בכורי שלמה חלק א שכו

לקרות דספק דדבריהם להקל והובא במל"מ פ"א דמגילה והלא הוה ספק דדברי קבלה והלכה כר' יוחנן בפסחים (דף נ"ד) כנ"ל. אך לפמ"ש הר"ן בפ"ב דתענית דמגילת אסתר לא מקרי דברי קבלה דלא מקרי דברי קבלה רק מה שאמר ע"פ נביא עיי"ש ל"ק מפסחים על הר"ן דט"ב מקרי דברי קבלה משא"כ מגילת אסתר ומ"ה בספיקא מקילין. וכת"ה הביא דברי מס' סופרים (פח"י) הובא בר"ן פ"ג דר"ה גבי מתחיל בנביא דנביאים מיקרי דברי קבלה וכתובים דברי קדושה ומ"ה מקדימין נביאים לכתובים ומ"ה כ' דמגילת אסתר דהוה בכלל כתובים ל"ה דברי קבלה ויפה כתב, אך הר"ן כ' בריש פ' בני העיר במגילה דנביאים וכתובים שוין וכבר הרגיש בזה בהגהות על הר"ן בר"ה ודוק

טז) ובמקום אחר הערותי במ"ש תוס' גיטין (דף מ"א.) ד"ה לישא דמ"ה אין עשה דפו"ר דוחה ל"ת דלא יהי' קדש דבדידה ליכא עשה וקשה על תי' זה דהרי בדידה איכא עשה דשבת כמ"ש תוס' ד"ה לא תהו דבשפחה נמי איכא שבת ותירצתי דשבת ל"ה רק דברי קבלה ולא אלים שידחה ל"ת. וכן מה"ט מיושב מה שהקשה תוס' ד"ה לא תהו בחצי' שפחה דלא כפו רק מפני שנהגו מנהג הפקר אמאי לא כפו משום שבת להנ"ל דשבת ל"ה רק דברי קבלה לא נדחה עשה דלעולם בהם תעבודו מפני דברי קבלה. אמנם לפמ"ש לעיל תליא במחלוקת בפסחים (דף נ"ד:) אי דברי קבלה כדברי תורה דמי ובגיטין (דף ל"ח.) בחצי' שפחה דאמר אביי אי לאו דאמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא למרא וכן בהך דחצי' שפחה דאמר משום שנהגו מנהג הפקר ולא כפו משום שבת אתיא כשמואל דס"ל בפסחים (דף נ"ד:) דברי קבלה מותר בספק דל"ה כד"ת וה"ה עשה דשבת ודוק בכ"ז

יז) איברא דבגוף ראיות טורי אבן דמדאסרינן בה"ש דט"ב מוכח דספק דדברי קבלה להחמיר יש לדחות דלמ"ד ספק דרבנן לקולא אף בחזקת איסור והיא שיטת הפר"ח בכללי ס"ס ס"ק ט"ו דלא קיי"ל כר' יוסי בעירובין (דף ל"ה:) א"כ בכל בין השמשות הוה תרי קולא דסתרי אהדדי דאתה מתיר לאכול בט"ב בבה"ש של יום ח' דשמא יום הוא ובבה"ש של יום ט' דשמא לילה הוא מטעם ספק דרבנן אף דבה"ש דאפוקי יומא איתחזק איסורא והיכא דאיכא תרי קולא אף מדרבנן אזלינן להחמיר ומ"ה ס"ל לר' יוחנן בה"ש אסור. אמנם לדעת הש"ך בכללי ס"ס דבאיתחזק איסור אף מדרבנן להחמיר בה"ש דאפוקי יומא אסור ול"ה תרי קולא דסתרי אהדדי ומ"ה ס"ל לשמואל בה"ש מותר, ושמא מה"ט אמרינן בפסחים שם דבספק בקביע' דירחא מודה ר"י דספיקא מותר ומה חילוק בין ספק בה"ש לספק דקביע' דירחי והטורי אבן נדחק בזה לשיטתו. להנ"ל י"ל דרוב שנים אין תמוז מעובר כעין דאמרינן באלול על כן בספק אם עברוהו לתמוז חייב בט"ב להתענות ובעשירי פטור מה"ט ול"ה ספק דסתרי אהדדי וע' טורי אבן ר"ה (דף כ':) ד"ה א"ל ל"ש מפי ב"ד. אמנם לא מצינו רק באלול דרוב אינו מעובר ולא בתמוז אך כיון דעל סדר החדשים אין תמוז מעובר י"ל גם בתמוז כן. והרבה יש לדבר גם בזה ואקצר

יח) מ"ש כת"ה במה שכתבתי בתשובה להקשות על ירושלמי דפרשת סוטה כשרה על עור בהמה טמאה דהרי תוס' כתבו בעירובין (דף י"ג.) דלר' ישמעאל יש גז"ש לילף ס"ת מסוטה וה"ה דיש ללמוד סוטה מס"ת מגז"ש. ע"ז כ' דלרש"י זבחים (דף מ"ח) אין [גז"ש למחצה היינו ללמוד דבר אחד מחבירו בכל דבר אבל לא שילמוד זה מזה וזה מזה דלא כבעל מדות אהרן (בדף י"ח) בספר הכריתות שכ' ההיקש והג"ש שוין החלטי שזה ילמוד מזה וזה מזה. והרב יד מלאכי דוחה דבריו בכללי האלף אות ל' ולדברי היד מלאכי מיושב קושייתי. הנה גוף דברי היד מלאכי צ"ע מקידושין (דף ט"ו) דמייתי קרא ושב אל משפחתו למכרוהו ב"ד שהיובל מוציאו ומקשה ואי ס"ד יליף שכר שכיר למה לי נילף שכיר שכיר ומה קו' דילמא מוכר עצמו ילפינן ממכרוהו ב"ד לענין קנין כסף ולענין דרבו מוסר לו שפחה ומכרוהו ב"ד לא ילפינן ממוכר עצמו לענין שיצא ביובל. וע"כ כמידת אהרן דגם בזה אמרינן אין גז"ש למחצה. וע' בשבועות (דף ל"ד:) דמקשה לר"ש מכדי מושבע מפי עצמו בעדות לר"ש מנא לי' דגמר מפקדון פקדון נמי מושבע מפי אחרים נגמר מעדות ומה קו' הרי בזה ל"א אין גז"ש למחצה והרי שבועות העדות יליף בגז"ש דלתחטא תחטא. אך בזה י"ל דשפיר מקשה לר"ש דהצל"ח פסחים (דף כ"ח:) ד"ה אמר מר מצדד לומר דר"ש גם בכה"ג ס"ל אין היקש למחצה ושפיר מקשה לר"ש לשיטתי'. אמנם בצל"ח הוקשה ע"ז וע' בנוב"י (תנינא חאה"ע סי' קכ"ט) בהגה מבן המחבר ד"ה ודע. אמנם בהגה על יד מלאכי הוכיח מב"ב (דף ק"כ) ג"כ יפה דלא כיד מלאכי וע' בשדי חמד מערכת האלף (אות ל"ח) אין גז"ש למחצה מייתי מהרש"א פסחים (דף ס"ב) דגם בזה אמרינן אין היקש למחצה דלא כצל"ח ויד מלאכי

יט) ובאמת מהסברא יש להצדיק דברי צל"ח והיד מלאכי דהרי דבר הלמד מהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש בקדשים. ובחולין חוזר ומלמד ופליגי בזבחים (דף מ"ה.) אי בתר מלמד אזלינן או בתר למד אזלינן וכן איכא פלוגתא אי דן מינה ומינה או דן מינה ואיכא באתרה וכ' בשב שמעתתא להגאון מ' אליעזר מטריטש (שער עשירי אות ח"י) בשם קרבן אהרן ח"ג מחלק ה' דפליגי אם מושבין הלמד אצל המלמד להיות כמוהו לגמרי ולמ"ד דן מינה ואוקי באתרא ס"ל דמושבין מה שאצל המלמד להלמד והלמד אינו זז ממקומו עיי"ש. א"כ שיהי' למד ומלמד ביחד לא נדע מגז"ש. ואולי בכה"ג בעי מופנה משני צדדין והרבה יש לעיין בזה ולא באתי רק לעורר המעיין. וע' פסחים (דף כ"ה:) דאמרינן הרי זה בא ללמד ונמצא למד ואמאי לא נימא כן בכל גז"ש והיקש. אך שם ללמד ל"צ וע"כ איצטריך ללמד. אך תוס' כ' בסנהדרין (דף ע"ג.) הרי זה בא ללמד ונמצא למד אף למד קאמר דיליף רוצח מנערה המאורסה ונערה מרוצח וכן כ' תוס' שם בהיקש דשני משכבות ובהיקש דצבי ואיל לפסולי המוקדשים וכ"ז דלא כיד מלאכי. וכן מ"ש תוס' יבמות (דף ע"ג.) ד"ה קל מחמור הא דיליף פסח ממעשר אי בג"ש דממנו יליף ילפינן נמי מעשר מפסח אע"ג דהוי קל מחמור, ע"כ משום דאין ג"ש למחצה. זה ג"כ דלא כיד מלאכי. ועי' סנהדרין (דף ל"ד:) דאיתקש ריבים לנגעים ונגעים לריבים. וע' תוס' חולין (דף ל"ו:) ד"ה חד במת שהקשו למ"ל קרא במת ושרץ תיפוק לי' מגז"ש והרי גז"ש דבגד ועור קאי לילף מת משרץ כדאמרינן בשבת (דף ס"ד.) ולא לילף שרץ ממת. אך יפה הקשו דבשרץ כתיב וכי יתן מים על זרע והקשו למ"ל קרא במת ונילף משרץ ודוק

כ) וע' בספרי ב"י (חיו"ד ח"ב סוף סי' מ"א) שכתבתי בשיטת רש"י שבת דכלי לא נטמא במשא אף בדם נדה דילפינן מנבלה דכתיב לכם כדדרשינן בספרי הובא בפי' המשניות ריש כלים. כיון דשרץ איתקש לש"ז ה"ה דש"ז ילפינן משרץ דאין היקש למחצה וזה כסברת המידות אהרן. ולפ"ז רש"י בנדה (דף נ"ד.) דס"ל דמטמא במשא וסבור כיד מלאכי ודוק. ועי' בספרי לא"ח (סי' ט"ו אות י"א) שהקשיתי כיון דילפינן מת מע"ז בגז"ש לענין איסור הנאה נילף ע"ז ממת דמטמא מדאורייתא דאין גז"ש למחצה והארכתי בזה. ואמנם ליד מלאכי לק"מ

כא) והנה כת"ה כ' במה שהבאתי ראי' דבשאר מצות לא בעינן מן המותר בפיך מדכתב גט על יד של עבד כשר ושם כתבתי דמת נכרי ועבד אסור בהנאה. וכת"ה מביא דברי ידידו בס' אמרי הצבי ב"ק (דף י'.) שכ' דאף אם מת נכרי אסור בהנאה מ"מ עבד הקנוי ל קנין הגוף מותר בהנאה דומיא דתכרוכים שאינם שלו. ודוקא מידי שעבוד מפקיע מיתה אבל לא מקנין והביא שכבר קדמו בשבות יעקב (ח"א סי' פ"ט) ובאמת כבר הבאתי כמה ראיות בספרי (חא"ח סי' ט"ו) הנ"ל דמת עבד ודאי אסור בהנאה וגוף הסברא יש לדחות דהתורה אסרה מת בהנאה כמו חמץ בפסח ושור הנסקל וע"ז ומה בכך שהוא קנינו ואינו דומה לתכרוכין שהוא אקצי' לגופו ואין אדם אוסר דש"ש משא"כ מת שהתורה אסרה וז"ב

כב) והנה לענין דינא כ' כת"ה דאסור להדליק נרות של