בכורי שלמה חלק א לא

לי על מש"כ הר"ת בפרק כל כתבי דנשים חייבות בסעודה שלישית בשבת ופי' שאף הן היו באותו הנס דמן הלא לפמ"ש בשם ש"ס הנ"ל דנשים חייבות בשמירה משום דהוה שב וא"ת תו לא שייך מ"ע שהז"ג בסעודה שלישית דהא איתקש זכירה לעשייה כמו דאסורה בעשייה כן חייבת בזכירה אף בלי טעם דאף הן היו באותו הנס. וצ"ע. ויעיין בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ג']

כד) ומה שהקשה כת"ר על הר"ת שהביאו התוס' בפרק השולח שלמד מכאן דאשה אינה יכולה לעשות ציצית ולאגוד לולב כיון שאינה מחויבת בציצית ולולב והקשה כ"ג הא אין הטעם כלל דמצוה שאינה מחויבת אינה יכולה לעשות דמזוזה תוכיח משום דאיתקש לתפילין. ותירץ כתר"ה דדוקא סת"ם תלה התורה בתפילין אבל שאר מצות לא והוא דחוק קצת. ולפענ"ד נראה לתרץ קושייתו על ר"ת מציצית לעולם דגם בשאר מצות ג"כ איתקש לתפילין כפשיטות הלשון דמשם נלמד דמ"ע שהז"ג נשים פטורות זה גם כן כוללת. אולם בציצית שאני. דהנה התוס' כתבו ביבמות (דף ד'.) ד"ה לא תלבש שעטנז שהקשו דליחייב נשים בציצית מסמוכין דכל שחייב בכלאים חייב בציצית ותירצו דהא שמ"ע שהז"ג נשים פטורות ילפינן מתפילין מהיקשא והיקשא עדיף מסמוכין יע"ש. א"כ בציצית אי לאו דנשים פטורות והיינו ע"כ משום דאיתקש לתפילין משום דגז"ש עדיף מסמוכין ורק היינו אומרים דסמוכים עדיף מגז"ש היינו אומרים כקושיית התוס' ביבמות הנ"ל דליחייבו נשים בציצית מסמוכין ובכיון כתב התורה כדי שלא נילף מהיקשא דתפילין וממילא כיון שהתורה רמזה בפירוש דלא איתקש לתפילין ממילא נשים כשרים לעשות ציצית ולא דמי למזוזה דשם איתקש לתפילין מש"ה הוצרך ר"ת לומר הטעם משום דנשים אינן חייבים בציצית וע"כ הטעם משום דהיקש דתפילין עדיף מסמוכים וממילא פסולין לעשות ציצית וז"ב בעזה"י. ואפשר לתרץ גם מלולב דהנה מה דצריך לאגוד הלולב הוא רק מצוה דרבנן נהי דאמרינן הטעם משום זה אלי ואנוהו מ"מ כיון דהדין אם לא אגדו כשר מוכח דהוי רק אסמכתא דהא בדאורייתא לא מצינן לכתחלה ודיעבד וכיון דהוי מצוה דרבנן דשרשו מלא תסור הוי דינו כלאו כנ"ל ושוב לא איתקש לתפילין והוי אמינא דמותר לאגדו מש"ה איצטרך לומר כיון דאינה מחוייבת בלולב אינה רשאית לאגדו ג"כ משום דאינה בקשירה אינה בעשיי'

מ"מ מ"ש כתר"ה דה"ה במגילה שדומה לסת"ם. כבר העליתי לפענ"ד דדין אם מגילה צריך עיבוד לשמה הוי ספיקא דדינא וא"כ ה"ה נ"ד דתלוי בזה כמ"ש כ"ג נ"כ הוי ספיקא דדינא

כו) ומ"ש כ"ג דיש להכשיר קטן שהגיע לחינוך לכתיבת מגילה דמגילה דרבנן והרי מדרבנן מחויב בתפילין ואינו דומה להא דקיי"ל דאין קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא הגדול בקריאת המגילה דשם כתבו התוס' הטעם דקטן תרי דרבנן וגדול חד דרבנן והתינח אם היה הפסול תלוי במה שפטור ממגילה ג"כ היינו יכולים לומר דלא מקרי בר חיובא לגבי הגדול שיוכל לכתוב מגילה להגדול אבל כיון דתלוי בפטור התפילין ובתפילין מחויב הקטן מדרבנן והוא חד דרבנן כמו הגדול במגילה שפיר כשר הקטן לכתיבת המגילה דרבנן עכ"ד הקדושים

כז) הנה לפי מה שהעלתי לעיל דמגילה כיון דהוא דרבנן דשרשו מלא תסור ולא איתקש לתפילין לכאורה גם קטן שהגיע לחינוך יהיה פסול לכתוב מגילה דתו לא שייך סברת מעכת"ר דהא לא איתקש לתפילין ובמגילה קטן שהגיע לחינוך לא יכול להוציא גדול ממנו. אולם שתי תשובות בדבר חדא דהא העלתי דמה דמצוה דרבנן יש לה דין לאו הוא רק להקל אבל אם יצמח מזה חומרא אמרינן דהוא עשה א"כ בקטן אם נימא דהוא לאו ולא אתקש לתפילין יצמח חומרא דלא יוכל לכתוב מגילה לכן גבי קטן אמרינן דדינו ככל מ"ע שהז"ג ואיתקש לתפילין ושוב כשר לכתוב מגילה. ושנית אף אם נימא דיש לו דין לאו ולא אתקש לתפילין מ"מ א"ש דכשר לכתוב מגילה ואין להקשות הא אינו יכול להוציא גדול משום דהוא תרי דרבנן. ז"א. אמת דהתוס' כתבו כן במגילה (דף י"ט:) יע"ש. אולם מדברי הב"י לא נראה כן דאם נימא כן יקשה אמאי בנר חנוכה (בסי' תרע"ה) פוסק דקטן שהגיע לחינוך מוציא גדול אף דהוי תרי דרבנן [ומה שקשה ע"ז הלא הביא שם ב' דעות בש"ע ודעה א' בסתם דס"ל דאינו מוציא ויעיין בפמ"ג בא"א (סי' תרפ"ט סק"ד) שתירץ זה. אולם מוכרחים אנו לחלק כמ"ש הראב"י הובא בב"י דאין קטן שהגיע לחינוך חייב בקריאה רק בשמיעה כמו נשים ומש"ה א"ש דאין קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא גדול דמחויב בקריאה וכן מבואר בהלכות גדולות ובירושלמי וכ"ה בפמ"ג בראש יוסף מגילה (דף ד'.) לתרץ הסתירה לענין נשים אם מוציאין לאנשים לתרץ בזה הסתירה בש"ע] וכ"מ בהגהות מיימוני, א"כ א"ש דדוקא לענין קריאה אין יכול קטן שהגיע לחינוך להוציא לגדול דמחויב בקריאה דעל זה אינו בר שליחות אבל לענין כתיבה הכל שוין דהא אפילו נשים דמחויבים רק בשמיעה פשוט דצריכין לשמוע מקרא מגילה ממגילה כשרה וה"ה בקטן שהגיע לחינוך וכיון דלענין זה שוין ממילא יכול להוציא גדול אף דהוי תרי דרבנן הלא ראינו דכל הפוסקים הנ"ל לא ס"ל חילוק של התוס' ובפרט דרש"י חולק להדיא על חילוק התוס' כמ"ש הרא"ם על סמ"ג ריש הלכות מגילה וז"ל אכן קשיא דא"כ מ"ט דר' יוסי. דפוסל קטן שהגיע לחינוך מלהוציא את הרבים במגילה והלא קטן שהגיע לחינוך לגבי מילי דרבנן מחויב בדבר קרינן ליה דאין לומר דרש"י ג"כ ס"ל דאין תרי דרבנן מפיק לחד מדרבנן דק"ו הוא אם דרבנן מפיק דאורייתא כ"ש תרי דרבנן לחד דרבנן עכ"ל. א"כ מבואר בדבריו דס"ל בדעת רש"י דתרי דרבנן יכול להוציא לחד דרבנן. ומה שהקשה הרא"ם לרש"י מ"ט דר' יוסי דפסול קטן שהגיע לחינוך מלהוציא הרבים במגילה. לפי הנ"ל אתי שפיר כיון דקטן אינו מחויב רק בשמיעה ולא בקריאה לכן אינו מוציא גדול. וז"ב

כח) ולולי דמסתפינא הייתי אומר לתרץ דברי הש"ע (מסי' תרע"ה) לכאן דשאני התם דמיירי מקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא את הגדול אבל כאן לא קאמר קטן שהגיע לחינוך רק חש"ו וקשה דהיה לו לומר יותר רבותא דאפילו הגיע לחינוך אינו יכול להוציא להגדול אע"כ דבהגיע לחינוך לא גרע מנר חנוכה דמוציא את הגדול דס"ל דתרתי דרבנן יכול להוציא חד דרבנן. ואני בעניי מצאתי תנא דמסייע לי דברי האור זרוע הובא בשלטי הגבורים פרק מי שמתו שכתב להדיא דכל מצוה שחיובה מדברי סופרים קטן שהגיע לחינוך מוציא את הרבים ידי חובתו וכתב שם הש"ג וכן בהלל וכן במגילה וכן בנר חנוכה עכ"ל. אמת על הב"י לא קשה לי מדוע לא הביאו דהא כבר כתב הכנה"ג בא"ח (סי' קפ"ח הגב"י אות ו') דספר שה"ג לא נתפשט עוד בימי הב"י. רק על נושאי הכלים אתמהה למה לא הביאו דבריו ונפלאת היא בעיני דאשתמיט להם דברי האור זרוע ועכ"פ היוצא לנו מכל זה דאף לפי מה שהעליתי דמגילה לא אתקש לתפילין א"ש דקטן שהגיע לחינוך כשר לכתיבת המגילה

כט) ומ"ש כתר"ה איברא דכד מעיינין הא מלתא ליתא והוא דוודאי אף שמגילה דרבנן היינו החיוב קריאה אבל קדושת המגילה הכתובה כהלכתה הוא מן התורה ככל כתבי הקודש למה דפסק הרמב"ם אסתר מטמא את הידים כו' כר"א המודעי ולדידיה כתיבת מגילת אסתר נכתבת בתורת משה כו' וע"כ קטן שאינו מחויב בתפילין ילפינן מקראי דאם כתב סת"ם אין קדושתו עליה וא"כ כיון שחכמים חייבו לקרות המגילה מתוך מגילה הכתובה כהלכתה כל שאין קדושת המגילה עליה ככל מגילות שיהיה קדושה ד"ת אינו יוצא ידי חיוב דרבנן כו' והאריך בזה עכ"ד הקדושים

ל) ולפע"ד דקדושת המגילה הוי רק דרבנן וכן מצאתי להדיא בספר, ראש יוסף מהרב פמ"ג על מגילה פרק בני העיר וז"ל ואמנם בס"ת יראה לכאורה דיש בו קדושה מדין תורה ואסור לנהוג בה בזיון וכ"ש להשתמש