בכורי שלמה חלק א שכה

סי' ג') וכיון דלא קיי"ל כירושלמי ה"ה דאין לסמוך על סברתו בנר חנוכה. הנה מה דלא מצינו חולק בש"ס דילן על ירושלמי אין לחלוק על ירושלמי על כן כיון דמירושלמי נראה דלד"ה בדיעבד כשר ולח נחלקו רק אם לכתחלה כותבין כמ"ש במנ"ח. אמנם הנה תוס' כתבו בעירובין (דף י"ג) ד"ה חוץ מפרשת סוטה כתבו דר' ישמעאל דאוסר להטיל קנקנתום כס"ת יליף גז"ש כס"ת מסוטה ואין גז"ש למחצה ולדידי ודאי אין כותבין על עור בהמה טמאה. אך הרמב"ם ס"ל דמטילין קנקנתום דלא כר' ישמעאל מ"מ גם במנחות (דף ל"ד) יליף בגמ' מזוזה מגז"ש כתיבה כתיבה דמזוזה על הספר ובדיו וכ' תוס' לחד פירוש דיליף מסוטה על כן י"ל דגם הרמב"ם ס"ל גז"ש ודוקא לענין קנקנתום לא ילפינן כיון דסוטה למחיקה קיימא משא"כ בס"ת. על כן כ' הרמב"ם בכיון מגילה של עור טהור דומיא דס"ת דס"ד כיון דסוטה לא דמי לס"ת דסוטה אין מטילין קנקנתום וס"ת מטילין קנקנתום על כן גם לענין עור בהמה לא דמי לס"ת וכותבין לכתחילה קמ"ל רמב"ם דלענין עור דמי לס"ת אבל יכול להיות דבדיעבד כשר דלענין דיעבד לא ילפינן מס"ת כיון דלמחיקה קיימא כדברי המנ"ח. אמנם אף אם נאמר דבדיעבד פסול דלא כירושלמי הטעם דילפינן גז"ש כמ"ש תוס' מנחות (דף ל"ד) ומ"ה דוחה הר"מ דברי הירושלמי. אמנם בשאר מצות כגון נר חנוכה סברת ירושלמי קיים כיון דלמחיקה קיימא כותבין וה"ה בנר חנוכה דלשריפה קיימא

ז) ובגוף הגז"ש שכתבנו דילפינן סוטה מס"ת י"ל לפי המבואר במס' סופרים דבס"ת הלממ"ס דאין כותבין על עור בהמה טמאה אין דנין גז"ש מהלכה כמו שאין דנין היקש מהלכה עיין מכות (דף י"א) ועיין פסחים (דף פ"א)

ח) והנה עיין בספרי חיו"ד סי' קמ"ה אות ג' שפלפלתי בגז"ש אי ילפינן סוטה מס"ת. אך בסוף האות שם הקשיתי בשם חתני אהא דסוטה מוחקין לה מן התורה שמא כ' הספר קודם שקיבלה עלי' השבועה אח"כ מצאתי שתוס' סוטה (דף כ'.) ד"ה אמר ר' ירמי' הרגישו בזה

ט) והנה מה שכ' כת"ה דר' שמעון דס"ל בירושלמי דמותר לכתוב על עור בהמה טמאה כיון דלמחיקה קיימא כשיטתי' דכל העומד לשרוף כשרוף דמי וכל העומד לזרוק כזרוק דמי אף שנשפך הדם. יר"א בן שמוע ס"ל דיותר שכיח שלא תשתה האשה ול"א כל העומד לעשות ואנן לא פסקינן כר"ש כמ"ש בח"מ אה"ע (סי' קכ"ד). הנה לדבריו אמאי אמר ראב"ש רואה אני את דברי בן שמוע מדברי אבא והרי ראב"ש ס"ל בפסחים (דף י"ג) כאבוה עיי"ש. וי"ל דטעמא דראב"ש ג"כ דשכיח יותר שלא תשתה וזה ליתא דמתו בעליהן עד שלא שתו ס"ל לב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי ול"א דל"ה כגבוי שמא לא תרצה לשתות וע"כ דלא שכיח ואף לב"ה כ' תוס' בסוטה (כ"ה ע"ב) ד"ה לאו כגבוי דטעמייהו מי יימר דמזדקק לה בי' דינא אבל אין הטעם שמא לא תרצה לשתות

י) וכעיקר הדין אי קיי"ל כל העומד לזרוק ע' בב"ש (סי' קכ"ד) ובמקום שמואל (סי' ג') וראיתי בתשו' שם כ' במ"ש הב"ש ורש"י במנחות ק"ב: וקיי"ל כר"ש וכ' ובמח"כ אלף פעמים כי טעות נזדקר לפניו בקולמסו בזה כי לא כ' שם רש"י מזה כלום עכ"ל. ובאמת במח"כ מבואר להדיא ברש"י במנחות ד"ה מעילה משום קדושה וז"ל וקיי"ל ב"ק (ע"ו) כל העומד לזרוק כזרוק דמי עיי"ש. וע' בסוף התשובה במקום שמואל שכ' בסירכה שלא כסדרן דטרפה משום שסופה לנקוב ג"כ הטעם דכל העומד לחתוך כחתוך דמי. כדברי רבינא. וזה ליתא דבטריפה הלכה למשה מסיני דל"מ סתימה דסלקא לאח"ז. וכבר כתבתי כן באיזה מקומן ואכ"מ להאריך

יא) וכת"ה הביא ראי' דכשר פ' סוטה בעור בהמה טמאה מדהקשה בשבת (דף כ"ח.) ארב יוסף דאמר לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה למאי הילכתא ולא קאמר דנ"מ לפרשת סוטה כקו' ספר ב"א הובא בהגהות רש"ש שם. וע"כ דכשר. אך לפ"ז גם במנעל של חליצה כשר כדעת תוס' יבמות (דף ק"ב.) ד"ה ואנעלך דלא כר"ת. דלר"ת דבעי מנעל מעור בהמה טהורה אמאי לא משני דנ"מ מדברי ר' יוסף למנעל של חליצה כקו' נוב"י (תנינא חאה"ע סי' קנ"ב) אך שם יישב נוב"י קושיא זו עיי"ש ובסי' קנ"ג

יב) והנה מה שתירץ בהגהות רש"ש דפרשת סוטה נמי פשיטא דהוי בכלל למען תהי' תורת ד' בפיך אם כוונתו כיון דסוטה מוחקין מן התורה הו"ל בכלל תורה ליתא לתירוצו דהרי ר' יוסף אמר לא הוכשרו למלאכת שמים ור' יוסף ס"ל אין מוחקין מן התורה כמ"ש תוס' עירובין (דף י"ג.) ד"ה אבל ואם כונתו דבפשיטות פ' סוטה בכלל תורה ליתא דכיון דבירושלמי איכא חד תנא והוא ר"ש דס"ל דמותר לכתוב על עור בהמה טמאה דל"ה בכלל תורה שפיר איצטריך ר' יוסף לאשמעינן ומה מקשה בגמ' וע"כ דס"ל גם לש"ס דידן דעכ"פ בדיעבד כשרה. מיהו יש לומר דה"ה דהוה מצי לשנוי' בש"ס כן רק דשפיר משני בלא"ה דאתיא לרצועות נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירא ודוק

יג) מ"ש כת"ה לדחות דברי נובי"ת (חיו"ד סי' קע"ג) שכ' דהא דאמרינן בשבת (דף קט"ז.) מקום הכתב אגב כתב הוא דקדיש אזלא כתב אזלא קדושתי' זה דוקא לענין שאין מצילין מפני הדליקה אבל בודאי לא נפיק מקדושת ס"ת והקשה מדברי הרשב"א נדרים (דף י"ד) שכ' הטעם דנודר בתורה יותר דדעתו אגוילים אף דגוילים קדוש משום דאם אזיל כתב אזיל קדושה הרי דגוף הקדושה אזלא ומצאתי שהרגיש בזה ביד שאול (סי' רי"ב) הנה הנוב"י כ' כן לדעת תוס' בעירוכין (דף ו'.) דאמקום השם אין לכתוב שתמה על דבריהם בנובי"ק (סי' ע"ז) מש"ס דשבת הנ"ל ולפי דבריו בתנינא מיושב קו'. וזה לדעת התוס' והרשב"א בנדרים לא יסבור כתוס' עירוכין, ובאמת צריך להבין דאם נאמר דאזלא כל הקדושה והרי קדושת הגוף לא פקעה בכדי. אך במעילה (י"ב.) מקשה על קדשים שמתו יצאו מידי מעילה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ומשני איכא מעילה מדרבנן ה"ה בס"ת שבלה איכא על מקום הכתב קדושה דרבנן כמו בקדשים שמתו וניחא דברי התוס' עירוכין ולענין הצלה מפני הדליקה כיון דאזיל קדושה דאורייתא אין מצילין וגם דברי רשב"א נכונים דקדושה דאורייתא ל"ה רק אגב הכתב על כן ל"מ התפסה

יד) אך לפמ"ש הכסף משנה ממעשה"ק (פט"ו סוף פ"ז) דאף דהוקדש זכר לדמי' הוא עצמו יקרב עולה והוה קדושת הגוף מ"מ כיון דהוא לא הקדיש רק לדמי' לא חמיר כקדושת הגוף ופקעה בכדי ה"ה בגווילין דלא קדיש רק אגב הכתב פקע בכדי וע' תוס' ב"ק (דף ל"ג.) ד"ה משום דרבי אבהו שכ' דמיירי בתם וכגון שהוקדש לבדק הבית אע"פ שעבר בל"ת עה שעשוי עשוי וצ"ל בכונתם אף דפודין למזבח דמתפיס תמומין לבדק הבית אינו יוצא מידי מזבח. וע' במל"מ פ"ה מעירוכין שמצדד דהוא דאורייתא מ"מ כיון דלע"ע לא קדוש רק לבדק הבית ויש לו פדיון ע"כ ל"ה רק קדושת דמים אך לתירוצם צ"ל שעבר בעשה ובל"ת והא דלא תירצו שהקדיש זכר לדמי' דבכה"ג לא עבר כלל כיון שקדוש קדושת הגוף משום דס"ל דבכהאי גוונא מפקיע מידי שעבוד דסבירא ליה גם בכה"ג קדושה לא פקע בכדי ושייך סברת תוס' גיטין (דף מ"א.) ולדברי הכסף משנה הנ"ל יש לומר דהקדיש זכר לדמי' ומ"מ אין מפקיע מידי שעבוד ואם כנים הדברים יש להסתפק אם הלכה ככסף משנה. ולפ"ז גם בגליון יש לומר דלא פקע בכדי ודברי נוב"י קיימים ואין להאריך בזה יותר

טו) וכת"ה מפלפל במ"ש דמגילה דברי קבלה כד"ת דמי כמ"ש הטו"ז (סי' תרפ"ז). והנה מה שהביא דברי הט"א מגילה (דף ה') ד"ה חזקי' קרא. דמדאמרינן בפסחים (דף נ"ד:) דט' באב בה"ש אסור מוכח דספק בדברי קבלה להחמיר דהוה כשל תורה. והנה נראה לפי הנ"ל דשמואל דס"ל בה"ש בט"ב מותר ס"ל דברי קבלה לאו כדברי תורה דמי והדבר תליא במחלוקת והלכה כר' יוחנן דספיקו אסור וצ"ע על הר"ן במגילה שכ' כספק מוקף חומה דמדינא א"צ