בכורי שלמה חלק א שיב

ו) לפ"ז הן נסתר מחמתו קשית המל"מ שהקשה על הראב"ד מהא דמצינו בגמרא בכמה מקומות דהאמוראים היו מציינים את הקברות מפני הכהנים כגון ר' בנאה וחביריו בב"ב (דף נ"ח.) ובזמן האמוראים הרי כולם היו טמאי מתים ואין עליהם עוד שום חיוב טומאה ע"ש. אולם לפי מה שהעלתי בעזה"י א"ש דנהי דאין לוקין עליו מ"מ איסור לאו איכא גם לדעת הראב"ד מ"ה ציינו הקברות שלא יבואו לטמאות לעבור על איסור לאו

ז) לענין הלכה נלפע"ד דקיי"ל כדעת הראב"ד דבזה"ז אינו לוקה על טומאת מת. חדא דכבר כ' הכנה"ג בא"ח (סי' ק"מ) בשם רשד"ם דבמחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד קרוב הדבר שאין כאן ספק שיש לנו ודאי לעשות כהראב"ד ז"ל שהוא רב וגדול כ"ש לחומרא יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד קי"ל כהראב"ד. ואף שכ' בכנה"ג וז"ל אמר המאסף כשהראב"ד מחמיר מודינא לרב ז"ל דודאי יש לנו לעשות כדברי הראב"ד ז"ל. אבל כשהראב"ד מקיל והרמב"ם מחמיר מי יקל ראשו להקל נגד הרמב"ם בלתי ראי' ברורה או טעם הגון יע"ש. א"כ לכאורה דכאן מיקל הראב"ד דאינו לוקה. מי יקל הראש נגד הרמב"ם

ח) אך ז"א דלפי מה דהעלתי דהראב"ד אינו מחולק לענין איסור רק לענין מלקות א"כ אדרבה איך יכולין ללקות נגד דעת הראב"ד דזה מקרי הראב"ד לחומרא. ועוד דעכ"פ מגדר ספק לא יצא. וכיון דמספקא לן כמאן קיי"ל דהוי התראת ספק וממילא לא לקי כלל אף אם האמת כדעת הרמב"ם. ועוד דכבר כ' היד אהרן בח"מ (סי' ג' בהגב"י) דאין לפסוק כהרמב"ם במקום שהתוס' חולקים עליו דרבים נינהו. וכ"כ בחות יאיר (סי' קצ"ב) ב' תשובת הרא"ש שקבלה בידינו שחכמי צרפת המה בעלי התוס' היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם. יע"ש. א"כ כיון דהעלתי ב' ר"ת והסמ"ג דחולקים אהרמב"ם וס"ל כהראב"ד הכי נקטינן. ובפרט דכבר כ' מהר"י הלוי (כלל ו' סי' נ"ג) דהסמ"ג דרכו תמיד להלוך בעקבות הרמב"ם וברוב המקומות בספרו אינו אלא כמעתיק מלבד איזה מקומות שבאו במספר שנחלק עליו יע"ש. א"כ כיון דהסמ"ג אוהבו ג"כ חולק על הרמב"ם מסתמא ברור לו דלית הלכתא כוותי' בזה. ולפ"ז א"ש דבטור יו"ד (סי' שס"ט) כ' וז"ל אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו מכאן שהכהן מוזהר שלא להטמאות למת כו' עכ"ל. וקשה דהי' לו להביא דעת הראב"ד עכ"פ ולחלוק עליו. אע"כ דזה לכ"ע דאסור לטמאות למת רק הפלוגתא לענין מלקות דלא כהרב מל"מ

ט) שוב ראיתי בתורת האדם להרמב"ן (ענין הכהנים דף כ"ז). שהביא מהא דתניא באבל [פ"ד] הי' עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש ה"ז לא יטמא. נטמא בו ביום. ר' טרפון מחייב ור"ע פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא סותר יום אחד כו'. והלכתא כר"ט כו'. אבל ר"ת הי' אומר שהלכה כר"ע בנטמא בו ביום שהוא פטור ומתיר כניסת כהנים בבית הקברות שאפילו ר"ע אוסר טומאתן בו ביום הוא מדבריהם. וגדול כבוד מתו שדוחה ל"ת של דבריהם כו'. אבל הסוגיות שזכרנו כולן כדברי ר"ט והלכה כמותו. עכ"ל. מבואר מדברי הרמב"ן ז"ל דלדעת ר"ת לר"ע הוי רק איסור מדבריהם. דלא כמו שכתבתי דגם לדעת המתיר דליכא מלקות אבל עכ"פ יש איסור דאורייתא. אולם לדינא הסכים הרמב"ן בהלכה כר"ט דמחייב מלקות אף שנטמא בו ביום א"כ כ"ש בזה"ז כל שלא נטמא בו ביום בוודאי לוקה מה"ת אולם עדיין איני חוזר מדברי. דעכ"פ בדברי הראב"ד והסמ"ג נוכל לומר כמו שפירשתי בדעתם דהוי עכ"פ איסור דאורייתא. דעל כיוצא בזה נאמר אטו גברא אגברא קרמית. דמלשונם נראה בעליל כמו שפרשתי בעזה"י דבריהם ומתורץ קושית המל"מ מהיו מציינם הקברות כנ"ל

י) ולענין הלכה דברי הרמב"ן שכ' כיון דסתמא דמתני' דנזיר (דף מ"ב). דלא כר"ע לא קיי"ל כר"ע אינו הכרע. ע"פ מה שכ' הר"ן בנדרים (דף נ"ד:) וז"ל ולענין הלכה קיי"ל כר"ע וכו' ועוד דהא מפרש בגמרא דמאן דפליג עלי' דר"ע יחידאה הוא דהיינו רשב"ג וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו כו' עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד הא. מפורש באבל [פ"ד] מאן דפליג עלי' דר"ע דהוא ר"ט דהוא יחידאי א"כ הלכה כר"ע מחבירו. וגדולה מזו כ' הרדב"ז בס' יקר תפארת על הרמב"ם ספ"א מה' נדרים דהיכי דמסתבר טעמי' דר"ע הלכה כר"ע אפילו מחביריו. וכ"כ הכ"מ בה' תמידין (פ"ח הי"א) גבי הלכה כרבי מחביריו יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמסתבר טעמי' דר"ע דמחולל ועומד הוא בוודאי קיי"ל כוותיה

יא) לכאורה יש להקשות על מה שהעלתי בפירוש דברי הראב"ד דדוקא ממלקות פוטר. אבל איסור דאורייתא יש. הלא המרדכי כ' ר"פ כל שעה דהא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר. דלאו מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור וכ"כ עוד בסוף תענית. וכ"כ בדמשק אליעזר על חולין. אולם אינו קושיא דהראב"ד לשיטתי' דהעלה בה' ביאת מקדש (פ"א ה"ה) על מה שכ' הרמב"ם שם שתה כדי רביעית בלבד מותר לעבוד כ' הוא ז"ל א"א אף זה לא מחוור דפטור קאמרינן אבל מותר לעבוד לא אמרינן יע"ש בכ"מ. א"כ הראב"ד לשיטתי' א"ש פירושי. ונראה מזה דגם הסמ"ג ס"ל כשיטת הראב"ד מענין פטור אבל אסור בשאר איסורין דלא כמרדכי. היוצא לנו מזה דלהלכה יש מקום גם לסברת הראב"ד דאינו לוקה. ועכ"פ לא יצא מספיקא דדינא. וא"כ שוב הוי התראת ספק בנ"ד. ואינו לוקה. א"כ לכאורה פשוט בנ"ד דאינו פסול לעדות והגט כשר. דהא כ' הרמ"א בח"מ (סי' ל"ד ס"א) דאם עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן. רבינו ירוחם (נ"ב ח"ד) יע"ש והא מבואר שם (בסעיף כ"ז) דהפסול מדבריהם העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשרה יע"ש וא"כ בנ"ד דמיירי שלא הכריזו עליו הגט כשר

יב) אמנם באמת ז"א דהא מבואר בשו"ת מהרי"ט (חאה"ע סי' מ"ג) דאם עבר עבירה דאורייתא שאין בה מלקות דלא מפסיל רק מדרבנן לא בעי הכרזה. וכ"ה בס' ברכי יוסף בח"מ (סי' ל"ד אות ו') וכן הביא בשם כנה"ג בתשובה הובאה בס' עדות ביעקב (סי' י"ז) ובפתחי תשובה שם סק"ו העלה כן בשם כמה פוסקים דמסכימים לזה אף דיש קצת חולקין. א"כ בנ"ד נהי דנפסוק כהראב"ד מ"מ איסור דאורייתא יש רק דאין לוקין ושוב פסול מדרבנן על כל פנים אף בלא הכרזה פסול העדות אם כן הדעת מכריע דהגט פסול

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב מצפה לתשובתו המשתחוה מרחיק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א הגביר מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן יב ב"ה יום א' אמור זמר"ת לפ"ק פה שאוול

החוה"ש לכבוד ידיד ה' וידיד כל יודעי שמו הרב וכו' כמו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכל אשר לו שלום וברכה

אף אמנם כבר כתבתי לו בקצרה על מכתבו. ובכל זאת כאשר מצאתי כעת שעה פנוי' אמרתי לבוא עוד במכתב בשורות אחדות למלאות קצת דברי מכתבי הקודם למען בל יבא כ"ת לחשוב חלילה כי לא שמתי לבבי לדברי קדשו

הנה בעיקר השגתו על המל"מ בפ"ג מאבל שכל חכמי ישראל חולקים על הראב"ד דאשתמיטתי' דהסמ"ג (מ"ע סי' רל"א) בשם הר"ת. וכבר נכללו דבריו בדהמל"מ לחלק דבימי האמוראים היו להם אפר פרה כו'. ודהר"ח כהן שהזכיר המל"מ מה שהשיב לר"ת הובא בסמ"ג ומובא גם בתוס' נזיר (דף נ"ד:) ד"ה ת"ר ומזה. והסכימו לדבריו מה שהשיב לר"ת