה שתי מלאכות וחייב מיתה על אחת מהן. ממה נפשך והשתא ניחא דדוקא משום שעקירה צורך הנחה היא פטור. הא לא"ה לא הוה מופטר מחמת קריעת השיראין לבד וכל זה מוכרח לדעת רש"י ז"ל דמקלקל אינו פוטר מתשלומין. שפיר י"ל כמש"כ המגן אברהם. דספק חיוב מיתה פטור מתשלומין. משום דהמע"ה והא דלא מיפטר מתשלומין. מחמת קריעת השיראין. הוא משום דמקלקל הוא ומקלקל אינו פוטר מתשלומין אבל ספק חיוב מיתה לעולם פוטר מתשלומין. וכן דעת הטור כהתוס' ומש"ה פסק. דהחובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין כן היה אפשר ליישב ע"ד החדוד

ג) אבל האמת נראה לענ"ד דדין זה אי ספק חיוב מיתה פוטר מתשלומין. תלוי בדין חייבי מיתות שוגגין דלפי האמת דקיי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין הוא הדין דספק חיוב מיתה נמי פוטר מתשלומין. הגם דפטור ממיתה דהא א"א להמיתו מספק מכל מקום הא לא גרע מחייבי מיתות שוגגין דג"כ פוטר מתשלומין. אבל שם בסוגיא דהמניח בתחלת הסוגיא דבעי הש"ס ומנא ידעינן. הא אכתי לא ידע הש"ס מבריי' דתנא דבי חזקי' מכה אדם ומכה בהמה וכו' עד סוף הסוגיא שם דמייתי רבא הא דתני דבי חזקי' ומקמי דידעינן מדתני דבי חזקי' הוי אמרינן דחייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין ואינו פוטר מתשלומין אלא היכא דחייב מיתה. אז הי' הדין דספק חיוב מיתה ג"כ אינו פוטר מתשלומין מש"ה פירש"י דאי מסתמא אפי' מארי' נמי חייב. כן נלע"ד ליישב דברי המגן אברהם שלא יהיו מופרכין מפירש"י ז"ל

ד) ודאתאן עלה נראה לענ"ד עוד דתליא בפלוגתא דהרשב"ם ותוס'. בפ' חזקת הבתים נ' ב' ד"ה וספק. דלדעת הרשב"ם דספק נפשות להקל נפקא לן מושפטו העדה והצילו העדה. הרי גזירת הכתוב היא דכל ספק נפשות פטור ממיתה. א"כ י"ל דאינו פוטר מתשלומין אבל לדעת התוס' שם דלא משום ושפטו העדה והצילו העדה אלא משום דבלאו הכי נמי לא קטלינן מספיקא. דאפילו ממונא נמי לא מפקינן מספיקא מעתה הרי הוא ככל הספיקות וכמו דלא קטלינן מספיקא כן לא מחייבינן ממון מספיקא. משו"ה פוטר גם מתשלומין ודברי המגן אברהם נכונים כנלע"ד לקיים דברי חכמים ותו לא מידי

ה) קשה לי כעת לדעת הרא"ש בפ' השולח והטור בחו"מ סי' ס"ז שהובא בהגהת הרמ"א שם סעיף כ'. דהא דרבנן דבי רב אשי מסרו מילייהו להדדי שם ל"ז א' לאו דוקא תלמידי חכמים. אלא הוא הדין כל אדם נמי יוכל לומר דבריו בעל פה לפני ב"ד ומהני וא"צ פרוזבול וממילא מובן דכמו דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' בידי ואבד ממני משום דלא שביק התירא ואכיל איסורא כדאמר ר"נ שם ב' והכי קיי"ל