בכורי שלמה חלק א שיט

מה"ת עיין היטב בר"ן ותראה שכן הוא. ממילא מובן דרמב"ן ור"ן בבה"כ הוא שחידשו לומר דחשוב רק תשמיש מצוה. או קדושה מדבריהם הא בשאר דברים כגון ת"ק וכ"ש ספרים עצמם מה"ת והרב ראש יוסף לא נתכוין רק שאין איסור מה"ת להשתמש בהם והרב מלאדי בש"ע שלו דעתו דקדשים קלים אין איסור להנות בהם מה"ת. אף שקדשים הם ותדע שהרי גם בס"ת כתב רק לכאורה ובראי' מהעומדין מפני' אף שזה פשוט שיש בו קדושה מה"ת רק לענין להנות בו קאי ואת"ל כוונתו שאין בהם קדושה כלל מה"ת אין שומעין לו דבר זה בלא ראי'

ז) ומ"ש בס' בית אפרים דמגילה אינו דומה לשאר ספרי קודש שניתנו ללמוד בהם בתורת דברי קבלה כד"ת משא"כ במגילה לא ניתנה ללמוד ואינו מקיים מצות ת"ת בקריאתה. הנה זה אינו נוגע לענינינו דמה נ"מ אם ניתנו ללמוד או למצות קריאה. ס"ס נאמרה לכתוב ברוה"ק וגוף הדברים שכתב בשם הבית אפרים לא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק שלא יקיים ת"ת בלימוד מגילה וא"כ בחנם טרחו חז"ל בעלי הש"ס המדרש שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות ולפי דבריו היו כל יגיעם לריק ח"ו כי מצות קריאה ודאי מקיים אפילו אינו יודע כל הדרשות האלה ואפילו לא ידע פי' המלות מקיים המצוה מידי דהוי אחשתרנים בני הרמכים ומי התיר להם זה לבטל מד"ת ולעשות מדרש מגילת אסתר אלא ודאי מגילת אסתר תורה כמו נביאים וכתובים כי יש בה כמה למודים בכל קוץ וקוץ הן בנגלה הן בנסתר. והרי מגילת אסתר מכלל ספרי קודש שצריך ת"ח להיות בקי בהם ועוד הרי הקורא מגילה הכתובה בין הכתובים בצבור לא יצא וא"כ למה כתבה למגילה זו כלל כיון שאינו יוצא בה ודוחק לומר דלקרות בה ביחיד כתבה שהרי מצוה לקראה בצבור והרי מבטלין ת"ת ועבודה לשמוע מגילה בצבור אלא ודאי כתבה ללמוד בה כמו משאר כתובים

ח) ומ"ש כ"ת לפרש דברי הברכי יוסף שהוכיח מדנקטו התוס' ס"ת תו"מ ולא נקטו ספרים אינו כלום דהתוס' נקטו לשון הגמרא ומשום דהגמרא לא נקיט שאר ספרים משום דאין נ"מ לדינא כמו שבארתי בארוכה בתשובתי הנדפסת ע"כ גם התוס' לא נקטו שאר ספרים

ט) ואשר הקשה באות ל"ט על מ"ש להוכיח דקטן פסול לכתוב נביאים וכתובים ממתניתין דאין בין וכתב מעל' דא"כ יקשה נמי על הרמב"ם דלא מצריך עיבוד לשמה במזוזה אשתמיטתי' דברי המלחמות ד' פ"ק דסוכה דס"ל תפילין א"צ עיבוד לשמה ומתניתין דאין בין חומרי דתו"מ תני קילי לא תני אך מה שהקשה דתו"מ פסולין שלא כסדרן וס"ת כשר שלא כסדרן גם לי קשה מכמה שנים וצ"ע

י) ומ"ש להביא ראי' מירושלמי ומעלתו דחה מדברי רש"י שבנ"ח פסקו הנביאים אנכי הרואה שלא עיין כלל בדבריי בזה כי סתירת דבריו מבואר היטב בתשובתי הנדפסת ואין לכפול הדברים

יא) ומ"ש שע"כ הוקשה להם רק במגילה משום שנאמרה ברוה"ק מפי הקב"ה רק בזה יש ב"ת. והנה דברים אלו הם היפך דברי הרמב"ן שכתב בכל מחדש מצוה יש ב"ת אך בלא דברי הרמב"ן א"א לומר כן דלמה לא הוקשה להם התקנה שיתרמו מפירות תרומות ומעשרות כדאיתא בספר עזרא ונאמרה ג"כ ברוה"ק כמו מגילה ובשלהי מכות שלשה דברים תקנו ב"ד שלמטה והסכימו ב"ד שלמעלה עמהם מקרא מגילה דכתיב קימו וקבלו מזה מוכיח הש"ס במגילה דאסתר ברוה"ק נאמרה] קימו למעלה מה שקבלו למטה ושאלת שלו' בשם והבאת מעשר ע"ש הראיות שהביא בגמרא על אלו, וא"כ למה לא הוקשה דברים אלו אלא ודאי מוכרח כמ"ש שהוקשה להם רק משום שהשוו מקרא מגילה לשל תורה

יב) אך מ"ש מדברי רשב"א בשם הרמב"ן דחכמים שקראו המגילה בי"ד וט"ו בספיקא דטברי' ממדת חסידות דמן הדין הו"ל ספיקא דרבנן אמת שדברי רמב"ן אלו נשמטו ממני באותו שעה ודברי רמב"ן אלו הם בחי' למס' מגילה אולם אחר העיון אין ראי' מדברי רמב"ן אלו דהנה מה שלמד הירושלמי חיוב מקרא מגילה מכתוב זאת זכרון בספר. הנה בגמ' דידן למדו מקו"ח ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה וכו'. ולפי לימוד זה הוא רק מדרבנן שאין זה קו"ח גמור שיהי' מחויב בין לפרש"י שאמרו שירה על הים. הנה גם שם לא הי' עליהם חובה ועוד אינו קו"ח גמור וכמ"ש הט"א שם בין לפירוש ט"א שהוא ההלל שאומרים ביו"ט ראשון של פסח מתקנת נביאים. א"כ אינו מדאורייתא וצדקו דברי הרמב"ן לפי גמרא דידן אך לדעתי יש להשוות גמרא דידן עם הירושלמי דהנה קשה על גמ' דידן למה קראה ע"פ לא יצא. דיו לבא מן הדין להיות כנידון כמו ביציאת מצרים שאמרו שירה ואמרו הלל הכל בע"פ. וגם על טעם הירושלמי מדכתיב כתוב זאת זכרון הגם שלא נזכר רק הכתיבה צ"ל דס"ל כמו גמ' דידן רפ"ב דמגילה בהא דקראה ע"פ לא יצא מנלן אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. ופריך ממאי דהאי זכרון קריאה הוא דילמא עיון בעלמא לא ס"ד דתניא זכור בפה כו'. הנה דלפי האמת האי זכרון בפה ומזה למדו קריאת המגילה בפה מתוך הספר כדכתיב זכרון בספר. אך דקשה טובא דא"כ לא הי' צריך לקרות רק מה שרצה המן לעשות כמו בזכירת עמלק שאין חיוב לזכור רק מה שעשה. ויוצאין בפ' זכור שלא נזכר שם הנצחון שנצחו ישראל רק מה שעשה לעורר איבתו ולזה צריך טעם הקו"ח לומר שירה על הנס וזה לא קשיא דא"כ לא יהי' צריך מתוך המגילה רק מה שרצה לעשות והנס יקרא ע"פ דזה ודאי אינו ראוי לחלק המגילה קצתו בכתב וקצתו ע"פ ע"כ תקנו אנשי כנה"ג לקרותה כולה מתוך המגילה וע"כ הקילו בהשמיט סופר אותיות או פסוקים וקראם ע"פ. דודאי אף בקריאה מתוך הכתב ישאר כדי לצאת ידי חובת זכירה במה שרצה המן לעשות לפ"ז אם המגילה נכתבת בפסול הוא מבטל הזכירה המוכח מתוך הכתוב אך אם יקרא המגילה שלא בזמן כגון שיקרא בן עיר בט"ו או בן כרך בי"ד יצא ידי חובת זכירה כמו בזכירה דעמלק שאין חוב לקרוא בזמן שבא עמלק וצדקו דברי הרמב"ן אף ע"פ הירושלמי

יג) אך העיקר דירושלמי וגמ' דידן לדעת רמב"ן פליגי דהנה רמב"ן סוף פ' תצא תחילה רצה לומר שיהי' מצוה לקרות פ' זכור בצבור. ונמצינו מה"ת בשני' זכור וסוף דבריו שאינו רק שלא לשכח ולספר לבנים כך עשה לנו הרשע וא"כ גם מדכתיב כתב זאת זכרון בספר לא נלמד לקרותו בכתב. וא"כ לפי גמ' דידן אין לימוד על המגילה רק הקו"ח וקריאת המגילה מתוך המגילה אינו רק תק"ח. אך לפי מה שהעלה התה"ד והבאים אחריו דפ' זכור דאורייתא וכדבריהם משמע בגמ'. דפריך הקרא דזכרון בספר ממאי דהאי זכרון קריאה הוא ומסקנא דקריאה הוא וכתוב זכרון בספר היינו שיקרא מתוך הספר. וע"כ יליף לזכירה דמגילה דג"כ מתוך הספר. הנה משמע להדיא דצריך לזכור מה שעשה עמלק מתוך הספר שפיר י"ל דמגילה מה"ת משום זכירת מעשה המן שרצה לאבד. וכן מבואר בר"ש משאנץ על הת"כ בזכירת עמלק בפה היינו ללמוד מס' מגילה יע"ש. הנה דלזכור מעשה המן הוא מ"ע דזכור ויותר מזה אף ללמוד המס'

יד) מ"מ לענין דינא ראיתי באחרונים חולקים על מג"א שפוסל בן י"ג שלא נבדק וכתב תפילין בדיעבד. והם חולקים דווקא חליצה שבא להוציאה מחזקת זקוקה ואף שבתשובת רעק"א מחמיר לומר דחזקת חיוב כחזקת זקוקה. אינו מוכרח כלל וא"כ עכ"פ אין להוסיף חומרא גם במגילה. אך לכתחילה ודאי נכון שלא יכתוב עד שיובדק

נאום הק' אברהם חופ"ק סאכטשוב