בכורי שלמה חלק א שכ

סימן ב

בעזה"י יום ה' תרומה א' דר"ח אדר. שנת מאורו"ת לפ"ק. אזארקאוו בפולין

ישגא רענן בהיכלו. כבוד אומר כולו. שפע רב טוב באהלו. כבוד ידיד ח' הרב הגאון המובהק המפורסם לשם ולתהלה, גדול ומאוד נעלה, פאר הדוד והדרו, סיני ועוקר הרי הרים בפלפול הזך, הצדיק המפורסם, נ"י פ"ה עה"י כו', כקש"ת מו"ה יצחק שמעלקיש שליט"א, אב"ד דק"ק פרעמישלא, והגליל, המחבר ס' הבהיר בית יצחק ב"ח

אחדשה"ט כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו

הנה זכיתי לקנות ספרו הנחמד בית יצחק חיו"ד. ונהניתי מאד מדברי קדשו ומצאתי בהם בקיאות וחריפות נפלא וסברות נחמדות. ואמרתי להראות לכ"ג שעלה ברעיוני להעיר בדברי קדשו כדרך התורה ולפלפל בהם וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) הנה כ"ג העלה בספרו בית יצחק (חיו"ד סי' קמ"ה) בנרות שעושין מחלב ויש בו תערובות שומן חזיר שהתיר הצ"צ (סי' ס') לעשותו הואיל דלאו לאכילה זבני אלא למלאכה וכבר נתעפש ואינו ראוי לאכילה לדון אם מיתר להדליק מנרות אלו על שבת ולברך. וכן אם מותר להדליק מנרות אלו נרות חנוכה. ע"כ השאלה. וכ' כ"ג על זה דמדברי הר"ן פ"ק דר"ה שכ' וז"ל מיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד. ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי כו' עכ"ל. והניח בצ"ע. ואמנם הרמ"א כ' באו"ח (סי' תקפ"ו) ב' הר"ן דפסול. וכ' המג"א והא"ר דילפינן מתפילין לכל התורה יע"ש. א"כ ה"ה בנרות דשבת וחנוכה אין להדליק ולברך עכ"ד כבוד גאונו. כוונתו מבוארת דמדברי הר"ן בעצמו אין להוכיח דנר שבת וחנוכה אין להדליק בו. דדוקא בשופר כ' הר"ן משום דלזכרון אתי. אבל לא בשאר מצות. מ"ה הוכרח לדייק מדברי הרמ"א בסי' תקפ"ו והמג"א והא"ר

ב) ולפענ"ד יש להעיר בזה דהא דכ' הר"ן משום דלזכרון קאתי כלפנים דמי. ה"ט משום דבשופר יש לומר לכאורה דלא דמי לשאר מצות כיון דאין יוצא בגופו רק בקולו. וכדמפורש בירושלמי סוכה (פ"ג ה"א). ומה"ט פסק הרמב"ם דיוצא בשופר הגזול דאין גזל בקול א"כ הוי אמינא דגם בשופר מבהמה טמאה יוצא. וא"כ ליכא נ"מ ממה הוא השופר. לכן צריך הר"ן להוסיף דבשופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. מ"ה אף שופר בכלל שאר מצות דנלמדין מתפילין ומקרי מלאכת שמים. ומ"ה אינו יוצא בשופר מבהמה טמאה. אבל שאר מצות דבגופו הוא יוצא בוודאי צריך מן המותר בפיך. אף דלא לזכרון קאתי. והנה הר"ן ז"ל אף דבפ"ק דר"ה מסתפק בזה. מ"מ במס' ע"ז (דף מ"ז) פשוט לי' דאסור בכה"ג. דכ' שם דשופר דמי לחצוצרות דעיקר שירה בכלי יע"ש

ג) ומה שחידש כ"ג דגם הר"ן מודה בנ"ד לפמ"ש התוס' בסוטה (דף י"ז:) ב' ירושלמי. תניא ר"א בן שמוע אומר אין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה. אמר ר"ש וכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב. תניא ראב"ש אומר רואה אני את דברי בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה,. מדברי ירושלמי אלו קשיא על הר"ן דאמאי כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה. ועכצ"ל דדוקא כשהדבר קיים גנאי למצוה שיהי' על בהמה טמאה. אבל היכא דלמחיקה קיימא לא חיישינן ולפ"ז בנרות של שבת וחנוכה דלשריפה קיימא לכ"ע מותר ואף למאן דאוסר במגילת סוטה הטעם שמא לא ימחוק ונמצא השם על דבר טמא וזה לא שייך בנרות של שבת וחנוכה עכד"ק

ד) ולפענ"ד אין ראיית כ"ג מירושלמי מכרעת לדינא. דהנה בשיירי קרבן בירושלמי שם כ' וז"ל לא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם להך דין דאין כותבין מגילת סוטה על עור מבהמה טמאה יע"ש אולם באמת מפורש הוא ברמב"ם ה' סוטה (פ"ג ה"ח) יע"ש. ומצאתי שהעיר בזה בשו"ת עין יצחק (חא"א סי' ה') יע"ש. והנה בס' מנחת חינוך (מצוה שס"ה) העלה להלכה שלפי דברי הירושלמי בסוטה הנ"ל נראה דאם עבר וכ' על עור בהמה טמאה כשרה כי מחמת המגילה לא הקפידה התורה רק מחמת הגניזה. אבל כשרה היא. גם פשוט אם כ' על עור טמאה דמצוה שישקנה במגילה זו ולמחוק אותה. דאי יכתוב אחרת א"כ מגילה זו צריכה גניזה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ע"כ בוודאי ימחוק מגילה זו עכ"ל. ודבריו ברורים כשמש בדעת ירושלמי אולם מה שנראה מהרב מנחת חינוך דגם להלכה כן. ולפענ"ד בדעת הרמב"ם לא נוכל להעמיס כן דז"ל הרמב"ם שם. ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עלי' בלשון הקודש כו' עכ"ל יע"ש. ולכאורה קשה לאיזה צורך הוסיף הרמב"ם תיבות "כמו ספרי תורה" דזה מיותר כיון שכתוב על עור טהור בוודאי ידענו שהוא כמו בס"ת. אולם באמת לא לחנם הוסיף תיבות אלו. מפני שהבין הרמב"ם שיכולים לטעות דמקורו היא מירושלמי. ולפי טעמו של הירושלמי נ"מ לדיעבד אם כבר כתבה על עור טמאה יהי' הדין דימחוק המגילה הכתובה על עור טמאה כנ"ל אולם באמת להלכה ז"א. דכבר כ' המג"א (בסי' תקפ"ו) דש"ס דילן ס"ל דכל התורה איתקש לתפילין דצריך שיהי' מן המותר בפיך. ואף שהנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ג') ובס' חמד משה על או"ח (סי' תקפ"ו) ובשו"ת שובת ציון השיגו על המג"א דכל המצות לא איתקשו לתפילין דהיינו סוכה וכדומה. מ"מ הא מבואר בנוב"י שם בסי' ג' וז"ל דהא לא הוכשרו למלאכת שמים מקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך נלמד. וזה שייך דוקא בדבר שהיא תורה עצמה דהיינו שיש בו כתב כמו תפילין וס"ת ומזוזה ובתים של תפלין שיש בו שי"ן כמו שפירש רש"י במס' שבת (דף כ"ח:) עכ"ל יע"ש. וא"כ ה"ה מגילת סוטה שכתוב ג"כ כתב כמו תפילין וס"ת והיא ג"כ תורה. מ"ה שייך בזה שיהי' מן המותר בפיך אף לשיטת האחרונים שחולקים על הגמ'. ולכאורה יש להשיג על דברי הנוב"י הנ"ל מקידושין (דף ל"ה.) דמקשינן כל התורה לתפילין לענין לפטור נשים ממ"ע שהז"ג שיהיו פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא א"כ נראה דמקשינן כל המצות לתפילין אמנם ז"א השגה דמ"מ י"ל דכאן מסתבר טפי להקיש לתפילין רק דברים התלוים בכתיבה וכמו דאמרינן במס' מכות (דף י"א.) לענין ספר שתפרו בפשתן דמביא הש"ס ג"כ הך קרא דלמען תהי' תורת ד' בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין והיינו רק לענין כתיבת ס"ת בלבד וכ"ה בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ס') יע"ש. א"כ מוכח דמה שישנו בכתיבה כס"ת ותפילין צריך שיהי' מן המותר בפיך וא"כ ה"ה מגילת סוטה בכלל כנ"ל. והוא היפך דעת הירושלמי הנ"ל דהא בש"ס דילן לא נמצא חילוק זה אם ניתן למחיקה לא שייך לומר בי' דצריך שיהי' מן המותר בפיך. רק אדרבה אמרינן בש"ס דכל התורה איתקש לתפילין נראה דאין לחלק כן. ויעי' בב"י ביו"ד (סי' שמ"א) שהעלה דכל שלא חילקו בהכי בגמרא דילן כמו שחילקו בירושלמי מוכח דלא ס"ל כירושלמי. וכ"כ בבדק הבית שלו בחו"מ (סי' מ"ו) ויעי' בכ"מ ה' נדרים סופ"ו. ובב"י או"ח (ססי' נ"ט) שגם בדבר שלא הוזכר כלל בגמרין פוסק הרמב"ם כגמ' דילן דאם לא כן לא הוי שתיק מיני' ודלא כירושלמי יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד. לפי מה דאמרינן בש"ס דילן במכות דאיתקיש כל התורה לתפילין לענין מן המותר בפיך. ולא חילקו כלל דאם נותן למחיקה א"צ שיהי' מן המותר בפיך בוודאי לא ס"ל כירושלמי. ומ"ה קס"ל כש"ס דילן דאין לחלק בזה כלל. ומ"ה הוסיף הרמב"ם תיבות כמו ספר תורה להורות לנו דהלכה כש"ס דילן דמגילת סוטה דינה כס"ת ממש דצריך להיות כתוב על עור בהמה טהורה. וממילא אף