בכורי שלמה חלק א שכג

אף דליכא שם אסור. ויעי' בחי' הרשב"א בנדרים (דף י"ד) ד"ה ואכתי לא ניחא לי' דמאי שנא הזכרות אפילו שאר הכתובים נמי קדושים ע"י כוונת הכתיבה לשם כתבי הקודש וליהוי כדבר הנדור. וי"ל דלאו דוקא הזכרות אלא ה"ה לכל הכתוב בה ודבר הקדוש בה יותר נקט עכ"ל. וא"כ ה"ה בזה י"ל כן בפירוש דברי הירושלמי דנקט דבר הקדוש בה יותר. אבל לעולם גם.. שאר הכתובים אסור וא"כ ה"ה במגילה

יט) ומה שהביא כ"ג ראי' לדברי הנוב"י דבשאר מצות אין איסור מבהמה טמאה ולא ילפינן מתפילין כיון דלהר"ן ודאי אסור ליקח נעל לחליצה מבהמה טמאה דהוי מצוה ולפ"ז ה"ה בגט דהוי ג"כ מצוה אסור לכתוב על עור בהמה טמאה והא מבואר במשנה דכתבו על יד עבד כשר אף דגם עבד לא הוי מן המותר בפיך להפוסקי' דאף מת נכרי ועבד אסור בהנאה ובאכילה וע"כ דלא בעינן מן המותר בפיך בשאר מצות עכ"ד הנפלאים. הנה הראי' היא חריצת ונחמדה. הנה מה שכ' כ"ג לפוסקים דאף מת נכרי ועבד אסור בהנאה ובאכילה הוא לאפוקי משיטת התוס' בב"ק (דף י') ד"ה שהשור אולם דעת הראב"ד בה' ערכין (פ"ה הי"ז) דגם עבד מת אסור בהנאה ויע"ש בכ"מ וביו"ד (סי' שמ"ט) פוסק ג"כ כן ויעי' במל"מ ה' אבל (פי"ד הכ"א) שהאריך בזה

כ) אמנם לכאורה יש להעיר בדברי קדשו לפי מה שחידש ידידי שליט"א הגאבד"ק דאברי בס' אמרי הצבי על ב"ק (דף י'.) שהעלה דאף למ"ד דמת עכו"ם אסור מה"ת בהנאה זה דוקא באינו עבד. אבל בעבד כנעני מותר בהנאה והטעם דיש להאדון ישראל קנין הגוף בהעבד אף כשמת אח"כ לא חל איסור הנאה על המת. ודומה לזה דהא תכרוכי המת ג"כ אסורים בהנאה כסנהדרין (דף מ"ז:) ואפ"ה אם לקח תכרוכים אחרים בגזילה והלבישם ומת בוודאי דאינם נאסרים. ודוקא היכא דהי' לאחרים שיעבוד על התכרוכים בכה"ג אמרינן דמפקיע מידי שעבוד ומצא אח"כ כן בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פ"ט) יע"ש. א"כ לפ"ז נסתר לכאורה ראייתו דבכתב הגט על יד העבד דיש לו בהעבד קנין הגוף אז אינו אסור בהנאה אף אם מת העבד

כא) אכן דיחוי זה חוזר ונראה. דהא ראיית כ"ג צודקת אף אם נימא דמותר בהנאה אבל עכ"פ אסור באכילה לכ"ע וא"כ אינו מן המותר בפיך וכדאמרינן בשבת (דף ק"ז) וז"ל ל"מ ישראל דאסור אבל עובד כוכבים כיון דכתיב בי' אשר בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי קמ"ל עכ"ל. וכיון דהוא דומה לבשר חמור אינו מן המותר בפיך [ולפ"ז מה שכ' כ"ג להפוסקים דמת עכו"ם אסור בהנאה רק לרווחא דמילתא כתב כן. דגם בלא זה שפיר ראייתו מדאסור באכילה לכ"ע]

כב) איברא יש לדחות ראייתו דמר גאונו שליט"א. ע"פ מה שראיתי דבר נחמד בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ס') ובס' חקר הלכות (אות מ') דהא דתני רב יוסף לא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד והיינו היכא דבעינן עור בהמה צ"ל העור ממין בהמה המותר באכילה כיון דעיקר דרשא דמן המותר בפיך היינו שיהא רק ממין המותר בפיך וכמ"ש התוס' בשבת (דף ק"ח.) ד"ה איזה וירושלמי מגילה (פ"א ה"ט) א"כ י"ל דזה שייך בתפילין וספרים שנכתבין על עור בהמה וכן רצועות של תפילין שהם מעור וכן בשופר שהן מקרן בהמה בזה צריך שיהי' ממין המותר בפיך. משא"כ במצוה שא"צ שום עור מבהמה וכמו דפנות של סוכה שהן כשרים מעצים ואבנים דלאו מידי דבר אכילה נינהו בזה לא שייך כלל שיהא מן המותר בפיך. וממילא א"ש דגם פול כשר לדפנות סוכה. ומתורץ קושיית הנוב"י מסוכה יע"ש. ובס' חקר הלכות מתרץ בזה ג"כ קושיית הגאון מוהר"צ חיות משבת (דף כ"א) הנ"ל משמן קיק לנ"ח. דכיון דקיי"ל דמדליקין בשעוה ושעוה הוא דבר שאינו בר אכילה א"כ ע"כ דל"ב כלל מן המותר בפיך יע"ש. לפ"ז הן נסתר מחמתו ראיית כ"ג מגט שכתב על יד עבדו. דהא קיי"ל באה"ע (סי' קכ"ד ס"ב) דכותבין גט על נייר. ונייר אינו בר אכילה ושוב גם אם כותב הגט על עור ג"כ א"צ שיהי' מן המותר בפיך. דחזינן דלא קפדה התורה בזה כיון דיכול לכתוב על נייר שאינו בר אכילה כלל וז"ב

כג) ומה שסיים כ"ג וז"ל אך מ"מ הדבר פשוט במגילה דאסור ובנר חנוכה מותר דבר טמא משום דלשרפה קאי עכ"ל. ולפענ"ד נראה לי גם בנ"ח לאסור מטעם אחר. ע"פ מ"ש בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רל"ד) שהעלה בפלפלין וזנגביל שמשימין העובדי כוכבים בתוך קנקני היין לתת טעם ביין אף דמותר להריח בהם לפי שאין היין נותן בהם ריח ואין עושין כן ליתן היין טעם בתבלין אלא אדרבה ליתן התבלין טעם ביין ושרי להריח מ"מ לבשמים דהבדלה אסור משום הקריבהו נא לפחתך. ועוד דכל שיש בו איסור מעורב ואפשר דמימאס למצוה וכדברי ר"ל בפ' כל הצלמים המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' עכ"ל והובא להלכה ביו"ד (סי' ק"ד ס"ב ברמ"א ובסי' ק"ח ס"ו) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמעורב בו שומן חזיר ג"כ פסול למצוה משום הקריבהו נא לפחתך כיון דמאוס למצוה. והערה זו לא על כ"ג לבד תלונתי. רק גם על שו"ת שער אפרים (סי' ל"ח) שפלפל אם הדליק בבשר וחלב אם כשר לנ"ח. וכן על הרב הגאון המובהק בעל תורת חסד (סי' ס') הנ"ל והגאון מהרש"ק שהביא כ"ג שהעלו להקל בנידון זה בשמן שיש בו תערובות דבר אחר. ולפענ"ד מפני האיסור וגם בלא האיסור הוא דבר מאוס. אסור לגבוה משום הקריבהו נא לפחתך כנ"ל

כד) ומה שהביא כ"ג דיש להסתפק בנר חנוכה אי בעי לכם דהיינו שיהי' לו דין ממון ובש"ס משמע דבעי שיהי' השמן שלו דאמרינן שם דבעי להשתתף בפרוטה כו' עכ"ל זכה לכוין בזה לדברי גדול אחד הובא בס' זכר יהוסף לשבת בריש פ' במה מדליקין והגאון המובהק יד"נ בעל זכר יהוסף שליט"א פלפל בדבריו בדברים נפלאים יע"ש

אלה דברי אוהבו דוש"ת באהבה רבה. משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה

שלמה אברהם ברד"ז רזעכטע נ"י

סימן ג

ב"ה פרעמישלא יום ג' פ' בהעלותך תרנ"ג לפ"ק

שלום וברכה לכבוד ה"ה הרב כו' מוה' שלמה אברהם רזעכטע נ"י. בעהמ"ס בכורי שלמה מאזארקאוו

מכתבו הגיעני זה כביר ויען כי מוגמר בעתיקא קשה מחדתא וכת"ה כ' על ספרי על כן הי' קשה עלי להשיב עד היום לקחתי מועד לעבור על בתרי אמרותיו ואתו הסליחה

א) על מ"ש בספרי בית יצחק (חיו"ד ח"ב סי' קמ"ה) דמותר להדליק נרות של שבת ונרות של חנוכה מדבר שיש בו תערובות שומן דבר אחר. ע"ז השיב כת"ה בפלפול עצום ורב. אבוא על סדר דבריו. ונחזי מאי דקמן

על מ"ש דמדברי הר"ן בר"ה אין מוכח דס"ל בכל מצות אסור ליקח מבהמה טמאה דמדכתב בשופר הטעם דלזכרון הוא משמע דוקא בשופר וע"ז כ' דס"ד דשופר שאני דאין גזל בקול כמבואר בסי' תקפ"ו דמה"ט גזל שופר ותקע בו יצא ומ"ה הוצרך לומר דשופר כיון דלזכרון הוא חמור אמנם גם בשאר מצות ס"ל להר"ן דאסור ליקח מדבר טמא. הנה סברתו לא נהירא לי דמאי ענין אין גזל בקול לתנאי השופר. ואם כסברתו הרי אף בשופר דלזכרון הוא אם גזל ותקע יצא וא"כ ליתכשר שופר של בהמה טמאה. וע"כ אינו דומה וע' בט"ז סי' תרפ"ו סק"ב דמייתי ירושלמי דכתיב יום תרועה יהי' לכם וקצת צ"ע דבירושלמי סוכה פ"ג א"ר אסי בלולב כתיב ולקחתם וכו' ברם הכא יום תרועה יהי' לכם מ"מ. אר"א תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא. ועי' מראה הפנים שפי' דיהי' ריבוי הוא כדמשמע בירושלמי פ"ק דערלה לענין