בכורי שלמה חלק א שיח

השמטות

לחלק אורח חיים סימן ט'

מה שהשיב הרב הגאון הקדוש, ב"ק חו"פ, מאור הגולה, נזר הגאונים, מרן כו' כקש"ת מו"ה אברהם שליט"א אבד"ק סאכטשוב: לתרץ דבריו שבסי' ח' ממה שתרצתי דברי בסי' ט'

סימן א

ב"ה יום ב' שופטים תרנ"ג לפ"ק פה סאכטשוב

שלו' לכבוד אהובי הרב כו' מו"ה שלמה אברהם נ"י

הנה הובא לפני את חיבורו בכורי שלמה אשר הדפיס. ובו תשובה אשר השיבותיו בעת הייתי בקראשניוויטץ. וגם אשר שלח אלי תשובה על מכתבי. לא ישרה בעיני על אשר הדפיס דברי תשובתי בלי רשותי. טרם אשים עיני עליו. אם ראוי להפיצו על פני תבל. וידוע דברי רמב"ם בתשובה. במה שאמרו בגמ' שהאומר דבר בצבור צריך לעיין בה בינו לבין עצמו ארבעה פעמים אך כאשר יפיץ על פני תבל אף אלף פעמים מעט בשגם כי בעת כתבתי אליו ידעתי כי לא הלכה למעשה נתכוין רק לפלפולא בעלמא. לא כן כשיודפס יורו ממנו הלכה למעשה. אך מה שעבר אין. **(אמר המחבר תמכתי יתדותי על מאמר חז"ל בעירובין (דף ס"ז:) בדרבנן עבדינן עובדא והדר מתבינן תיובתא ויע"ש ברש"י ובתשובתי (לחא"ח סי' ל"ג אות ל"ב) הארכתי בזה. והי' אצלי בלתי ספק שכ"ג קדושתו יתרץ דבריו הקדושים וסוף מעשי במחשבה תחלה להדפיס גם דבריו האחרונים בזה טרם אוציא ספרי על פני תבל וכן השיבותי לכ"ק פא"פ.)** ויען ביקש ממני להשיבו על דבריו. הנני לעשות רצונו. הגם שסתירת דבריו רובו מבואר בתשובתי עצמו מכל מקום אשיבו על סדר אותיות מה שנוגע לדבריי

א) והנה מ"ש באות א' כוונתו להשיג דכיון דאין למזוזה רק מעלה של תדיר ושוה בכל אבל אינה חובת הגוף ונגד זה יש למגילה ג"כ המעלה דהיא שוה בכל. ועוד יותר דהיא חובת הגוף דעדיף מתדיר דחובת הגוף ושוה בכל לא גרע מחובת הגוף התדירה כמו ס"ת ותפילין. וא"כ אמאי מגילה א"צ עיבוד לשמה. אע"כ כמ"ש הרב המגיד בדעת הרמב"ם דלא השווה לכל דבר לס"ת

ב) אך באמת הרמב"ם לאו משום חומר וקל אתי עלה. רק משום דתפילין חובתם תלוי' בעצמם. ולא כמו מזוזה דחובה תלוי בבית. לזה הוסיף תיבת תדירה דאל"כ הי' החיוב תלוי בזמן והי' דומה למזוזה שחובתו תלוי בבית והוא חובת בית כמו כן תפילין הוא חובת היום לזה כתב ותדירה. וא"כ מגילה שאינו אלא בפורים הוא חובת פורים

ובזה נסתר מ"ש באות ב' דהרמב"ם נתכוין במלת תדירה שהוא גם במפרשי ימים. ואין בידו לפטור עצמו. דאל"כ מה שייכות תיבת תדירה לחלק בין תפילין למזוזה. ויפה אמר כ"ת. אך לפי מה שבארתי כוונת הרמב"ם שהי' צריך להוסיף מלת תדירה לחלק בינו למזוזה דלולי זה כמו שמזוזה אין חובתו תלוי בגופו לבדו רק בצירוף הבית שדר בו כמו כן תפילין לא הי' חובתו בו לבדו רק בצירוף הזמן וכמו שמזוזה חובת בית כן תפילין הי' חובת היום [עיין יומא ג' סוכה נ"ו] ע"כ הוסיף תיבת תדירה

ג) ואף לפי הבנת כ"ת בתיבת תדירה ברמב"ם. היינו שאינו יכול לפטור עצמו משא"כ במזוזה שאם יפרוש לים ולא ידור בבית לא יתחייב. גם לפי זה יהי' מגילה דומה למזוזה שאם ירצה יהי' בי"ד בכרך ובט"ו בעיר ויפטור לגמרי כדאיתא בירושלמי פ"ב דמגילה ה"ג וז"ל בן כרך שעקר דירתו ליל ט"ו נפטר מכאן ומכאן

ד) עוד כתב כ"ת באות י"א י"ב י"ג עמ"ש דאת"ל טעם הרמב"ם בפסול גוי שכתב משום דאדעתי' כתב ולא לשמה הוא א"כ גם בקטן אם אין גדול עע"ג יפסול מטעם זה וע"ז כתב מעל' דסתם כשר בכתיבת מגילה קטן דינו כסתם ושוב הקשה לעצמו דא"כ גוי נמי יוכשר דנהי דאדעתי' דנפשי' לא גרע מסתם ותירץ דגוי משום דאינו בר קשירה כו'. והוא תמוה דאם כן לא השיב כלום על מה שאמרתי דאת"ל דפסול גוי משום לשמה גם קטן פסול: **(אמר המחבר יעי' כ"ג בתקונים והשמטות לדף י"א

)** ה) עוד האריך מאות י"ט עד אות כ"ה על מה שהשגתי על הפמ"ג שהכשיר אשה לכתיבת מגילה משום שחייבת במגילה והשגתי עליו דבמזוזה משנה שלימה שחייבת ואעפ"כ פסולה לכתוב משום שאינה בקשירה. ובזה האריך ליישב משום דמגילה ל"ת מלא תסור לא איתקש לתפילין. אין זה ענין לכאן דס"ת נמי לא איתקש רק מזוזה ואעפ"כ פסול וטעם מזוזה אינו משום דאינה במזוזה שהרי מחויבת במזוזה רק מגזה"כ וא"כ ס"ת מנלן אך הענין דילפינן מקרא שאינו כשר לכתיבת פרשיות התורה להמשיך קדושה באותיות רק מי שישנו בקשירה שיש לו התקשרות דפרשיות זה יכול להמשיך קדושה אבל מי שאינו בקשירה אינו יכול לקדש האותיות וכן במגילה שמקודשת דברה"ק נאמרה ומטמא הידים אינו כשר לזה רק מי שישנו בקשירה. וזה סברת ר"ת בלולב שאין אשה כשירה כיון שאינה מחויבת בלולב דבלולב שאין בו קדושה רק שכשר למצוה ע"כ תלוי במי שמחויב במצוה משא"כ מזוזה שיש קדושה בפרשה מלבד המצוה ואפי' מגילה שיש בה פ"ה אותיות מטמא הידים ע"כ אינו מועיל מה שמחויבת במצות מזוזה שתוכל להמשיך קדושה באותיות וצריך לזה מי שיש לו התקשרות בפרשיות התורה ודוק היטב

ו) ומ"ש באות כ"ט עד אות ל"ד. להשיב על מ"ש דגוף קדושת המגילה מה"ת כי מספרי קודש היא. וע"ז הביא כ"ת דברי הרב ראש יוסף דס"ת יראה לכאורה דיש בו קדושה מדין תורה ואסור לנהוג בו בזיון וכ"ש להשתמש עליו תשמיש של חול ושל גנאי וראי' מהא דמחויב לעמוד מפני ס"ת מק"ו מפני לומדי' עומדין מפני' לא כ"ש. מוכח שקדושת ס"ת חמור מכל המצות שזה מד"ת וזה מדרבנן. וה"מ בס"ת שלם אבל חסר אות אחת כו' אין בו רק קדושת ספרים משטחיות דבריו מבואר דספרים אין בהם קדושה מה"ת. ויפה אמר לפי פשט דברי ראש יוסף אבל אין הדבר מתקבל על הלב לומר דספרי נבואה ורוה"ק לא יהי' בהם קדושה מה"ת. ויען יש עוררין אביא ראי' שהרי הר"ן כתב דבה"כ יש בו קדושה מדבריהם הואיל ועשי' לומר בה דברים שבקדושה והנה את"ל דספרים אין בהם קדושה מה"ת ע"כ דמטפחות ותיבה של ס"ת אין בהם קדושה מה"ת שהרי במשנה דבני עיר מכרו תיבה לוקחין בדמיו מטפחות. מטפחות לוקחין בדמיו ספרים ובירושלמי אפילו מטפחות תורה לוקחין בדמיו ספרים. ואם איתא דמטפחות ס"ת מה"ת וספרים עצמם מדרבנן הוי לי' הורדה מקדושה. אלא ודאי מטפחות תורה מדרבנן אף דס"ת עצמה דאורייתא ממילא מטפחות נבואה שהם עצמם מדרבנן הוה תרי מדרבנן ובה"כ שיש בו קדושה מדבריהם הואיל ועשוי' לומר בו דברים שבקדושה חד דרבנן. וא"כ מכרו בה"כ איך לוקחין מטפחות דמשמע אפילו מטפחות נביאים הו"ל הורדה מקדושה מחד דרבנן לתרי מדרבנן אלא ודאי קדושת ספרים עצמם דאורייתא. האמנם שיש לדחות ראי' זו ולומר דמטפחות יש עליהם קדושת בה"כ ג"כ דכל כלי בה"כ הם כבה"כ מ"מ הסברא בעצמה לומר ספרי נביאים אין בה קדושה מה"ת קשה לקבלה וכן משמע ממה שהקשה הרמב"ן במכירת בה"כ מ"ש מאבני מזבח דאין להם פדיון ומכח זה נחית רמב"ן לומר דבה"כ אין בו קדושה רק הם תשמישי מצוה והר"ן תירץ דבה"כ אין בו קדושה מה"ת רק מדרבנן מבואר דרמב"ן בקושייתו הוה ס"ל דיש לבה"כ קדושה