בכורי שלמה חלק א שטז

(דף י'.) ושבת (דף פ"ו) תוס' ד"ה מנין ובהגהות הרצה"ח ועי' בת"כ סדר מצורע ר"פ זבים ברייתא ב' בדרשה דהוריות (דף י'.) אדם כי יהי' מן הדיבור ואילך ובת"כ תזריע ר"פ נגעים ברייתא ב' ג' והגהות מהרי"ד בישוב קושית הש"ש ע"פ דהת"ו נדה (דף ע') סד"ה ואין נציב. ועי' בביאור הרד"ל על פדר"א (פמ"א אות מ' ואות י"ד) וע' בעץ החיים למהר"ח באלופיא (דף ק"י ע"ג) משש"ב ובספרי זכ"י בהשמטות לברכות (דף כ"ב א') בדה"ס כ"א ע"ב ד"ה מכאן אמרו ועי' בשו"ת שו"מ קמא (ח"א סי' קמ"ב) וברשפי אש ח"א פ' ואתחנן ובזכרון יהודא על משניות בסוה"ס בתשובה אות ב' ובאהל יוסף לע"ז (דף מ"ה) בסוף הענין ובחומר מתניתא לנדרים (דף ז'). וע' במועדי שחר מערכה שלישית אות ב' ובקו' תולדות משפחת ראפפורט בהערה צד יו"ד. ואכמ"ל בדברים שדשו בהם רבים במה שאינו נוגע לעיקר הענין

י) ומה שהאריך כבודו עפ"ד התוי"ט בסתירת דברי הזקן אהרן לא רציתי להאריך מחמת שאינו תח"י לראות על מה יסבו דבריו לחלק בין נס קבוע. ואם כי כנראה אין לדמות הענינים מהנסים שהי' ממניעת היזק מנחש ועקר ושלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ שהמה ענינים המתהוים במקרה ושלא נזדמן כלל סיבה זאת שבא ג"כ מצד הזהירות מקודם מהמביא לידי קרי ולנקות הרחובות וכב"ק פ"ב. ואין עושין בה אשפתות כו' ובפסחים (דף ז'.) ופ"ב דב"מ כו' ששוקי ירושלים עשוין להתפנות בכל יום. והזהירות בעצמו בקביעות הי' ענין נסיי להשגיח תמיד שנותן בלבם לבל ירפו ידיהם. ואין לחשוב לנס קבוע רק מה שהי' בפועל כמו לא כיבו גשמים את עצי המערכה וכדומה. וכן במה שלא הסריח הבשר שאפשר שהנס הי' מה שהי' ממהרין לאכול שלא יבא לידי כך ושלא נכשלו בשום פעם מצד עצלות

יא) ומה שכתב כבוד תורתו דגזרו אף קודם החרבן דלמא אתי למיסרך כב"מ פא"נ. ולא רשם הדף. ומהא דשם ע"א א'. ובע"א רע"ב כיון דמיסרך מירתתי אין לו ענין לכאן. ופשט שכוונתו למש"ש ע"ה א' ולא מילתא הוא משום דאתי למיסרך וכה"ג בכ"מ. ואף שהוא דמיון רחוק לחוש שלא יזהרו משום גילוי לאחר חורבנו כשתהי' ירושלים ביד האומות שלא יהי' אז הנס. ויותר יש לו קצת דמיון להא דביצה (דף ה'.) מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד כו' וכן במנחות (דף ס"ח:) וכה"ג בכ"מ

יב) ובעיקר דהפר"ח בהירו'. זה מכוון יותר להסמ"ע (סי' ע"ב סק"ז וסק"ח) דע"פ הרוב בלשון בין בין אז הדין האחרון פשוט יותר. וע' במשנת דר"א על חו"מ בה' עדות (סי' כ"ח) ובשב שמעתתא מבעש"ר שער א' אות ל"ז משש"ב בישוב קוהט"ז על הסמ"ע (סי' ע"ג סק"ג) וע' ריש הוריות וריש מ"ק וערש"י ברכות (דף ט"ז.) ד"ה בין ולקמן (דף כ"ב.) וכה"ג בכ"מ והארכתי במק"א. ומ"מ בכאן הוא דחוק לומר שמתחלה מתחיל בלשון בין מה שהוא חידוש יותר ואח"כ נקיט להקדים בין בימות החמה כו' שהוא פשוט יותר. ומסתמא בחדא מחתינהו הכא ואכמ"ל

יג) ובזכרוני שבהגהות הרצ"ה חיות (כמדומה ביומא) האריך הרבה בהא דסמכינן אניסא ובדהירו' ואיננו כעת תח"י לעיין עליו. וע"ע בספרו עטר צבי במאמר דרכי משנה בענין הנסים (בדף ט' ע"ג). וע' בספרי זכ"י בשבת (דף ק"ו) ד"ה מה לי בישול סמנין במ"ש ראבי' לשי' דסמכינן אניסא גם לכתחלה

יד) והנה בירו' יומא (פ"א ה"ד) מקשה אהא דתני כל שבעת הימים כו' עיו"כ לא הי' מניחים אותו לאכול דברים המביאים ליטו"מ ולא מן הנסים הוא זה שלא אירע קרי לכה"ג ביו"כ א"ר אבין על שם לא תנסו א"ר יוסי בי ר' בון כאן בראשון וכאן במקדש שני. ובזה ניחא נמי דנקיט לשכת פרהדרין ובגמ' פריך והלא לשכת בלווטי היתה נקראת כו' ומתוך שנותנן עלי' ממון כו' ופרש"י והיינו במקדש שני. ולכך נקיט כמו שהי' קורין אותה במקדש שני שהיו מתקינין כהן אחד תחתיו דבראשון לא היו מונעין אותו גם מלאכול המביא לידי טומאה וע' בתשב"ץ ח"ג ענין ל"ז משש"ב

טו) ואולם בפרש"י אבות (פ"ה מ"ח) דטומאה זו הואיל ויוצאה מגופו דבר מגונה הוא ומכוער משאר טומאות ומה שמתקינין לו כהן אחר מחמת פסול אחר הי' כגון מחמת שרץ או צנורא של ע"ה נתזה על בגדיו וע"ש ביין לבנון משש"ב ולא זכר שבאמת הוא קושית הירו' דזה הוא אחד מעשרה נסים שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ וכנ"ל. ועי' לקמן (מ"ז א') ושמשו ב' בניו ביום א' ולקמן (דף ל"ט.) ונזיר (דף מ"ז:) וסוטה (דף מ"ב.). ולכאורה יש לפרש פי' המתניתן שהיו מפרישין כה"ג אחר תחתיו ז' ימים קודם יוה"כ. שמא ימצא בו בעצמו פסול שיתודע בעבודתו ביו"כ שהוא צדוקי דהא היו משביעין הכה"ג שמא הוא צדוקי וכפסחים (דף ג':) ומצאו בו שמץ פסול. דאף דאפשר להביט עליו דרך לול וכמו שהקשה בתפארת ישראל לקמן (מ"ה) מ"מ השביעו אותו מקודם שלא יבוא לידי כך וא"כ מ"מ הי' אפשר שיארע פסול בעבודתו. ולזה שפיר השיבו דאין לד"ס דלא חששו רק לסיבה חיצונות

טז) וע' בצל"ח פסחים (דף ס"ד:) ד"ה אביי כו' וסמכינן אניסא דדוקא בדבר שבדיעבד כשר כמו פסח שפסק הרמב"ם שאם שחט כל הפסחים בבת א' כשר וכיון דרק לכתחלה בעינן שלשה כתות סמכינן אניסא. אבל דבר שמעכב בדיעבד גם אביי מודה דלא סמכינן אניסא שהרי שנינו שמתקינין לכה"ג כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. וכן בכ"מ דלא סמכינן אניסא וע"ש בצל"ח (דף נ"ח:) לענין מוכמר בישרא דאפשר דמ"ה לא מוקי אביי כרבא דאביי לשיטתי' דסמכינן אניסא וממילא לא חיישינן למיכמר בישרא עש"ב. וכה"ג כתב הרא"ש ריש חולין דהיכי דבדיעבד כשר לא עבדינן סייג. וע' ט"ז יו"ד (רסי' צ"א סק"א וס"ד) וע' בחי' רע"א ליו"ד (סי' י"ט סק"ד). וע' בת"ח חולין (דף ג'.) ד"ה אבל יוצא ונכנס כו' וע"ב בד"ה רוב מצויין כו' דלהתוס' מוכרח דעתם דמותר לגמרי לכתחלה בלא שום בדיקה כלל עש"ב. ובתוס'. ועת"ו שבת (דף קמ"א:) ד"ה במנעל ובתוס' מגילה (דף כ':) ד"ה כל הלילה. וכן בריש ברכות (דף ט.) ואלו אכילת פסחים לא קתני ולא אמר ואלו קצירת העומר כיון דבדיעבד כשר שלא כהלכתו ע' מנחות (דף ע"ב.) ולא עבדינן בי' סייג. ורק בעיקר דהצל"ח הנ"ל נעלם ממנו דברי הירו' דיומא שמקשה ומשני וכנ"ל וגם מהתוי"ט ריש דמאי ומפירש"י דאבות וכנ"ל. וע' בזרע יצחק למשניות שהביא ג"כ קושיא זו מאבות למה מתקינין כהן אחר לכה"ג ביוה"כ דהא הוא מעשרה נסים. ודחה דחיישינן שמא יפשע הכהן ויהרהר ביום ובכה"ג לא עביד ניסא לשיקרא כו' וע' באו"ח להפר"ח שהשיגו ג"כ מהתוי"ט וע"ש שכיון ג"כ לפירש"י. וע' בתוספת יוה"כ ליומא (פ"א) ד"ה עוברה שהריחה בשר הקדש במ"ש רש"י פ"ה דאבות בהא דלא הפילה אשה מריח בשר הקדש מריח איברים של מערכה שאלו הריחה ובאתה לטעום אין שומעין לה והכא קתני דאוכלין אותה דאפ"ל דהכהנים היו סומכין על הנס דאינה מפלת מריח בשר הקדש אף שע"ג המזבח ובברייתא דמאכילין מאשם וחטאת דלא הי' הנס נוהג אלא בנשרפין ע"ג המזבח. ולרבא דלא סמכינן אניסא י"ל דהוי איסור קלוש ומידת חסידות שלא יחזיק אדם עצמו לצדיק ויסמוך על הנס ולפיכך היו נועלין שערי עזרה אבל הכא אם לא יסמכו ויתנו לה בשר הקדש יש נדנוד עוון דמאכילין אותה בלי הכרח כיון דהוקבע הנס דלא הפילה כו' ובכה"ג מודה הכא דסמכינן אניסא עש"ב

יז) ועי' בשו"ת עמודי אור (סי' קט"ז אות כ"ב) בחזקי' שסתם מי גיחון ולא הודו לו וכפרש"י שהי' לו לבטוח בהשי"ת שאמר וגנותי על העיר הזאת שמ"מ הכין צרכי מלחמה דלא סמכינן אניסא וכרמב"ן עה"ת ר"פ שלח. ומ"ש מתענית (דף ט') לענין צדקה דמייתי קרא דלא תנסו ומ"מ הי' אסור לנסויי אם לא משום דכתיב ובחנוני נא בזאת ולא כמו שהעתיק הש"ך בסי' רמ"ז סק"ג לפי שבוודאי יבא וכמשחז"ל עשר בשביל שתתעשר ואין זה הטעם רק לפי שאמר ובחנוני עש"ב. וכה"ג במגילה (דף ז':) בהא דרבה ור"ז לאו