בכורי שלמה חלק א שיז

בכל זימנא מיתרחש ניסא ועיין בברכות (דף ד'.) ביעקב ואכמ"ל יותר

מאתי אוהבו באמת רצוף אהבתו דוש"ת בלונ"ח מחכה למכתבו היקר ולשמוע משלומו הטוב כל הימים

יוסף זכרי' בלא"א הרב מו"ה נתן שטערן זלה"ה אבדפ"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף

סימן טו

ב"ה יום ט"ו מנ"א שנת תרמ"ז אזארקאוו

שמש הברכה וככבי ההצלחה יופיעו יהלו באוהל כבוד יד"נ ה"ה הרב האי גאון המפורסם בקצוי ארץ. מאור הגולה. סיני ועוקר הרים. שר התורה. חכם חרשים. נ"י פ"ה עה"י צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א. אבד"ק שאוול המחבר ספר זכר יהוסף וכו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי לנכון וששתי על אמרותיו כמוצא שלל. בראותי בשורת שלומו הטוב ושלום תורתו כה לחי ולאשר הנני טרוד כעת ואיני מופנה מכל צד על כן דברי מעטים. רק להשתעשע מעט באמרותיו היקרים. ונראה שבעת כתבו תשובתו נאבד ממר תשובתי

א) מה שכ' כ"ג וז"ל ע' רש"י סנהדרין (דף ע"ח סע"ב) ובזה מיושב קושית התוס' כתובות (דף ל"ג.) ד"ה נתרי והתם מיירי לרבא ולדידי' לש"ה די"ל דנ"מ לענין מיתה כו' ומכתבו אינו כעת לפני עכ"ל. הנה הראי' מסנהדרין גם אני הבאתי ומה שכ' כ"ג והתם מיירי לרבא ולדידי' לש"ה. ט"ס וצ"ל ש"ה. כיון דסובר רבא הלכה כר"י לגבי ר"ל. גם אני הבאתי, דברי התוס' דכתובות אשר ע"פ דבריהם נסתר לכאורה ראייתו להנוב"י מדברי התוס' דשבת (דף ד'.) גבי רדיית הפת. אולם הבאתי דברי האחרונים שהשיגו על הר"ש אלגזי דאשתמיטתי' במחכת"ר סוגיא דחולין (דף פ"א) דרבא ס"ל ה"ס ש"ה

ב) ומה שהשיג כ"ג על הנוב"י מתוס' חולין (דף י"א:) ד"ה וכ"ת כו' וש"מ קסבר דשמי' התראה והרי כאן לכ"ע לש"ה עכ"ל. נלפע"ד לתרץ ע"פ מה שכ' בתפארת ישראל בסנהדרין (פ"ט מ"ב) שהביא בה"ס ששה כללים ובכלל ד' הביא וז"ל. אבל אם הדבר מבורר ועומד רק שגם הוא גם העדים אין יודעין כגון שרוצה לאכול חתיכה אחת והעדים התרו בו ואמרו אל תאכלנו שכמדומה לנו שהוא חלב והוא קבל התראה ואכלו לר"י ודאי חייב דלא גרע משחיטת פסח על החמץ לעיל אלא אפילו לר"ל נמי הוי כהתראת ודאי וחייב כו' יע"ש שהאריך בזה והביא ג"כ דברי תוס' אלו. אולם לפי דברי הנב"י נלפע"ד לומר בדעת התוס' שס"ל דבנדון זה כיון שספק בפעולה א"כ עדיף לר"י דנהי דבספק התראה אחרת במיתה מודה דלש"ה. אבל בספק התראה זו ס"ל דשמה התראה. אבל ר"ל ס"ל גם בספק כזה לש"ה. א"כ יפה כ' התוס' דש"מ קסבר ר"כ שמה התראה כלומר דבס"ה כזה לר"י גם במיתה שמ"ה וס"ל כר"י

ג) לפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשה כ"ג אח"כ וז"ל. עי' תוס' שבועות (דף ל"ז.) ד"ה הזיד בשה"פ והתרו בו והתם מיירי לר"כ ולטעמי' בחולין (דף י"א) דשמי' התראה וכמש"ש בתוס' עכ"ל. אולם לפי הנ"ל אינו קושיא. דדוקא התם דהדבר מבורר ועומד רק שבשעת מעשה לא ידעו הוא והעדים וכיון שנתברר אח"כ מ"ה שמי' התראה אף במיתה לר"כ. אבל בשבועת העדות דאי אפשר לידע לעולם אם הם מזידין שיכולין לומר שכחנו כמ"ש בתוס' שם ובתפארת ישראל שם מ"ה גם לר"כ ה"ס לש"ה

ומה שכ' כ"ג דדוקא היכי דפליגי אליבא דנפשייהו קיי"ל כר"י לגבי ר"ל. בלא"ה י"ל לפי מה שכ' רש"י בשבועות (דף ל"ז.) דרב כהנא ס"ל דה"ס לש"ה. והא מבואר בס' המכריע (סי' ט"ו) וז"ל ר' יוחנן ור"ל הלכה כר"י ה"מ כי ליכא אחרינא בהדייהו אבל היכא דאיכא אחרינא בהדייהו לא יע"ש. א"כ ה"ה בזה לשיטת רש"י דרב כהנא ס"ל כר"ל אפשר דקיי"ל כר"ל. אולם לפי מה שכ' התוס' בחולין (דף י"א) ד"ה וכ"ת כנ"ל זה ליתא

ד) ומה שכ' כ"ג וז"ל וע' בשב שמעתתא מבעל ש"ר (שער ז' אות י"ח) שנעלם ממנו פירש"י סנהדרין (דף פ"א:) ד"ה התרו בו כו' עכ"ל. אמת הוא ויעי' נמי בס' ערוך לנר בסנהדרין שם שהשיג מסוגיא זו על מה שכ' באו"ת (סי' ל"ח) דבמלקות לא צריך שיתיר עצמו למלקות יע"ש

ה) ומה שהשיג כ"ג על מה שכתבתי דבספיקא דדינא פשוט דלכ"ע לש"ה והבאתי ראי' לזה מתוס' יבמות (דף ק"א.) ד"ה התרו בו. ומדברי הנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ס"א) יפה השיב על ראיותי. אולם גוף הדין צדק במה שכתבתי. וכמו שכ"ג הביא דברי הירושלמי סו"פ י"א דיבמות דגם לר"י בא"א לעמוד עליו ה"ס לש"ה. וא"כ ה"ה בספיקא דדינא. ונלפע"ד להביא עוד ראי' לזה מכתובות (דף ט"ו.) ד"ה וספק נפשות כו' וי"ל דשאני התם שיודע בוודאי שיבוא לידי איסור אם יותיר או יכה שניהם מ"ה שמה התראה. אבל הכא אינו יודע שודאי יבוא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה עכ"ל. וכ"כ התוס' בב"ק (דף מ"ד.) א"כ כ"ש בנ"ד דהוי ספיקא דדינא ולא נדע לעולם אם עשה עבירה א"כ כ"ע מודו דלש"ה. א"כ יפה כתבתי דאף לפי דברי הנוב"י הנ"ל אין סתירה לדברי

ו) ומה שכ' כ"ג וז"ל ובעיקר קושייתו מה"ס שמא ביטל בזכרוני שכבר האריכו לפלפל בשו"ת פ"י ואחרונים עכ"ל. יעי' בפמ"ג בפתיח' לה' פסח (ח"א פ"א אות ד') שמקשה ג"כ כן וכן הקשה השאג"א (סי' ע"ז) והפמ"ג מתרץ. כיון דמקבל עליו התראה ואמר אע"פ שהוא שלו מחמיץ במזיד תו אינו יכול להתנצל ולומר שהפקיר מקודם

ז) כעת קשיא לי על דברי הנוב"י מחולין (דף פ"ב:) אילימא בזה"ז ובשתי התראות מ"ט דר' יהודה ה"ס הוא ושמעינן לי' לר"י דאמר ה"ס לש"ה אבל לענין מלקות מודה דה"ס ש"ה וכמו דס"ל באמת ר' יוחנן לחלק לפי הנוב"י

ח) עוד קשיא לי על הנוב"י מירושלמי ביבמות (פ"י ה"ח) וז"ל הסריס אינו נעשה בין סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתיר בו שמא יביא שתי שערות בתוך ג' חדשים כמאן דאמר אין מקבלין התריי' על הספק עכ"ל. ולדברי הנוב"י למה צריך לו' כמאן דאמר אין מקבלין כו' הא בבן סורר ומורה מיירי לענין מיתה ובזה אף לר"י ה"ס לש"ה. ודוחק לומר פירושו כמ"ד היינו כהתנא דס"ל ה"ס לש"ה במיתה כיון דבתנאים איכא מאן דס"ל ש"ה אף במיתה

ט) ואפשר להקשות עוד מירושלמי יבמות (פי"א ה"ז) שהביא כ"ג הכה את זה כו' לית הדא פליגי על ר' יוחנן כו' לית היא פליגא תמן אפשר לך לעמוד עליו כו' עכ"ל. ולדברי הנוב"י בלא"ה לא קשה עליו מהכה את זה וחזר והכה את זה דלענין מיתה מודה ר"י דה"ס לש"ה ונפטר אע"כ דאין לחלק כהרב נוב"י

י) ומה שהביא כ"ג מדברי התוס' יומא (דף כ"א.) ד"ה נבלעים. יעי' ביומא (דף נ"ט:) בתו"י ד"ה והר"י ובפסחים (דף כ"ב ודף כ"ו) בתוס' ד"ה תרומת הדשן ובזבחים (דף ס"ד) בתוס' ד"ה דישון מזבח ומנחות (דף ק"ז.) ד"ה מוראה

יא) ומ"ש משום דאתי למיסרך וציינתי לב"מ פא"נ כוונתי (לדף ע"ה) כמ"ש כ"ג. וכה"ג איתא בפסחים (דף נ"א. ודף נ"ח:) רש"י ד"ה כך סדרו. ומה שהביא כ"ג דיותר יש לדמותו להא דביצה (דף ה':) מהרה יבנה בהמ"ק אמת היא. וכעין זה בעירובין (דף מ"ג:) בתוס' ד"ה ואסור ויעי' בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז) שהאריך בענין זה

וכעת לא נפניתי להאריך יותר בזה. והנני דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם מצפה לתשובתו הרמתה מוקירו ומכבדו כערכו הרב. פי המדבר. שלמה אברהם בהמופלג ויר"א מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

תם ונשלם בעזה"י