בכורי שלמה חלק א שיד

דבסקילה קיי"ל דלא שמיה התראה

ג) לכאורה נוכל לסתור ראי' זו דהנה בכתובות (דף ל"ג.) אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת כו' כ' תוס' וא"ת תיפוק לי' דהוי ה"ס דאין אנו יודעים אם מעידין שקר יע"ש. ויעי' בס' יבין שמועה למהר"ש אלגזי שהוכיח מזה דתוס' פסקו ה"ס לא שמי' התראה. דאל"כ מאי מקשה על רבא דלמא סבר רבא כהלכתא דשמה התראה יע"ש א"כ ליכא ראי' משיטת התוס' לדברי הרמב"ם

ד) אולם דחי זה חוזר ונראה דראיתי באחרונים שהשיגו על הר"ש אלגזי דאשתמיטתי' במחכ"ת סוגיא בחולין (דף פ"א) דשם מוכח דרבא ס"ל דלא שמה התראה. א"כ יפה מקשה בתוס'. לפ"ז נוכל לומר שוב דתוס' ס"ל להלכה כשיטת הרמב"ם ז"ל. וכהכלל שבידן דהלכה כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת. וממילא מוכרח מתוס' כחילוקו של הנוב"י דאל"ה הדרא קשייתי לדוכתא. ונלפע"ד להביא עוד ראי' לחילוקו של הנוב"י מדברי רש"י בסנהדרין (דף ע"ח:) נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם כו' פטור. וכ' רש"י ד"ה נתכוין להרוג את הבהמה דפטור משום דכי אתרו בי' התראת ספק הוא. אע"פ שקבל עליו התראה יע"ש ותמוה דהא קי"ל דה"ס שמי' התראה. כמו שהקשה בתפארת ישראל למשניות שם. אולם לפי מה שהעלה הנוב"י א"ש דשם איירי לענין סקילה אז קיי"ל דלא שמי' התראה. ומיישב קושית התפארת ישראל. ומוכרח כהנוב"י והגרע"א

ה) איברא באמת מדברי הנוב"י הנ"ל ליכא השגה לדברי דהנה מבואר בתוס' יבמות (דף ק"א.) ת"ר הכה זה וחזר והכה זה וכו' חייב ר' יהודה אומר בבת אחת חייב וכו' וכ' התוס' אין להקשות הא דאמר ר"ל בזבחים (דף ע"ח.) הפגול והנותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק התם דה"ס ל"ש התראה כו' אבל התם אינו יודע איזה מין הרבה על חבירו אם עובר משום פיגול או משום נותר עכ"ל. א"כ מבואר כיון דעומד בספיקו בזה לכ"ע ל"ש התראה. וא"כ בנ"ד דהוי ספיקא דדינא. דנשאר עומד בספיקו בין להמתרה בין להמותרה פשוט דלא שמי' התראה ויעי' בנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' ס"א) וז"ל אבל ספק זה שהמציא מעל' שמא ביטלו דבר זה לא יתברר לעולם יע"ש. א"כ נראה בעליל דבספק התראה שאין הספק עומד להתברר לכ"ע ה"ס לא שמי' התראה. וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי ספיקא דדינא אינו עומד להתברר לעולם דלכ"ע לש"ה

ו) ראיתי בנוב"י (מהד"ת חאה"ע סי' ע"ז) שם דבר תמוה וז"ל זולת מה שהזהירה התורה עיקר לאו זה על הספק בזה גזירות הכתוב הוא לחייבו על הספק שגם כל שורש לאו זה הוי על הספק וכגון כל זר לא יאכל קדש שזה אזהרה שלא יאכל תרומה והרי לאו זה עיקרו על הספק שהרי יש ביד זה שהפריש התרומה לשאול על קריאתו שם תרומה כו' עכ"ל יע"ש. ותמוה לי איך נקרא מפני זה ספק שמא ישאל על שם תרומה והלא אם ישאל על התרומה ילקה משום טבל. ואי משום דלא התרה על טבל הלא יכול להתרות לו על תרומה וטבל. וממנ"פ לוקה. וכך הי' צריך הנוב"י לומר ע"פ שיטת רש"י בזבחים (דף ע"ח.) בד"ה א"א שלא ירבה וז"ל. לא ידעינן משום מאי נתרי בי' כו' ואע"ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהו ספק הוא בכ"א אם יעבור עליו אם לא וה"ס לאו התראה הוא יע"ש. וה"ה בזה לא נודע בשעת התראה על איזה ילקה. מ"ה מקרי ה"ס. אולם לשיטת התוס' דשם דזה מקרי התראת ודאי כיון שעכ"פ יעבור על לאו אחד בוודאי א"כ ה"ה בנ"ד מקרי התראת ודאי וצריך עיון

ז) עוד ראיתי תיהה שם בהג"ה מבן המחבר שרצה לומר בדעת הרמב"ם דמ"ה בזר שאכל תרומה לא נקרא על ספק מפני סברת התוספות בגיטין (דף ל"ג.) ד"ה ואפקעינהו דמוקמינן על חזקה שלא ישאל עליו ע"ש. וזה שגיאה במחכת"ר לא נוכל להעמיס כן בדברי הרמב"ם. דהא הרמב"ם לשיטתי' דס"ל דקיימו ולא קיימו מיקרי ה"ס הרי דס"ל דלא אזלינן בתר חזקה שלא יעשה מעשה להחשיבו התראת ודאי. והתו' לשיטתייהו דס"ל במכות דלמ"ד קיימו ולא קיימו לא הוי התראת ספק דחזקה שלא יקיים יעי' לעיל סוף סי' ח' בחאו"ח. עתה הנני נותן תשואות חן לכ"ג שהסכים לדברי שכתבתי דגם לדעת הראב"ד איסור תורה יש עכ"פ לטמאות גם בזה"ז דלא כשיטת המל"מ. וכ"ג הביא חבילות ראיות מרו"א כדברי ושמחתי כי כוונתי בעזה"י להאמת. ונפשי בשאלתי לשלוח לי מכתבו הראשון בענין זה אשר שלח לי ונאבד על הפאסט. כי נכספה נפשי למלקוש אמרותיו

ח) מדי דברי אציע לפני מר קדשו גרגיר אחד מחידושי למס' דמאי (פ"א מ"א) בתי"ט והחומץ שביהודא כו' משום דאין סומכין על הנס כו' יע"ש. ואמרתי הנה בירושלמי פ"ח דתרומות (הלכה ג') תני רב הושעיא הגלויין נוהגין בין בארץ בין בחו"ל בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכ' הפר"ח ביו"ד (סי' קי"ו ססק"א) על הירושלמי כלומר דלא תימא כיון דקתני במס' אבות שלא הזיק נחש ועקר בירושלים מעולם א"כ אינו נוהג דין גילוי בירושלים קמ"ל דהיכא דקבוע היזיקא שאני דלא סמכינן אניסא יע"ש. ונראה להביא ראי' לדבריו מפסחים (דף ח':) דבמקום דשכיח הזיקא שאני יע"ש. וקשיא לי דהא בשו"ת זקן אהרן (סי' ק"ו) העלה דאין סומכין על הנס לא אמרינן אלא בשאינו נס קבוע אבל בנס קבוע יש לסמוך עליו יע"ש. א"כ דבירושלים שהי' נס קבוע סומכין על הנס. ואמאי אסור משום גילוי לפי מ"ש הירושלמי הנ"ל. וכן קשה על הרב זקן אהרן ממה שהביא התי"ט כאן מריש יומא שהיו מתקינים כהן אחר כו' אע"ג דתנן באבות (פרק ה') שמעולם לא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ. וה"נ פירש הר"ב במשנה דשקלים (מ"ד פ"ו) בשלחן של שיש שהי' במערב הכבש ולא של כסף לפי שמסריח הבשר ואין סומכין על הנס יע"ש. וקשה הא אלו הנסים היו קבוע במקדש. וא"כ סומכין על הנס. ויעי' בס' עץ החיים פ' בשלח (דף ע"ב ע"ג) מהגאון מהר"ח אבולעפיא ויעי' בס' ברכי יוסף יו"ד (סי' קי"ו) מה שתמה עליו. ונלפע"ד דכוונת הרב עץ חיים דניסי ירושלים לא קיימו רק אחר בנין הבית ולא לפני הבית ולא אחר החרבן. ומ"ה נוהג איסור גילוי בירושלים גם בזמן הבית דלא מקרי תו נס קבוע. כיון דאחר החרבן לא יהי' נס. ואז יהי' אסור בירושלים משום גילוי גזרו בזה אף קודם החרבן דלמא אתי למיסרך כב"מ פא"נ ומיושב קושית הברכי יוסף. גם מיושב קושייתי על הזקן אהרן מירושלמי. אמנם עדיין קשה עליו מריש יומא ומפ"ו דשקלים דבמקדש הי' הנס קבוע כל זמן שהמקדש קיים וצ"ע. ויעי' בתוס' חדשים ממהרש"ח דבבית שני דהיו רשעים אינם ראוים לנס וא"ש

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב דו"ש באהבה רבה משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה

שלמה אברהם בהמופלג אי"א נשמו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן יד

ב"ה יום ה' ז' מנ"א תרמ"ז שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד יד"נ הרב כו' כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י

מכתבו הגיע לפה בעת אשר הייתי בנסיעתי בדרך לעיר אחת לתווך השלום בעניני הקהל אשר נתעכבתי בדרך שבוע אחת. ובבואי מצאתי את מכתבו היקר

א) הנני להעיר קצת במ"ש להעיר ע"ד הנוב"י מהד"ת חאה"ע (סי' ע"ז) ושו"ת הגרע"א (סי' ק"ז) דאפילו להרמב"ם דה"ס שמי' התראה דווקא לענין מלקות אבל לענין מיתה דחמיר לכ"ע לש"ה. וכבר הערותי על דבריו מהירושלמי רפ"ק דברכות בפי' הר"א מפילדו בד"ה והתרו בו ועשה מלאכה דסוגיא דהכא כר"י דשמי' התראה ובשבת (דל"ה)